ארבע וחצי לפנות בוקר באמצע שומקום. מאוחר מדי בשביל ללכת לישון, מוקדם מדי בשביל לקום. מלבד נהגי המשאיות הדוהרים על הכביש הסמוך אין איש בלילה הזה, או כך לפחות נראה. אבל הם שם - נעים בין עצי היער והשיחים, מופיעים ונעלמים בין העלים והענפים. חיילי צוות עופר מפלגת ההכשרה של יחידת מגלן מצליחים להסתוות בתוך השחור הבולעני, ולמרות החתכים ברגליים והשריטות בידיים - מעשה ידיו של הטבע הקוצני - הם נשארים דרוכים. "זה לא נורא כמו שזה נראה", מנסה רב"ט רועי לרכך את המראה החבול שלו ושל חבריו. "אני מאמין שעד יום ראשון, כשנחזור ליחידה, כבר לא יראו את כל השריטות והפצעים מהשבוע הזה".
השבוע המדובר הוא שבוע הסבך הראשון שעוברים חיילי המחזור הזה. זהו שבוע בו נדרשים הלוחמים להתמודד עם תוואי שטח קשה לתנועה המכיל מכשולים רבים, טבעיים. "סבך הוא הלחימה הקשה ביותר שיש", מסבירים כאן, ומתכוונים לכך שמסביב יש עלים וענפים רבים - אך אין אף מקום שבו באמת ניתן להסתתר מהאויב.
בשבוע שלפני האימון עברו הלוחמים שיעורים עיוניים על סוג הלוחמה הייחודי הזה. האימון עצמו הוא סיפור אחר לגמרי. חיילי היחידה המובחרת נדרשים לתרגל, והרבה: תחילה ברמת הפרט ובצמדים, אחר כך בחוליה ובכיתה, ובסוף השבוע המבחן הגדול - מבחן הצוות המסכם, בעיצומו נמצאים כעת החיילים. שרוטים וחבולים הם מתקדמים בשקט, נחושים להוכיח ששום פציעה לא תעצור אותם. "האמת היא שלפי השריטות אנחנו בודקים את רמת החלביות של החבר'ה כאן", מכניס רב"ט אוהד מימד תחרותי לחושך שמסביב. "זה ממש מצחיק, כי תכל'ס, בזמן התרגילים האלה אתה לא מרגיש כלום. רק בסוף אתה חוזר הביתה ורואה שחסרה לך אצבע או עין".
לוחמת סבך היא לא פחות סקסית
שבוע הסבך אינו טומן בחובו רק מפגש בלתי אמצעי עם סרפדים, אלא גם חובק נקודת ציון חשובה עבור המגלניסטים - שנה בצבא. אם במרבית היחידות כבר היה מותר לחבר'ה האלה לשאול "עד מתי?" הרי שבמגלן זמן ההכשרה כמעט כפול: רק בעוד חצי שנה הם ייחשבו ללוחמים מן השורה. בינתיים, הם מתכוננים לחוויה המאתגרת שלפניהם.
רס"ל יונתן, מפקד במדור לוחמה של היחידה, הוא האחראי על פעילות השטח בשבוע הסבך. הוא לא שומר על דיסטנס עם החיילים הזמניים שלו, אלו שקיבל לצורך האימון, אבל דואג לשמור איתם על מרחק פיקודי. "מדובר בשבוע מאוד אינטנסיבי", הוא קובע. "הם כל הזמן הולכים להיות על הרגליים, לומדים ומתרגלים. הסיבה שאנחנו כאן היא הוורסטיליות של היחידה - הלוחמים שלנו צריכים להיות כשירים לכל סוגי הלחימה שיש. מההתרשמות שלי, לוחמת סבך, בניגוד ללוחמה בשטח בנוי או ללוט"ר, מצטיירת בעיני לוחמים כמשהו פחות סקסי. כאן אין אקדחים וזיגים שמושכים חיבה, ויש סיזיפיות רבה. לכן, חשוב להבין שרק צוותים אורגניים ולוחמים טובים יצליחו לעמוד במשימות השבוע הזה".
בימי שבוע הסבך מתנסים הלוחמים במסכת אימונים מתישה במיוחד. לכל אורך היום הם עוברים שיעורים מקצועיים, לומדים תנועות מבצעיות ומתנסים בהיתקלויות מכל הצורות ומכל המינים. את הלילות הם מנצלים לתרגול הליכה תחת מעטה החשכה. "בסבך צריך אינטליגנציה, לדעת תמיד מה קורה סביבך", אומר מפקד פלגת ההכשרות, סגן רועי. "האתגר המרכזי כאן הוא לשלוט בתנועה ובהיתקלות, כי בניגוד לשטחים אחרים אי־אפשר לראות את כולם, ולכן קשה להעביר פקודות. מעבר לזה דרושים כאן ראבק ולוחמנות. אני מצפה מהחיילים לא לפחד משיחים ומקוצים".
והחיילים אכן לא מפחדים - ודווקא מתחברים במהירות ללחימה המסובכת בסבך. "אני מעדיף את זה על לחימה בשטח בנוי או בשטח פתוח", מפתיע אוהד. "העובדה שאתה כל הזמן חשוף ומאוים מכניסה אלמנטים של ריגוש. אתה מרגיש את הסכנה הטמונה בלחימה, לומד לכבד את המקום".
ביום הרביעי נדמה שהלוחמים מתחילים להרגיש כבר בנוח בחברת השיחים שמסביב, ומפקדיהם מצביעים על התקדמות. "אני רואה הרבה אגרסיביות מצדם", מפרגן הסמל, סמ"ר דור. "הם באמת חבר'ה על הכיפאק, ומעבר למקצועיות, גם יש להם את הצחוקים והבדיחות".
"אנחנו חבורה של משוגעים, כיף לנו רצח אחד עם השני", מסכים אוהד עם הטענה.
"אנחנו כבר הרבה זמן ביחד והגענו לרמה שיש חיבור עם כל אחד", מסביר רועי. "זה בלתי נמנע כשאתה נמצא שנה שלמה, יום יום, שעה שעה עם אותם האנשים".
לא טוב, תעשו את זה שוב הפעם מההתחלה
אסור לספר יותר מדי על מגלן. מה שכן מותר לומר זה שמדובר ביחידת חי"ר מובחרת, הנחשבת למתקדמת ביותר. הצטרפות של כתבים וצלמים לפעילות שלה היא דבר נדיר. זאת הסיבה לכך שפניהם של הלוחמים בתמונות מוסתרות, כאילו במקרה, על–ידי ענפים ועלים.
התרגול של השבוע הנוכחי - לוחמת סבך - אינו ייחודי רק למגלן, אבל ההילה האופפת את היחידה גורמת לחיילים להרגיש שמהם מצפים כאן ליותר. "מה שהולך לקרות עכשיו הוא טבילת האש שלכם", מתדרך המפקד יונתן את חייליו לפני תרגיל החוליה, המסמן עליית מדרגה נוספת באימון. "אתם מכירים את כל העקרונות, אז פשוט תנסו לעשות את המיטב. אם תטעו, אנחנו נתקן".
בצעדים מדודים וזהירים מתחילים הלוחמים לסרוק את השטח. כל ההתקדמות נעשית לפי סימנים מוסכמים. הרעש הכי קטן, הם יודעים, יכול להפליל אותם.
אחרי מספר דקות מתקיל החונך את אחת החוליות, ובאחת נרמסת הדממה. "אל האויב בדילוגים. אויב לא מזוהה, אש אש אש", הם צועקים ומסתערים על השיחים והאבנים. מבצעים ירי מסיבי לכל כיוון כדי לוודא שגם אם בתוך שיח מרוחק מתחבא מארב, הוא לא ישרוד את ההתקפה.
בסיום התרגיל, יונתן לא נראה מרוצה. "יש מישהו כאן שלא יודע את צורת פריסת הכוחות?" הוא קורא אל עבר חייליו. "אני רוצה יותר כתישת שטח. אתם עושים את זה שוב".
הלוחמים מביטים בו מותשים, אך מבינים כי יוכלו להשביע את קיבתם רק אחרי שיהיה מרוצה. הם מבצעים את המהלך שוב, ואז משוחררים לארוחת צהריים, מנסים לצבור כוחות לקראת התרגיל המסכם בלילה.
הערב יורד. כשהחיילים מסיימים להתארגן, מכנס אותם הסמל ומתרגל אותם לקראת כל תרחיש אפשרי. אחרי תחקיר קצר שנועד לוודא שכולם כאן יודעים את מקומם ותפקידם, הם מתפזרים בשקט. עכשיו כל שנותר הוא לחכות עד לשתיים בלילה, שעת תחילת הפעילות. "הרעיון של התרגיל המסכם הוא לבחון את יכולת הכוח להתבצר בתוך עמדות עד לקבלת מידע על הימצאות מחבלים, ואז לבצע סריקה ולדאוג לחיסולם", מסביר מפקד הפלגה.
"זה מבחן התוצאה", מוסיף יונתן. "אין כאן מישהו שאומר להם תעשו כך, תעשו אחרת. הצוותים שלנו הם אוטונומיים, ואנחנו בעצם מנסים לבדוק עד כמה החומר שהם למדו השבוע יושב אצלם טוב".
"פשוט תסתערו על המחבל"
לאחר הליכה של כחצי שעה מגיעים החיילים אל היעד שנקבע, בונים עמדות מוסוות ומחכים. בשלב הזה, למען האמת, הם עוד לא יודעים בדיוק למה. כעבור שעתיים של ציפייה דוממת מגיע רס"ל יונתן ושולף שניים מהחיילים שנבחרו לגלם את האויב. הוא מוביל אותם לשביל צדדי ולוחש להם תדריך אחרון. "אל תעשו להם חיים קלים, אבל תהיו הגיוניים", הוא אומר. "לא צריך לזרוק עליהם סתם מלא אבנים, אבל אם מישהו עושה איזו שטות - למשל הולך חשוף - תדאגו שהטעות שלו תיחרט לו במוח. בכוונה אני לא נותן לכם חוקים, אני רוצה שתשתמשו ביצירתיות שלכם".
במקביל, מתעדכנים יתר החיילים על הימצאות "שני מחבלים" בשטח, והמשימה מתחילה. צמד הרעים מתקדמים בזהירות תוך שהם מחפים זה על זה, יודעים שזמן הזריחה קרוב. עליהם לעבוד מהר לפני שיתפוס אותם האור הראשון, או האויב - ובעיקר לנוע בזהירות ולשמור על קשר עין זה עם זה גם בתוך הסבך.
"אש מלפנים", נשמעת לפתע צעקה, והאקשן מתחיל. החיילים נעזרים בכל איברי גופם כדי להשתחל לתוך הסבך, ותוך כדי מדמים ירי. "יאללה, לפרוס לימין", צועק מישהו. "פתח שמאלה רק שמאלה", סותר אותו חברו. מפקד הצוות מנסה להשתלט על האירוע. "פשוט תסתערו על המחבל", הוא מצווה.
לבסוף המחסלים המדומים מחוסלים, ועם תחילת שלב פינוי הפצועים מהשטח, החיילים נראים נואשים. "פינוי משטח סבוך זאת אחת הסוגיות היותר קשות להתמודדות", מסביר יונתן, ומספיק להסתכל על החיילים כדי להבין על מה הוא מדבר - שוב ושוב הם מנסים להרים את חבריהם, אבל הקרקע מלאת הבורות והענפים מכניעה אותם.
החונכים מביטים עליהם נאבקים מהצד, אך לא מוכנים לקבל אף קיצור דרך. הם בוחנים אותם מקרוב, ובכל פעם שנראה להם כי הבחינו בסיוע מצד הפצוע, הם מפילים אותו שוב לקרקע. "אין מצב שאנחנו מוותרים להם", הם מודיעים, "בסוף הם יצליחו".
ואכן - לבסוף המשימה מושלמת, וכולם חוזרים למאהל מרוצים. "היה פשוט אדיר", מסכם אוהד. "הכנסנו את עצמנו לסרט כאילו זה אמיתי וזה ממש דרבן אותנו לפעול. סחיבות הפצועים היו הכי מתישות, אבל ברגע שאתה אומר לעצמך בראש שחבר שלך באמת נפגע, אתה נכנס לזה בשיא הכוח ופשוט מעיף אותו למעלה. אין דברים כאלה".