17 חיילי צה"ל נהרגו בקרבות בצפון רצועת עזה, בהם מפקד בגדוד צבר בגבעתי, סמ"ר רועי דאוי זכרונו לברכה. סמ"ר דאוי נהרג מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש שבו נסע עם לוחמיו. רגע לפני שנכנס לעזה כתב רועי הודעת וואטסאפ למשפחה: "אמא ואבא, אני אוהב אתכם. הייתם הכי טובים שיש. אם למות, אז רק ככה. אני לא מתחרט על כלום. היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש, עם הסוף הכי מתוק שיש".
דאוי ז"ל יובא למנוחות היום (חמישי) בשעה 15:00 בהר הרצל. אביו אריה, אמו בטי ואחותו עדן נפרדו ממנו הבוקר. "25 יום הלב יודע שהוא לא חוזר", אמרה בטי ותיארה את השיחה האחרונה עם בנה: 'ביום שישי ב-10:21, זאת הייתה השעה שקיבלנו את הטלפון ההוא. הוא אמר: 'שלום, אני אוהב אתכם', אבל ה'אני אוהב אתכם' היה אחר. הרגשנו, ידענו. ברגע שהם נכנסו, אמרתי להם: חיכיתי לכם. אינטואיציה של 25 יום ושל מלחמה ארורה".
"רועי היה ילד מלא שמחת חיים, אהב את החיים. אהב לצחוק", תיאר אריה, "הוא אהב לעזור, הייתה לו נתינה. זה ילד ארץ ישראל, אהב את המדינה, לכן הלך לקרבי ותרם למדינה. בצוואה שהשאיר הוא אומר הכל. הוא עשה את הכל מאהבה, מכל הלב, והיה עושה את זה עוד הפעם. ילד קסם, מלאך שנקטף. אנחנו מקווים שהוא לא נקטף לחינם, שהמטרות שהממשלה הציבה לעצמה יתקיימו עד הסוף. זו הצוואה שלו ואני מבקש שיקיימו אותה, שהחיילים לא הלכו לשווא. שייגמרו את הסיפור שם, בין אם מהאוויר או מהקרקע. לא רוצים דם יותר, די. זה נגמר. לא יכולים יותר. לא מאחל לאף אמא ואבא לעבור את מה שאנחנו עוברים. ביבי, אני בחרתי בך, אבל אם אתה לא גומר את המלחמה הזאת עד הסוף, אני אהיה מאוכזב".
מה ידוע לכם על אותה תקרית בצפון הרצועה?
אריה: "כל הצוות הלך, יש ניצול אחד שפצוע קשה-אנוש, כרגע אי אפשר לדבר איתו. מהתקשורת אני מבין שהם קיבלו טיל, לא יודע אם קורנט או נ"ט, ישירות. הם פתחו את הנמ"ר בשביל לפרוק. רועי היה המפקד. מעבר לזה, אני לא יודע כלום. ניזון מהתקשורת. לא יודע כמה זמן הם שהו בשטח, כמה זמן לקח להוציא את הגופות. מעריך שלקח הרבה זמן, כי זה קרה בבוקר וקיבלנו הודעה בשמונה בערב, כשהגופות עוד היו בפנים. לא הצליחו להוציא אותן".
רועי עמד להשתחרר.
אריה: "ב-16 לחודש הוא היה אמור לגזור את החוגר וביום ראשון היה אמור לחגוג יום הולדת. הוא היה אמור להציע נישואים, תיכנן לטוס לסרי לנקה".
עדן: "ביום ראשון הקרוב רועי יחגוג 21. בעיצומה של השבעה אנחנו נחגוג לו עם העוגה שהוא הכי אוהב, עם טירמיסו. אני אביא בלונים בצבעי סגול ולבן ואפריח לו אותם. חשבתי על זה כבר לפני שבועיים, כשידעתי שהוא יהיה בתוך הרצועה, אבל חשבתי שהוא יהיה חי. רציתי לסמן לו שאנחנו איתו ושאנחנו אוהבים אותו. הפעם הבלונים האלה יגיעו אליו לשמיים".
מה היו התוכניות שלו לשנה הקרובה?
עדן: "לרועי יש בת זוג מהממת כמעט שנתיים וחצי, שהיא כבר בת בית פה, כמו אחות שלישי בשבילי. היא גולשת, גרה באשקלון, והתחילה ללמד גם אותו גלישה. אחרי השחרור הם היו צריכים לטוס לסרי לנקה. הם היו אמורים להשתחרר ממש שבוע אחד אחרי השנייה, באמצע נובמבר. הבטחתי לו כמתנת שחרור שאני אשלם לו על הכרטיס, אבל עכשיו זה כבר לא יקרה. היו לו הרבה חלומות, הרבה דברים להגשים. כשהוא יצא לסבב, הבטחנו שהמלחמה הארורה הזאת תיגמר כשכולנו נטוס לתאילנד וננקה את הראש".
אריה, איך אוספים את המשפחה ומתאוששים מהדבר הזה?
"כרגע אף אחד עוד לא התאושש, אנחנו מפורקים. נצטרך באיזשהו שלב להתאושש ולמצוא דרכים להנציח אותו. יהיה מפעל הנצחה, אין לי ספק. הוא אהב את הפועל ירושלים וביקש בצוואה שאמא שלו ואני נמשיך ללכת למשחקים של הפועל. הוא אחד האוהדים השרופים".