בקרב בח'אן יונס נפל רס"ם במילואים איתי פרי ז"ל, לוחם בגדוד 8111 בחטיבה 5. איתי הותיר אחריו אישה, הילה, ושלושה ילדים קטנים. לפני שנכנס לעזה, הצטלם כשהוא מחזיק בידו ציור שקיבל מבנו בן השש, עידו: "אבא, אני אוהב אותך ומתגעגע. מקווה שלא תיפצע", כתב. הבוקר ספדו לו אביו נתי וחמותו יעל.
"איתי הילד השלישי מתוך ארבעה שלנו. ילד מדהים, טוב לב, הכי נשמה שאפשר לצפות ולרצות", תיאר אביו נתי, "הוא אבא נהדר, בעל נהדר, בן נהדר ואח נהדר. הילדים שלנו חלמו להזדקן יחד, ככה הם אמרו תמיד. הם לא הזדקנו יחד. הילה הקימה משפחה לתפארת עם איתי. הם חלמו לחיות יחד עד סוף הימים. זה לא יקרה. זה נגמר. זה עצוב. איתי נפצע בשירות הצבאי. הוא יכול היה לעזוב את התפקיד הזה, אבל הוא רצה להיות עם החברים ששירת איתם. הוא אמר: 'אם אאלץ לבוא, אבוא, אבל אני לא רוצה להילחם'".
"כבר הרבה לילות שאני לא ישן. בלילה הזה חשבתי: איזה טוב שרודפים אחרינו, לדבר איתנו. זה אומר שברוך השם אין עוד הרוגים. הסתכלתי בשעה מסוימת וראיתי שמונה הרוגים. זה מזעזע. אי אפשר להבין. מתי זה ייגמר? זה חייב להיגמר טוב. אני מתפלל ומתחנן שזה ייגמר טוב: שהחטופים יחזרו, שנצא מזה הכי בשלום, שנחליף את ההנהגה שלנו. ההנהגה הרסה לנו את המדינה. מצטער שאני אומר את זה, קשה לי, אבל צריכים להחליף אותה".
יעל נגה, אמא של הילה, סיפרה: "איתי לא רצה להילחם, אבל היה מחויב לחברים שלו בגדוד. ב-7 באוקטובר כשקראו לו הוא סיים צ'יק-צ'ק כמה דברים בבית והשאיר את החצר מסודרת. הוא חזר פעמיים. בפעם הראשונה כי היה חולה במחלת הנשיקה. הוא לא חיכה להבריא עד הסוף, כי החברים שלו היו צריכים לצאת הביתה. בפעם השנייה חזר ל-12 שעות כי הייתה לו בדיקה שחיכה לה הרבה חודשים".
"התמונה שלו שכבשה את הארץ ונמצאת בכל מקום, מגדירה את איתי בדיוק: חיוך, עם לב צבעוני, אופטימי וגדול. זה מה שאנחנו נשמור וננסה להעניק לילדים האלה. איתי שם את הילדים ואת הילה לפני הכל. גם אם איחר לעבודה אמר: 'אני קודם עם הילדים'. זה היה איתי, זה היה החלום שלו. חצי שנה הוא לא עבד, רצה להיות בבית עם אורי שנולדה לפני שמונה חודשים. הוא היה איתה 24-7, אמר להילה: 'תלכי'. היא הייתה משאירה בקבוק שאוב והוא נתן לילדה. בחודשים האחרונים כאילו הכין אותנו לחודשיים האחרונים שלא היה".
מה שלום הילה? מה אומרים לילדים?
נתי: "הילה שבורה. נתמוך בה בכל הכוח. היא אישה מדהימה, כלה מדהימה שלנו. אנחנו מתים עליה. נעשה הכל כדי שהיא תהיה בסדר. הילה רצתה שאיתי ייקבר בחלקה האזרחית, בשביל שהיא תיקבר על ידו. אני לא רציתי. אמרתי לה: הילה, את תחליטי, אבל אני רוצה שתחיי. מגיע לך לחיות. את תחיי. זה יקרה. איתי נקבר בחלקה הצבאית. עידו מבין ולא רוצה לדבר איתנו יותר מדי. גיל צעצוע, מקשקש, הוא בן שלוש וחצי. הקטנטונת קטנטונת".
יעל: "לי ולבעלי אייל יש שתי בנות. איתי היה הבן הנוסף שלנו, הנסיך שלי אישית. 15 שנה הם היו ביחד. אני מקווה שנהיה בין האחרונים, שלא יהיו אחרינו עוד".