המבצע לחילוץ ארבעת החטופים הישראלים הגיע אחרי תקופה לא פשוטה עבור צה"ל ותחושה של דשדוש ברצועת עזה. ימים קודם לכן, התבשרנו על מותם של 4 חטופים ומהצפון הגיעו התמונות של קריית שמונה עולה באש, יומיים לאחר שהגשש רס״ב זייד מזאריב נהרג באירוע שבו מחבלים יצאו ממנהרה סמוכה לגדר הרצועה, מה שהזכיר לנו שגם שמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר סכנת החדירות לעוטף עזה עוד קיימת.
לכל זה יש להוסיף את ההדלפות והביקורת של קצינים בצבא על התנהלות פורום מטכ"ל והעומד בראשו, ולכן מבצע ההטעיה של אוגדה 98 וההלם של חמאס ממבצע החילוץ הנועז הוא מהלך שישראל יכולה לנצל לאסטרטגיה שלה במלחמה משדה הקרב ועד לזירה הבינלאומית שהיא חלק בלתי נפרד מהמלחמה.
כל פעולה צבאית כזו היא למעשה כלי שנועד לאפשר לדרג המדיני לממש את המדיניות והאסטרטגיה שלו. הפעולה עצמה היא הישג טקטי אדיר שצה"ל וימ"מ הצליחו להשיג וצה"ל צריך לקבל את הפקודה שתאפשר לו לנצל את שינוי הכיוון במומנטום שנוצר ולהפעיל הרבה יותר לחץ צבאי ואש.
אבל זה יהיה מוגבל בזמן, אין איך להתחמק מהעובדה הזו, ולכן הדרג המדיני צריך להחליט מה הוא רוצה ואיך לנצל את ההישג הטקטי במטרה להפוך אותו לאסטרטגי ולממש את מטרות המלחמה או לפחות חלק מהן - ובראש: עסקה לשחרור החטופים.
תפקידו של הדרג המדיני כעת הוא למנף את הפעולה הזו למומנטום חיובי והישגים משמעותיים נוספים, בדגש על הזירה הבינלאומית והרוח של הציבור הישראלי. הצלחות בזירה הזו זה דבר שיכול להביא לשחרור חטופים בעסקה מצד אחד, וובנוסף להפחית את הלחץ הבינלאומי כדי לקנות עוד זמן לימי מלחמה נוספים במטרה להעמיק את ההישגים של ישראל, ושוב - זה דבר שיביא ללחץ הצבאי על חמאס ומשם למימוש מטרות.
ממשלת ישראל עובדת כאן על זמן שאול; היקף ההרוגים הפלסטינים, שאגב רבים מהם מחבלים שרצו לכיוון כוחות צה"ל כדי לסכל את החילוץ, כבר הביא את העולם לשאול שאלות קשות כשישראל כמעט ולא מנהלת מערכה הסברתית למעט נקודות חריגות.
צריך להגיד שמבחינה עובדתית, המבצעים האלה נדירים מאוד ולא תמיד הם מצליחים; עד היום בוצעו ארבעה מבצעים לשחרור חטופים, שלושה הצליחו והביאו לשחרור של שבעה חטופים. את אחד מהם הובילה סיירת מטכ"ל והוא נכשל. בסופו של דבר את הרוב המכריע של החטופים ישראל תחזיר בעסקה וככול שהזמן עובר זה לא משחק לטובתנו.