"הצפנה היא תהליך שמבוסס על נוסחאות מתמטיות מורכבות. RSA, למשל, מהצפנים המוכרים בעולם, מתבסס על ביצוע פעולות מתמטיות סבוכות על מספרים ראשוניים", מסביר רס"ן ד'. כששומעים אותו מדבר בידענות על שיטות הצפנה ומונחים מתמטיים מופשטים, קשה להאמין שבגיל 17 הוא לא ידע לענות על שאלה כמו כמה הם שתיים בחזקת שתיים.
היום, 17 שנה מאוחר יותר, הוא עומד בראש מדור טכנולוגי מסווג העוסק באבטחת מידע והגנה מפני איומי סייבר ביחידת מצו"ב, מרכז הצופן ואבטחת המידע של צה"ל. קל לדמיין את אנשי המודיעין והמחשבים של צה"ל כ'גיקים' שבילו את ילדותם מול מסכי מחשב, אך את מקומם של אלה מילאו בילדותו של רס"ן ד' ספרי תלמוד וגמרא, ושעות לימוד ארוכות בישיבה חרדית בירושלים בה התחנך. סיפורו של רס"ן ד' הוא סיפורו של אדם שקבע את גורלו בעצמו, בניגוד למה שהחיים אליהם נולד הכתיבו לו.
"ידעתי שאני רוצה משהו אבל לא ידעתי מה"
הסיפור של רס"ן ד' מתחיל בשכונה חרדית סמוך ל'מאה שערים' בירושלים. הוריו עלו מאלג'יר ומתוניסיה ועברו תהליך 'התחרדות' לאורך השנים. ד', כמו כל ילד חרדי, למד ב'חדר' ובתלמוד תורה והיה מנותק מהעולם החילוני רוב הזמן, אך הפגישות המועטות עם אותו עולם, דרך קרובי משפחה חילונים, יצרו בו דיסוננס עמום שאותו עדיין לא ידע להסביר באותן שנים. "דברים כמו לראות סרט בטלוויזיה מדי פעם משכו אותי, אבל בגילאים האלה זה לא היה משמעותי. הייתי חוזר אחר כך לשגרה האינטנסיבית של הלימודים והכול היה בסדר", הוא מספר.
הלימודים במוסדות החינוך החרדיים, הוא מסביר, מאומצים הרבה יותר מאלה שבבתי הספר החילוניים: "אומרים לך שהפרס על ללמוד תורה זה ללמוד עוד תורה. לא הייתה שום מטרה שאתה רץ ומגיע אליה, כמו מבחן מסכם- פשוט למדנו תורה מהבוקר עד הערב, כל יום". ד' היה תלמיד טוב, אבל בתוך השגרה השוחקת, מצא את עצמו מאבד עניין בלימודי הקודש. "העולם של הישיבה לא התחבר לי לשום דבר, זה היה כאילו חסר לי איזה משהו מאוד משמעותי שלא הבנתי מהו", הוא נזכר. "יש כאלה שמדשדשים בבינוניות, שאמרו להם להיות בישיבה אז הם מעבירים את הזמן – יוצאים לעשן סיגריות, מרכלים, קוראים עיתונים. לא מצאתי בלימודי הגמרא את האושר הנצחי והפנימי, אבל לא רציתי להגיע למקום שבו הם נמצאים". כך, בגיל 16, קרוע בין הבטלה מחד והשגרה השוחקת מאידך, חיפש ד' את אותה חתיכה חסרה, אותו דבר מה עלום שמחכה לו בחוץ. "הייתי יכול להסתובב שעות בשבתות ברחובות. ידעתי שיש משהו בחוץ ואני לא יודע איך לגשת אליו. ידעתי שאני רוצה משהו אבל לא ידעתי מה".
כמו כל נער העומד לפני שירות צבאי, גם ד' קיבל צו ראשון למבחנים בלשכת הגיוס. בתור נער חרדי אפשרות הגיוס לצה"ל לא עמדה על הפרק מבחינתו, אבל שאלה פשוטה שנשאל שם הובילה אותו לעבור שלב נוסף בתהליך הניתוק שלו מהעולם הדתי. "משום מה דווקא היה חשוב לי לעבור את המבחנים בצורה טובה", מספר ד', "יכול להיות שזה היה חלק מהניסיון שלי למצוא את אותו הדבר שחסר לי. במהלך הראיון עם המאבחנת הפסיכוטכנית היא רשמה מולי על דף שתיים בחזקת שתיים. לא היה לי מושג מה זה, אבל הייתה לי הרגשה שזה משהו די בסיסי, וחשבתי 'וואו, אני לא יודע כלום מהחיים שלי'. בישיבה היו לימודי חשבון ברמה מאוד בסיסית, כדי לצאת ידי חובה, וזה הקשה עליי, כמו על צעירים אחרים שנמצאים באותה הדרך, להדביק את הפער". כמו כל מועמד לשירות, על פי אותו יום נקבעו נתוניו האישיים של ד', שהשפיעו מאוחר יותר על גיוסו לצה"ל, אך המחשבה על גיוס עוד הייתה רחוקה ממנו אז.
באותה תקופה, אותה מגדיר רס"ן ד' כ"תחילת הסוף שלי בישיבה", החזיק ד' בחדרו עיתונים חילוניים בהם קרא, יחד עם ספרי מתח ואוסף מוזיקה איתם העביר את הזמן בסתר. "לא היה לי עם מי לחלוק את המחשבות שלי על עזיבה", הוא נזכר. "לא היו לי חברים קרובים בישיבה ולא יכולתי לדבר עם ההורים על מה שהרגשתי. הספרים והמוזיקה שאבו אותי – אני אפילו לא זוכר מה הם היו אבל זה לא שינה לי, לקחתי את מה שהגיע אליי באקראי". אנשי הישיבה גילו את הסוד במהרה. בתחילה קיבל הזדמנות נוספת 'להתחזק', אך לאחר מספר חודשים הנסיבות הובילו את ד' אל מה שרצה לעשות בעצמו אך נמנע ממנו בגלל הפחד –בגיל 17 הוא סולק מהישיבה.
ד' הועבר לישיבה אחרת, 'פשרנית' יותר, כהגדרתו, שם היה לו זמן לעסוק בענייניו. בעוד חבריו לישיבה מצאו עבודות מזדמנות, הגיע ד' אל אותו 'תחביב' שמלווה אותו עד היום – הלמידה. הרצון ללמוד נדמה כמו הגורם שהוביל אותו דרך תחנות חייו השונות, מגיוסו לצה"ל, דרך התפקידים השונים שביצע ועד לתחומים המורכבים והמרתקים בהם הוא עוסק היום.
"באחד מהשיטוטים שלי בירושלים נתקלתי במקרה במודעה שפרסמה מכון הכנה לבגרויות והתחלתי ללמוד שם. אז התבשלה אצלי המחשבה על גיוס לצבא. רציתי להתגייס כמו כולם – עם תעודת בגרות". עכשיו כשהיה עם רגל אחת מחוץ לעולם החרדי, רצה ד' להשתלב בחברה, והצבא היה מבחינתו, כמו עבור רבים אחרים, שער הכניסה אליה.
ד' נתפס בשנית, לומד בשישי בערב לבגרויות, וכתוצאה מכך עזב סופית את העולם החרדי. הוא שכר דירה בירושלים יחד עם עוד שותף ויצא לחפש עבודה. החזרה בשאלה היא תהליך מפחיד עבור צעירים רבים, שמרגישים כי הם נזרקים לעולם חדש שאת חוקי המשחק בו הם לא מכירים כלל. ניואנסים של שפה, תרבות, וסגנון לבוש – כולם לא מוכרים עבור אותם גברים ונשים, שצריכים לאתחל לחלוטין את חייהם.
לא פחדת מהעולם החדש שנכנסת אליו?
"זה לא היה מפחיד, זה היה מדהים", נזכר ד' בחיוך. " היה לי ברור מה אני צריך לעשות - למצוא איזו עבודה כדי להתפרנס, להשלים את הבגרויות ולהתגייס".
ד' חזר אל לשכת הגיוס בירושלים כעבור יותר משנה, וגם אם חלק מחיילי הלשכה נותרו שם מאז הפעם האחרונה, ספק אם יכלו לזהות אותו: את הכובע והחליפה החליפו ג'ינס וטי-שרט.
"חזרתי ללשכה וביקשתי שיחכו קצת עם הגיוס כדי שאוכל לסיים עם לימודי הבגרות ואז אתגייס. הם לא הסכימו", הוא נזכר. האפשרויות שניתנו לו בלשכה, לאור הנתונים הנמוכים שצבר בצו הראשון, היו מש"ק אפסנאות או נהג משאית. למרות העובדה כי התפקידים לא היו לרוחו, החליט רס"ן ד' 'להפעיל טריק'. "הלכתי לתפקיד הנהיגה, שדרש ממני ללמוד ולעבור טסט טרם הגיוס. מרחתי את הלימודים על תקופה של חצי שנה, ובזמן הזה השלמתי את מכון ההכנה לבגרות. בשלב מסויים המורה שלי התייאש ואמר לי 'נהג משאית אתה כבר לא תהיה'". במבט לאחור הוא צדק, אבל בראשו של ד' כבר נרקמו תוכניות גדולות יותר.
המודל: ביל גייטס
הוא חזר אל לשכת הגיוס פעם שלישית ואחרונה, חמוש בתעודת בגרות וציון פסיכומטרי, אותם הספיק להשלים בחודשים שעברו. 'יד נעלמה', כהגדרתו, שינתה את נתוניו האישיים, וביום הגיוס התבשר כי הוא מיועד להתגייס למסלול קצונה ייעודי בחיל השלישות.
ד' התגייס, עבר קורס קצינים, והוצב כקצין שלישות בבסיס ג'וליס. משם המשיך במספר תפקידים שלישותיים שונים, ובמקביל לשירותו הצבאי חזר שוב אל הלימודים, הפעם בתחום שמלווה אותו עד היום – מחשוב ואבטחת מידע. "בזמן תהליך היציאה בשאלה אני זוכר שקראתי את הביוגרפיה של ביל גייטס, והוא היה סוג של מודל מבחינתי באותה תקופה – מישהו שהגשים את עצמו. בגלל זה נמשכתי לתחום של מדעי המחשב. בכלל לא היה ברור לי שאשאר בצבא תקופה ארוכה, אבל ההזדמנויות צצו במעלה הדרך".
לאחר שהשלים את התואר עבר ד' לשרת ביחידה טכנולוגית מסווגת של חיל המודיעין, שם עסק לראשונה בתחום. כיום הוא עומד בראש מדור ביחידת מצו"ב, שמספקת שירותי הצפנה ואבטחת מידע לכלל צה"ל, באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, שרובן הגדול חשאיות.
"אנחנו יודעים לשים חומות מאוד גבוהות מול גורמים שמנסים לתקוף את המערכות של צה"ל", רס"ן ד' מסביר. המדור שבראשו עומד רס"ן ד' אחראי על עשרות פרויקטים בתחום ההגנה בסייבר ואבטחת המידע, ועוסק בפיתוחם ובהטמעה שלהם ביחידות השונות. "את המשמעות האמיתית של אבטחת מידע מרגישים רק כשהיא לא עובדת", הוא מסביר, "כל עוד אין תקלות, לא מבינים מה אנחנו עושים. היום צה"ל הוא צבא מאוד טכנולוגי ואנחנו תלויים יותר ויותר במערכות ממוחשבות. זה עלול גם להוות עקב אכילס. לכן התפקיד שלנו כל כך דרמטי – להגן על התהליכים האלה".
התחום הרגיש בו עוסק רס"ן ד' הוא הסיבה בגללה הוא אינו יכול לחשוף את שמו או את פניו, אך עם זאת היה לו חשוב לחשוף את סיפור חייו. "חשוב לי לפנות לכל מי שחושב שהוא לא מקבל הזדמנות שווה, ולהראות שמי שרוצה מצליח, גם אם אתה בן 18 ללא תעודת בגרות. חשוב לי להבהיר למפקדים בצה"ל כמה חשובה המעורבות שלהם בעזרה למגזרים שלא מקבלים הזדמנות שווה. אני חושב שתחום ההיי-טק דווקא מתאים לחבר'ה שחוזרים בשאלה – ארגונים יצירתיים צריכים אנשים מרדנים, כאלה שלא לוקחים דברים כמובן מאליו".
כשהוא נשאל מה הביא אותו לשינוי כה דרמטי בחייו, הוא טוען שמדובר בהרבה מזל – אותה פרסומת להכנה לבגרויות בה נתקל במקרה, אותה 'יד נעלמה' ששינתה את נתוניו האישיים. עם זאת, נדמה כי מה שהוביל אותו דרך תחנות חייו השונות הוא הרצון להרחיב את אופקיו, ללמוד, לדעת עוד. במהלך השנים הספיק רס"ן ד' לצבור תואר במדעי המחשב, מנהל עסקים, מימון, וכרגע הוא עסוק ב"לנהל את המדור, לגדל יחד עם אשתי ילד בן חצי שנה ולהשלים עוד תואר באבטחת המרחב המקוון", כדבריו.
כשאתה נזכר באותה תחושה שמשהו חסר לך, בתור נער, ומסתכל על המקום בו אתה נמצא היום, אתה מרגיש שהגעת ליעד?
"אוי ואבוי אם אני אגיד לעצמי שהגעתי ליעד. יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות, אבל אני כן מרוצה מהדרך שבה עברתי. אין ספק שעליתי על השביל הנכון", סיכם בחיוך רס"ן ד'.