ישראל צ'אנה, מאבטח בסיירת לאבטחת בנקים, נלחם במשך דקות ארוכות לבדו מול חוליית מחבלים שפשטה על שכונת "מישור הגפן" באופקים והציל עשרות אזרחים שהסתגרו בבתיהם בבוקר של ה-7 באוקטובר. כעת בת זוגו ועדי ראייה מספרים את סיפור הגבורה של צ'אנה, שנפל בקרב ביום הולדתו.
ביום שישי בערב צ'אנה עוד הספיק לחגוג את יום ההולדת שלו יחד עם חברתו שחף רוזוליו במועדון הפורום בבאר שבע. הם מכירים כבר שנתיים. רוזוליו במקור מאשדוד ומתגוררת כיום באשקלון, צ'אנה מאופקים. הם נהגו לתמרן בין אופקים לאשקלון, ובאחרונה חיפשו דירה באשדוד לעבור אליה יחד.
"ישראל הוא תמיד עזר לאנשים מכל הלב, היה מביא אושר ואור לכל מקום שאליו היה מגיע. הוא גרם לי הרבה אושר בחיים. דיברנו על חתונה, להקים משפחה. הוא היה הגבר של החיים שלי. תמיד שם את עצמו במקום האחרון", סיפרה רוזוליו.
שעות ספורות לפני פלישת המחבלים לישראל, ישראל ושחף עוד רקדו בפורום. לקראת השעה שש בבוקר בני הזוג חזרו ליחידת הדיור של ישראל בבית אימו בשכונה באופקים. מיד לאחר שהשניים הוציאו את הכלב לטיול בוקר, החלו האזעקות. "אזעקה אחת, ועוד אחת, רצף של 11 אזעקות. הבנו שקרה משהו. מה בדיוק לא ידענו אבל זה לא היה שגרתי. באזעקה הראשונה השתטחנו על הרצפה וישראל נשכב להגן עליי. בשלב מסוים הבנו שזה לא הולך להיגמר ורצנו למקלט ליד הבית של ישראל", שחזרה רוזוליו, "בדרך ישראל הבחין באנשים שלא יכלו להיכנס למיגוניות הנעולות ופרץ אותן וכך הם נכנסו פנימה".
לדבריה של רוזליו, לאחר האזעקות והיירוטים, נשמעו שריקות של ירי קליעים. "חשבתי בהתחלה שזה מעשה קונדס לא מוצלח של ילדים, אולי נפצים, אבל אחרי כמה שניות שמענו ברחוב צרורות של כדורים. לא ידענו שמחבלים חדרו לאופקים, אחרי כמה שניות ראינו שלושה מחבלים שרצים ברחוב. באותם רגעים לא הבנו את גודל האירוע, שמדובר בעשרות מחבלים שנכנסו לאופקים, שזו מלחמה", סיפרה רוזוליו.
צ'אנה נכנס במהירות לבית, שלף את האקדח שלו מהכספת ומחסנית שהכילה 15 כדורים ורץ בכפכפים לרחוב כדי להילחם במחבלים. "תפסתי אותו בכוח שלא ייצא החוצה. שיישאר איתי. לא רציתי שיסכן את חייו. פחדתי שיקרה לו משהו. התחננתי שיישאר אבל הוא דחף אותי והבטיח שיחזור. גם אימא שלו ביקשה ממנו שלא ייצא החוצה אבל כלום לא עזר. זה ישראל. הוא הלך להציל את תושבי השכונה", שחזרה רוזוליו.
צ'אנה פתח באש לעבר המחבלים על מנת שלא ייכנסו לבתים ויטבחו בתושבים. אם הוא לא היה מרתק את המחבלים ומשגע אותם הם היו נכנסים לבתים ומחסלים הרבה אזרחים. הוא נלח"ם לבדו דקות ארוכות עם אקדח ומחסנית מול חוליית מחבלים", שחזרה אחת השכנות.
"ישראל הרג מחבל שניסה להיכנס לביתה של פרמדיקית שגרה בשכונה, כל פעם הוא תפס מקום מסתור אחר כדי לרתק את המחבלים ולמנוע להיכנס לבתים", סיפרה רוזוליו, "לאחר מכן הוא ירה על מחבל נוסף ופצע אותו. הוא ניסה לירות במחבל נוסף ואז אחד מחברי החוליה הפתיע אותו מאחור וירה בו למוות".
במהלך דקות ושעות ארוכות רוזוליו ניסתה ליצור קשר עם בן זוגה אבל לשווא. היא שלחה לו מסרונים רבים בוואטסאפ, כתבה לו שהיא אוהבת אותו, ביקשה שיחזור אליה, אבל הוא לא ענה. כמה שעות לאחר מכן הטלפון שלו כבה.
רוזוליו ובני משפחתו של צ'אנה חיפשו אחריו, ובשלב מסוים רוזוליו מצאה כפכף בתוך שלולית דם. "שטפתי את הכפכף וזיהיתי שהיא של ישראל. הבנתי שהיה פה קרב מטורף אבל הייתה לי תקווה שהוא אולי נפצע ונמצא בבית חולים", סיפרה רוזוליו, "בדקנו בכל בית חולים בדרום הוא לא היה ברשימת הפצועים. הגענו למוקד הגופות של זק"א בבית העלמין באופקים אבל הוא לא נמצא שם".
אחותו של צ'אנה מסרה דגימת די.אן.אי בתחנת משטרה בניסיון לאתר כל פרט מידע שיוביל לאיתורו. אחיו של צ'אנה עשה איכון לטלפון שלו וגילה לחרדתו שהוא נמצא במחנה "שורה", אליו הובאו גופות של קורבנות הטבח.
"למרות הכול הייתה לי תקווה שהוא אולי בחיים", אמרה רוזוליו בכאב, "אבל אולי השליתי את עצמי רציתי להיאחז בכל זיק של תקווה".
כעבור כמה ימים בני משפחתו של צ'אנה קיבלו טלפון שבישר להם שגופתו אותרה. "במהלך השבעה השכנה הפרמדיקית ועוד אנשים נוספים סיפרו לנו על הגבורה של ישראל שהצליח לשגע את המחבלים ומנע מהם בכל דרך להיכנס לבתים. הוא פעל באומץ לב בלתי רגיל. הוא הגיבור שלי, תמיד ידעתי שהוא כזה. הוא יעשה הכול להציל אחרים גם אם זה יעלה בחייו. זה ישראל", הדגישה רוזוליו, "הוא היה בן אדם של אקשן, לא יכול לשבת בבית בחוסר מעשה. תמיד חיפש דברים מאתגרים. המשפחה שלי אהבה אותו מאוד. הוא היה אמור להיות בן הזוג שלי לכל החיים אבל עכשיו האור של חיי כבה".