הרבה שינויים עברו על צה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה ומבצע עורפת יצוקה. לקחים נלמדו ויושמו בכל הדרגים ובכל החילות – וכך גם בחיל הרפואה, אשר אמון על אחת המטרות החשובות בצה"ל: הצלת חיי אדם.
בין הדברים ששונו בחיל ניתן למצוא תחבושת אגרסיבית שמסייעת בהקרשת דם, חוסם עורקים שניתן לתפעול ביד אחת, שינוים אירגוניים וסדרי עדיפות. ציוד רפואי שעד לא מזמן היה שייך לסגל רפואי מצומצם מאוד, מסופק בשנים האחרונות ליותר יחידות שדה. סא"ל ד"ר אילון גלזברג, ראש ענף טראומה בצה"ל, מספר לנו שבחיל הרפואה עושים הכל בכדי שלוחם שייפצע בשדה הקרב יקבל את הטיפול הרפואי המתקדם ביותר – ועובדים כדי להשיג את המילה האחרונה בטכנולוגיה הרפואית, זאת למרות בעיות תקציב איתם מתמודדים קברניטי החיל.
כבר לא בעורף: חיל הרפואה מחזק את היחידות הלוחמות
"בימים שלפני מלחמת לבנון השנייה היו פלוגות הרפואה שייכות לדרגים עורפיים, מה שיצר בעיה ארגונית ואף פגע במחסני החירום של היחידות", מספר לפז"ם סא"ל ד"ר גלזברג. "הרעיון היה שהלוגיסטיקה כולה תינתן על ידי המרחב שבו היחידות הלוחמות פועלות ולא צריך שכל יחידה תהיה עצמאית. המחיר של זה היה פגיעה משמעותית בכשרות היחידות - היו מעט מאוד חטיבות בלבנון שהצליחו להפעיל את הפלוגות האלו. לכן החלטנו להעביר את הפלוגות הרפואיות קדימה, כדי שיוכלו לתמוך בדרג הלוחם".
"שינוי ארגוני נוסף היה של כוח אדם, דחפו קדימה רופאים בכירים יותר מנוסים, הייתה השלמת פערים קריטיים ודגש על פלוגות הרפואה. בקורס הרופאים הצבאיים בוצעו שינויים ובקורס קציני הרפואה הוספנו תכנים של פיקוד ומנהיגות. אנחנו מבינים שצריך קודם כל לטפל ביחידות הלוחמות, בגדודי החי"ר והשריון". סא"ל גלזברג מסביר שבצה"ל הבינו שלא כל רופא יכול להיות ביחידה לוחמת ולכן מבצעים התאמה בין כאלה שמתאימים ליחידה לוחמת לכאלה שישרתו, למשל, בבסיס חיל האוויר.
חידוש נוסף בתחום הארגוני הוא פינוי פצועים לספינות הטילים של צה"ל, כאלה שמצוידות בחדרי ניתוח מתקדמים ולפעמים נמצאות קרוב יותר לכוח הלוחם מאשר בית החולים. במבצע עופרת יצוקה פונה כוח של שלדג לספינת טילים ואחרי טיפול שם הועברו לבית חולים.
המטרה: להגדיל את אחוז הפצועים ששורד
סא"ל גלזברג מספר על רכש אדיר של ציוד רפואי חדש , וכן על השלמות של ציוד רב שהיה חסר. משנת 2005 בוחן את עצמו חיל הרפואה בכלים מדעיים; השאלה הגדולה היא מה אחוז הפצועים ששורד, ואיך משפרים את המצב, בין השאר בזכות אותם אמצעים טכניים.
"היום אני בודק מה אחוז הפצועים שמתים מסך הפצועים, בשנת 2005 הבנו שצריך להתרכז בזה. פצועים מתחלקים לשלוש, אלו ששורדים בכל מקרה, אלו שמתים בכל מקרה ובאמצע אלה שצריך להתרכז בהם. בשנת 2005 בעקבות המחקרים התברר שבערך 30 אחוז מההרוגים היו כאלה שניתן להציל. אחר כך בדקנו מה הורג את האנשים האלה, זה הפך למטרה".
חוסם עורקים אמריקאי
סא"ל גלזבר סיפר לנו שבעקבות המחקרים התברר שרובם מתים בגלל איבוד דם. ברגע שהצליחו לשים את האצבע על הסיבה, החלו לעבוד על פתרון. "האמריקאים החלו לעבוד על פתרון ונוצר חוסם עורקים מתקדם - דור חדש של חוסמי עורקים שיוצר פר נקודת שטח יותר לחץ. יש בעיה קטנה עם חוסמי העורקים האלה וזה העלות: 200 שקל לאחד. לאמריקאים יש חסם אחד לכל חייל, לפעמים גם שניים, אצלנו המצב שונה מסיבות כלכליות ויש רק לכל חובש אחד כזה. הרצון שלכל חייל יהיה אחד כזה נכון להיום לא ריאלי. אנחנו מנסים לאמן את החובשים מתי לשים את החדש שהוא החזק יותר, ומתי את הישן".
לא ברור כמה כסף צה"ל ישקיע בחוסם העורקים החדש, אבל נראה שהרכש החדש כבר מציל חיים - ככל הנראה ישנם מספר חיילים שטופלו בעופרת יצוקה בחוסם עורקים החדש שחייהם ניצלו.
תחבושות חדשות ומצילות חיים
מוצר שני אותו רכש צה"ל בכדי להילחם בפציעות מדממות היה תחבושת המוסטטית, תחבושת שמסייעות בקרישת דם באזור מדמם ובכך יכולה לסייע בהצלת חיים בשדה הקרב. "לא בכל מקום צריך או אפשר להשתמש בחסם עורקים, למשל במקרה של קטיעה גבוהה. במשך שנים כשחייל דימם שמנו לו תחבושת שזה בעצם אמצעי פסיבי. גם פה בזכות האמריקאים קבלנו את התחבושות ההמוסטטיות; הרעיון שלהם זה ליצור סביבת קרישה ולמעשה להקטין את זרימת הדם - מדובר ברעיון מדהים ואינטליגנטי. בצבא ארה"ב, מרגע שזיהו את זה הם הביאו אחרי מחקר תוך חצי שנה מוצר מוגמר; תוך שנה לכל חייל בעירק הייתה את התחבושת הזו, שעולה מאה דולר". עכשיו תעשו 100 דולר כפול 400 אלף חיילים ששרתו בעירק. "אנחנו קיבלנו את התחבושות הראשונות במלחמת לבנון השנייה. בעופרת יצוקה זה היה לכל רופא או פרמדיק והיו 14 מקרים בהם השתמשנו בתחבושת, יש מקרים שאנחנו יכולים להגיד שבזכות התחבושת הזו הצלנו חיים".
מנשם חשמלי ונמ"רי רפואה
מלבד תחבושות מיוחדות וחוסם עורקים מתקדם הכניס חיל הרפואה מנשם קטן נייד וחשמלי שהוא המתקדם ביותר בעולם. מנשמים אלו נמצאים כיום ברמת התאג"ד (תחנת איסוף פצועים גדודית). כמו כן במסגרת כניסת הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) לצה"ל החלו גם להסב אותם לנמ"רי רפואה - שזה שינוי גדול, משום שמסגרות הרפואה נעות על אותו כלי כמו הלוחמים ובקצב שלהם. כמובן שגם פה משיקולי תקציב המספרים של הכלים החדשים נמוכים מדי.
התנהגות אגרסיבית לעצירת דימומים ובעיקר שינוי והבנה של המפקדים הורידו את אחוז הפצועים שמתים מהפציעה בצורה מאוד מרשימה, אולם למרות הכל המצב רחוק להשביע רצון. בחיל הרפואה מפעילים לחצים מאוד גבוהים בכדי שיצא יותר כסף לאמצעים האלה במסגרת התוכנית הרב שנתית, אך כמו שזה נראה כיום מבחינה מספרית המצב לא הולך להשתפר, למרות שהאמצעים כבר פה. "אנחנו עשינו קפיצה אדירה, אנחנו במקום טוב והשתפרנו", מסכם סא"ל ד"ר גלזברג, "אבל אני מתפקידי אף פעם לא מרוצה ותמיד רוצה עוד".