לוחם נוסף, סמל מיכאל רוזל ז"ל מחטיבת הנח"ל, נפל מפגיעת המטוח ששוגר אתמול (ראשון) לכיוון בסיס צבאי ושטחי כינוס של כוחות שמתכוננים להיכנס לרפיח. בכך עלה מספר ההרוגים באירוע הקשה לארבעה, כולם חיילי צה"ל.
בצבא טענו אחרי הירי, שהכוחות בשטחי הכינוס דוללו בגלל האיום, ומי שהיה שם נשאר כדי לשמור על כלי הרק"ם הרבים. ועדיין, לאור אירועי העבר גם בצבא מבינים שנדרשת בחינה מקצועית ועמוקה של כל נושא שטחי הכינוס, שם מרוכזים כוחות רבים לקראת פעולה אפשרית.
לאורך השנים, צה"ל ספג לא מעט אירועים קשים בשטחי הכינוס, שהביאו למותם של חיילים. המוכרים שבהם היו במלחמת לבנון השנייה, ב-6.8.2006, אז נהרגו 12 חיילים מפגיעת קטיושה בשטח כינוס של חטיבת הצנחנים במילואים 226, ליד בית העלמין בכפר גלעדי.
בשנת 2014, מבצע "צוק איתן" 9 לוחמים של צה"ל נהרגו בשני אירועים שונים בהפרש של שלושה ימים, מפגיעות פצמ"ר בשטחי כינוס במועצה האזורית אשכול.
שנה לאחר מבצע צוק איתן, צה"ל הודיע שיעביר את שטחי הכינוס לאזורים מרוחקים יותר מהגבול. בנוסף הוחלט לפזר מגוניות בשטחי הכינוס ובשנת 2017 גם פותחו ונרכשו מאות צופרים ניידים, שמתאימים לפריסה מהירה בכל תא שטח, במטרה לספק בזמן אמת התרעה על ירי.
שטחי כינוס הם אזורי התארגנות בהם הצבא מרכז כוחות שיצאו לאזור הפעולה המיועד להם, ולכן הקרבה לגבול ולאזורים מסוכנים. בשטחים אלה הכוחות עוברים תדריכים והצטיידות לקראת הפעולה וצוברים שעות מנוחה. השטחים קרובים לקו הגבול או אזור הפעולה של אותם כוחות, בגלל הצורך שלהם לצאת משם במהירות ליעד שלהם. אולם נראה שאחד מהלקחים שעלו מאירועי העבר, שבהם צה"ל לא טיפל ולא מטפל, זה לא טכנולוגיה ומיגון כי אם משמעת.
חמאס לא היה צריך להתאמץ כדי לאתר את שטחי הכינוס במועצה האזורית אשכול. הוא מצא אותם מפרסומים של החיילים עצמם ברשתות החברתיות. באחד הפוסטים ישנו סרטון שאף מתעד נפילה של פצמ"ר סמוך לחיילים. בכל רשת ניתן למצוא פוסט וציוץ של חיילים שתיעדו את עצמם בשטחי הכינוס, חלק תייגו את שם המקום או הקיבוץ הקרוב. זה בתוספת טריאנגולציה (מעשית בהקשר זה, מציאת נ"צ על פי תיעוד) מאפשר לחמאס למצוא את הנ"צ המדויק של שטחי הכינוס ולשגר לשם את הרקטות והפצמ"רים.
כדי שזה לא יקרה יותר, מפקדים צריכים לשלוט בחיילים שלהם ולמנוע מהם את השימוש או לפחות השימוש הלא אחראי ברשתות החברתיות. זאת גם אחריות של החיילים עצמם ולא רק של המפקדים. מי שמתייג את עצמו ומיקום בבסיס או שטח כינוס, צריך לדעת שהוא מסכן את חייו וחיי חבריו ליחידה. מי שרואה אחר עושה זאת, צריך לדעת שאם לא יעיר או ידווח, הוא שותף לאותו סיכון.