זה היה אחד מהרגעים הדרמטיים במלחמה בעזה. כוחות ימ"מ והיחידה המבצעית של שב"כ פרצו לשתי דירות בלב נוסיראת, חיסלו את השומרים תוך שהגנו בגופם על החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו. הם יצאו משם תחת אש בחיפוי של אוגדה 98 וכוחות רבים, שהובילו את "היהלומים" למסוקי חיל האוויר, ומשם למקום מבטחים בישראל.
פרץ שמחה שטף את המדינה מדרום עד צפון - רגע עוצמתי אחרי שורה של בשורות איוב. המבצע הצליח בזכות לוחמים איכותיים ומיומנים ומידע מודיעיני של שב"כ, אבל לא מעט בזכות האנשים שתכננו אותו לפרטי פרטים, כולל מענה לתרחיש הכי קיצוני שיכול לקרות. כמה מהם, דיברו לראשונה עם mako וסיפרו איך לוקחים פאזל של מידע מודיעיני מורכב, והופכים אותו לפעולה צבאית נועזת. "גם כשאתה ישן אתה חולם ומתכנן את המבצע. מתעורר, רושם משהו וחוזר לישון", אמר סא"ל ד', ממתכנני המבצע בתחום האש.
"בביצוע כזה", הוסיף גם אל"מ א', כמי שישב מול המסכים בבור, "אתה משחק קצת עם הגבולות כדי להרוג כל מי שינסה לסכל". אל"מ א' סיפר על רגעים דרמטיים במהלך בניית תוכנית המבצע וההכנות: "העבודה מתנהלת תחת לחץ שאי אפשר לתאר. אנחנו יודעים שמעבירים אותם ממקום למקום, ואתה לא רוצה לפספס את החטוף בגלל שינוי בשטח, שאולי תהיה מודע לו ואולי לא. יש משא כבד על הכתפיים, אבל במבצע כל כך מורכב וקשה לביצוע, אתה חייב להיות מדויק", הוא אומר.
"התוכנית קורמת עור וגידים כשאנחנו מתחילים להתאים משימות ליחידות, רובן בכלל לא יודעות למה הן מתכוננות", סיפר אל"מ א'. "אני יכול לספר לך, שחלק מהחטיבות לא ידעו מה המשימה האמיתית שלהן עד ליום שבת בבוקר, כמה שעות לפני המבצע", הוסיף.
אל"מ ג', מרחיב: "זה מבצע שמתחיל עם כמה עשרות אנשים ואז מאות, ולבסוף יש אלפי אנשים שנוגעים בו". אבל בסוף, הוא אומר, זה מתחיל על בסיס המודיעין. "מבלי להיכנס ללוחות זמנים, אנחנו מבינים איפה החטופים נמצאים ואז מתחילים לדייק את הנושא. מוציאים תוכניות קיימות ואז עושים את ההתאמה. כאן אני חייב להגיד, שמה ששב"כ ואמ"ן הביאו, העבודה שהם עשו, זה פשוט בלתי ייאמן", הוא מציין, אבל מוסיף שזה לא מספיק. "כל הזמן אנחנו שולחים להם בקשות ודרישה לעוד מידע. האירוע הזה יושב על היכולת של המודיעין להחזיק את האינדיקציה בחיים, עד לרגע ה-פעל".
ככל שחלפו הימים והשבועות, המבצע הפך למשהו ריאלי לביצוע ועלה לדרגים הכי גבוהים, ביניהם כמובן אישור הדרג המדיני. סא"ל ד', סיפר על רגע דרמטי שבו "היה לנו רכיב מוכן לביצוע, ואז הגיע מידע שאילץ אותנו לשנות את הכל. עכשיו צריך להבין, שינוי כזה צריך להיות מסונכרן עם התוכנית הגדולה, צריך לבדוק היתכנות אופרטיבית ולדעת שהיחידה שהרכיב הזה בתחום שלה, מבינה את השינוי ומסוגלת לעמוד בביצוע המשימה".
סא"ל ד' ממשיך ומפרט: "תחשוב על מכונה של עשרות אלפי חלקים שצריכה לעבוד באופן חלק, מרגע שהכוחות יוצאים מהמיטה שלהם. המטרה שלנו היא לדעת להביא את הפורצים (ימ"מ ושב"כ) עד לדלת, כשהם מכירים כל מטר בתוואי המסלול שלהם, עד לדלת של האיתור. וגם בפנים, שיידעו מה הם צריכים לראות ולהבין, שיהיו להם כמה שפחות הפתעות. יותר מזה, שגם אם יהיו להם הפתעות, הם יידעו איך להתמודד איתן - ואת כל זה לסנכרן עם יחידות חטיבות וטייסות".
מאות קצינים וחיילים, כמו גם אנשי מערכת הביטחון, עבדו על המבצע במשך שבועות. אנשי השב"כ, שהביאו את המידע על מיקום החטופים, דאגו לשמר את האינדיקציה המודיעינית, אתגר לא פשוט גם למי שיש ניסיון של שנים רבות בתחום. הכל כדי שכל אחד יידע בדיוק מהי משימתו במבצע, ששילב בין כוחות מיוחדים כמו ימ"מ, מבצעית שב"כ, שייטת 13 ואחרים, יחד עם צוותי הקרב של חטיבת הצנחנים, חטיבה 7, גבעתי, כפיר ועוד.
"בין המשימות שלנו, זה גם לבצע הטעיות ולתת לכוחות הפורצים מעטפת אש, במטרה 'להרדים' את השומרים ולמנוע התקרבות של מחבלים בזמן הביצוע", ציין סא"ל ד'. זו גם הסיבה שאוגדה 98, חטיבת כפיר וכוחות אחרים, החלו לפעול פתאום בג'באליה ובאזורים סמוכים לנוסיראת, שם החטופים הוחזקו. "בעצם שלחנו כוחות להכין את השטח לביצוע, אבל מבלי שבצד השני יבינו מה המטרה שלנו", אמר, והוסיף כי "זה דורש איזון מאוד רגיש בין המשימה, לזה שהאויב לא יבין מה אתה מבשל לו. שתקיפה מהאוויר לא תתפרש כמשהו שיכול לסכן את החטופים".
לחיל האוויר הייתה מטרה מאוד חשובה במבצע - לתקוף עשרות רבות של מטרות במקביל, על מנת לבודד את הכוחות שפרצו לדירות שבהן הוחזקו החטופים, ולמנוע ממחבלים רבים להגיע לשם כדי למנוע את החילוץ. "לקחנו מטרות שהכרנו ושמרנו אותן למבצע, תוך שכל הזמן מודיעין איכותי הזרים לנו עוד מטרות", הסביר אל"מ א'. "בביצוע מהסוג הזה, אתה תוקף עם קרב קרוב מאוד לכוחות שלנו, טווחים שלא נראה בשגרת המלחמה. זה לא אומר שלא נהיה מוסריים ונשמור על הערכים שלנו, אבל אם ניקח לדוגמה מקרים מהעבר של ביטול תקיפות בגלל בלתי מעורבים, הפעם כמעט ולא היו ביטולים".
בשעה 11:00, אחרי שלוחמי הימ"מ והיחידה המבצעית הסתננו ללב נוסיראת, על גבי משאיות שנראות כמו משאיות סיוע הומניטרי, כך על פי פרסומים זרים, ניתן האות והלוחמים פרצו לשתי הדירות שבהן הוחזקו החטופים. תוך זמן קצר הם שוחררו והמחבלים ששמרו עליהם חוסלו. לאחר מכן לוחמי שייטת 13 ויחידת הניוד, העבירו את המחלצים והמחולצים לחוף הים, סמוך למזח ההומניטרי שהקימה ארה"ב, כדי להטיס אותם משם על גבי מסוקי חיל האוויר.
אל"מ א', שצפה כאמור במתרחש מהבור, מספר ש"חמאס החזיק את החטופים באזורים הכי צפופים באזרחים, וכמו המחבלים, שזרמו מרגע שהמצב הפך רועש, זה הזכיר לי את הסרט 'בלק הוק דאון'. המחבלים שם ירו תוך שלא אכפת להם לאן הם מכוונים ובמי הם פוגעים", אמר, וביקש להוסיף: "אני ער למספרי ההרוגים שהתפרסמו אחרי המבצע. לא תמצא פה אחד שרוצה להרוג ילדים, שזה לא כואב לו. ההערכה שלנו שהמספרים שיצאו אחרי המבצע מופרזים, והם כוללים גם הרבה מאוד מחבלים".
הכוח שחילץ את אלמוג, שלומי ואנדרי, ספג אש כבדה מהמחבלים שזרמו לאזור. במהלך החילוץ נהרג פקד ארנון זמורה ז"ל, שהוביל את כוח הימ"מ. למרות הקרב הקשה, כל החטופים הגיעו לחוף והוטסו לבית החולים שיבא. במקביל, תקף חיל האוויר עשרות מטרות, כולל, כפי שנטען בעזה, את הבניינים שבהם החטופים הוחזקו, אחרי שיצאו משם הכוחות.
אחד מטייסי הקרב של חיל האוויר, שהשתתף במבצע, סיפר כי "הרבה זמן התכוננו למבצע הזה והמראנו ממוקדים וחדים". עוד הוא ציין כי "מבינים שזאת לא עוד המראה לגיחת תקיפה. הטלנו שם עשרות חימושים לעבר המטרות, הרבה מזה בטווחים מאוד קרובים לכוחות. סיפקנו חיפוי בטווחי בטיחות מאוד לא שגרתיים, ומי שהיה שם למטה היה צריך לסמוך עלינו שלא נפגע בו. זה לא מובן מאליו, למרות היכולות שכולם מכירים".
בבור, ישבו מאות אנשים מול מסכים שהזרימו מידע לכל הכוחות לאורך המבצע, אולם אל"מ ג', סיפר שהחלק של מי שתכננו אותו לא הסתיים עם ביצוע הכוחות בשטח. "זה חלק מהאופן שבו אתה מתכנן מבצע, כל מבצע. המטרה להזרים לכוחות בשטח מידע שיסייע להם להצליח במשימה שלהם. לכל כוח אתה צריך להזרים את המידע שרלוונטי אליו, ומחבר אותו לתמונת העולם, שתאפשר לו להתמודד עם כל שינוי או הפתעה. אני גאה להגיד שכמעט ולא היו הפתעות על הקרקע, ולאלה שהיו מצאו פתרון מהיר, חד ומדויק".
אחרי שבעה באוקטובר, בלתי אפשרי כמעט היה לסיים את הראיון עם האנשים האלה, מבלי לשאול היכן היו כל היכולות הנ"ל בשבעה באוקטובר, אז חמאס הצליח להפתיע את צה"ל וכבש למשך ימים חבל ארץ ישראלי, כפי שלא קרה כאן מעולם. "אין לי תשובה טובה לזה", אמר סא"ל ד'. "זה כישלון שאני לא יודע להסביר לעצמי ולא בטוח שתחקיר או ועדת חקירה יידעו לשנות את זה".
זאת, בניגוד לאל"מ א', שציין כי "אני דווקא יודע להסביר את זה. מאוד פשוט, לא עשינו את העבודה שלנו כמו שצריך, זלזלנו ביריבים שלנו אחרי שנים שתפסנו מעצמנו מלכי המזרח התיכון. רוצה לדעת למה כשלנו?" הוא אומר, "היינו שחצנים ויהירים. חשבנו שאנחנו יודעים הכל. יחקרו וימצאו כל מיני כשלים, אולי גם ינקו כל מיני שמות. זה מה שנקרא 'בטקטי'. באסטרטגי, זה היה האופי שלנו שהביא את שבעה באוקטובר - ואת זה אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו כל בוקר".
אל"מ ג', מצדו, ביקש להוסיף עוד דבר לסיום, על רקע ההצלחה חסרת התקדים של המבצע: "כולנו כאן ערים לתחושות הגאווה והשמחה בציבור. בסוף יש כאן חוב מוסרי של מדינת ישראל, של צה"ל, להרבה מאוד אנשים שהפקרנו בשבעה באוקטובר. אבל זה אירוע של פעם בשירות וסיפור מאוד ממוקד. גם בצה"ל יש יותר מדי אנשים שקצת השתכרו מהמבצע הזה, כאילו ניצחנו את המלחמה, לא פחות. היה כאן יעד מאוד ברור וקצר טווח לסמן ולהשיג. זה לא דומה לרוב המטרות והמשימות במלחמה, שהן הרבה יותר אפורות וארוכות טווח. זה שאתה יודע להפיק מבצע כזה לא אומר דבר על היכולת שלך לתקוף שכונה או להגן על גבול, שזה הרבה יותר נרחב וסיזיפי, עם תנאים ומשאבים שונים לגמרי ובטח שפחותים".