השקט חוזר וממלא את הרכב. עכשיו אפשר לשמוע את המהום המנוע העמום. המכונית נטמעת בין יתר כלי הרכב על הכביש, צבעה הכהה הולם את הלילה השחור. סתם עוד מאזדה שלוש על הכביש, ללא סימן מיוחד המצביע על כך שבקרוב מאוד תתחיל לתפקד כבית-מעצר נייד. במושב הנהג יושב מפקד מרחב דן במשטרה הצבאית, רס"ן גל ידעי. ככל שהוא מתקרב לכתובת, העייפות נשכחת ממנו והמבט מתמקם על הגבול שבין ציפייה ללחץ. הוא מאט את מהירות הרכב כשהוא נכנס ליישוב אלעד ומזדחל במעלה העלייה המתונה.
הוא פונה כמה פעמים בטבעיות, כאילו הוא נוסע הביתה. כשהוא נכנס לרחוב ללא מוצא, ידעי מכבה את האורות ואז מחליק אל תוך המרווח בין שני רכבים חונים. "מעכשיו דממה", הוא מזכיר, ונענה בהנהונים משאר יושבי הרכב. הוא בוחן את בניין הדירות הגבוה שמשמאלו. שוב שקט.
מכונית נוספת, שיצאה בעקבותיו מבסיס האם בתל השומר, מתמקמת מחוץ לרחוב. נוסעיה מזהים את המאזדה הכהה של המפקד וניגשים אל החלון. "מה עכשיו?" שואלים אותו שני הבלשים בלחישות כמעט בלתי נשמעות. הוא חושב. בדרך כלל התשובה פשוטה: תעשו את מה שאתם יודעים. הפעם, לעומת זאת, אסור לטעות. הדייר הבעייתי שגר בבניין הגבוה משמאל, מופיע כבר זמן רב במצבת המשתמטים של מחוז דן. בניגוד לרוב המשתמטים והעריקים, שמצליחים להתחמק משירות במשך כמה שבועות או חודשים בממוצע, הדייר הזה הצליח להתחמק מאזיקי המשטרה הצבאית במשך לא פחות מתשע שנים. "גרעין קשה" מכנים אנשים כמוהו.
"זו אוכלוסייה שמודעת לדרכי הפעולה שלנו, והם מצליחים להתחמק מאיתנו במשך הרבה זמן", מסביר בלחש רס"ן ידעי. "הם נרשמים לישיבות הסדר, ממציאים סיפורים, עוברים דירות ובורחים מהבית כשהם מקבלים דיווח שאנחנו מחפשים אותם. כמו שאפשר להבין מהכינוי שלהם, לא קל לתפוס אותם". מפקד המחוז מעיין בתיק של החשוד, יקיר (שם בדוי). לבסוף הוא שולח את הבלשים להקיף את הבניין, למקרה של ניסיון בריחה מאחד החלונות. לצדו של ידעי יושב בלש נוסף, סמל א'. הוא מביט בתיק של יקיר ומתרשם מהיכולת שלו להתחמק ממעצר. "אתה חושב שנתפוס אותו?" הוא שואל בשקט. רס"ן ידעי מחייך אליו חצי חיוך. "אפשר לקוות".
אלפי עריקים ומשתמטים בכל שנה
ידיעות על עלייה במספר המשתמטים מציפות אחת לכמה חודשים את כותרות העיתונים. הנתונים נמצאים בעלייה מתמדת, והתחזיות לא מנבאות עתיד ורוד במיוחד. מספיק להסתכל על הנתונים כדי להבין את מימדי התופעה. "מספר המשתמטים שהיו בטיפול המשטרה הצבאית בשנת 2011 הוא 1,344", מספרת רמ"ד עריקים במקמצ"ר, סגן הדר בן-מעש, "וזה לא כולל עוד 2,416 עריקים שבהם טיפלנו באותה שנה. אלו מספרים שרק גדלים משנה לשנה וקשה מאוד להתמודד איתם".
כדי לעמוד בקצב המתגבר של המלש"בים שבוחרים לדלג על השירות, המשטרה הצבאית משתפת פעולה עם המשטרה הכחולה, גופי מודיעין שונים ולפעמים אפילו מקבלת עזרה ממקומות לא צפויים. "קורה לא מעט פעמים שבני משפחה מתקשרים אלינו ואומרים 'הבן שלי משתמט מהצבא, הוא נמצא בבית, בואו לקחת אותו'", מספרת בן-מעש. "אלו בדרך כלל משפחות בעייתיות שהילד לא משתף אותן בהחלטות שלו. הן רוצות שהוא יתגייס או יחזור לשירות, ואנחנו הכתובת שלהן".
מהרגע שהתקבל דיווח על עריק או משתמט, הוא נכנס למצבת המחוז אליו הוא משתייך. מחוז דן, עליו מפקד רס"ן ידעי, הוא הגדול ביותר ולכן לא מפתיע שהוא גם העסוק ביותר. "בשנה שעברה נרשמו 1,100 עריקים ומשתמטים רק במחוז דן", אומר רס"ן ידעי, כמה שעות לפני שייצא למבצע הלכידה הלילי הקבוע. "אנחנו עובדים ככה שבבוקר הבלשים נוסעים לכתובות שאנחנו מקבלים, בודקים שהחשוד באמת גר שם ומוודאים שנוכל למצוא אותו גם בלילה".
ידעי מפסיק לרגע את ההסבר. בלש בלבוש אזרחי מגיש לו תיקייה חומה ויוצא מהחדר. ידעי מרים את הטלפון ומדווח על עוד עריק שיש להוסיף לרשימה, הפעם מיחידת הימל"ת (יחידה מרכזית לפיקוח תעבורה) של המשטרה הצבאית בעצמה. הוא נאנח בתסכול. "היום נבצע שמונה ביקורים ונקווה שיהיו לפחות שני מעצרים לכל אחת משלוש החוליות שיצאו", הוא פורט את תחזיותיו למבצע. "החוליות האחרות גם קיבלו שמונה כתובות ועוד מעט, כשיהיה מאוחר מספיק, נוכל לצאת".
"אל תשימו עליי אזיקים, אני לא אברח"
"מאוחר מספיק" מגיע, ואחרי נסיעה קצרה, שני כלי רכב חונים מחוץ לבניין באלעד. לאחר ששמע בקשר שהבלשים סרקו את חלונות הבית ווידאו שאי-אפשר לברוח דרכם, רס"ן ידעי והבלש שמימינו יוצאים מהמכונית. הם סוגרים אחריהם את הדלתות לאט, דוחפים אותן כדי שיינעלו ומוותרים על הטריקה הטבעית והרועשת. ידעי על מדי א' ועוד שני בלשים בלבוש אזרחי נכנסים לבניין ועולים במדרגות אל דלת מספר שלוש. שלוש דפיקות חזקות מהדהדות במעלה הבניין הדומם. אין תשובה. עוד שלוש דפיקות. "לפתוח, משטרה!" קורא מפקד החוליה בקול רם. נשמעים רעשים מתוך הבית ובקשר מדווח אחד הבלשים כי אור נדלק בחלון חדר השינה.
מדלת הדירה המקבילה מציץ אדם מבוגר שמנסה להבין על מה כל הרעש. רס"ן ידעי מבקש ממנו לחזור לתוך הבית ושוב דופק על הדלת. לבסוף הדלת נפתחת ויקיר, בחור חרדי שמנמן ומנומנם למראה, בוחן את החיילים במבט לא מפוקס. "אתה יקיר?" שואל אותו א'. המבט המפוזר של יקיר מוחלף מיד במבט היסטרי. הוא מסמן לשלושה להיכנס מהר אל תוך הדירה וסוגר אחריהם את הדלת. ברגע שהדלת נסגרת, יקיר פורץ בבכי שמצליח להפתיע את שני הבלשים. רס"ן ידעי מסביר ליקיר בשקט שהוא השתמט משירות בצה"ל במשך תשע שנים, ולכן יילקח עכשיו למעצר ומחר בבוקר יעמוד בפני שופט צבאי. "אולי כדאי שתבקש מאשתך שקית עם בגדים, תפילין, מה שאתה צריך", הוא מוסיף.
יקיר מצליח בקושי להשתלט על הבכי ומנסה להסביר. לטענתו, היה בטוח שהצליח להסדיר את כל עניין הגיוס. "התחמקת מאיתנו כבר תשע שנים", מצביע ידעי על התיקייה שבידו. "אין לי רישיון, אני לא עובד, איך אני אברח מכם?" הוא מנסה בכל זאת. "אני רק לומד תורה, סידרתי את הגיוס מול הצבא". הבלשים מתערבים ומסבירים ליקיר שאם באמת הייתה טעות, השופט כבר יעזור לו מחר. עכשיו הוא צריך לבוא איתם. יקיר מוותר. הוא לוקח את שקית הבגדים שאשתו ארזה במהירות ויוצא מהבניין עם הבלשים. "רק בוא נלך מהר, שאף אחד לא יראה", הוא מבקש. "ובלי אזיקים, אני לא אברח". הוא מובל למכונית של זוג הבלשים שהקיפו את הבניין והם מובילים אותו לבסיס, שם יישן הלילה.
בדרך לכתובת הבאה, ידעי מגלה שסיפורים כמו של יקיר לא מפתיעים אותו יותר. "אם הוא באמת היה מסדיר את עניין הגיוס, זה היה כתוב לנו. הוא לא פנה לצבא בכלל", הוא אומר. "אנשים משקרים לנו הרבה פעמים, מטבע הדברים. לא קרה לי שטעינו". אחרי כמה קילומטרים, ידעי וא' מגיעים לפתח תקווה ומתחילים את התרגולת מחדש. רגע לפני שהוא יוצא מהמכונית, מפקד החוליה עוצר ומרשה לעצמו להתרפק על ההצלחה. "תשע שנים", הוא אומר. "הגיע הזמן".
הספק טוב: 12 עצורים בלילה ורק אגרוף אחד לפרצוף
מבצעי לכידה כמו אלו שרס"ן ידעי והבלשים שלו מנהלים הם עניין שבשגרה בבסיסי המשטרה הצבאית בכל הארץ. כמה וכמה מבצעים מרוכזים ורחבי היקף כאלו נערכים מדי שנה. במסגרת המבצעים המרוכזים בשנת 2011, למשל, נעצרו 107 משתמטים ועריקים במשך קצת יותר משבועיים. הבלשים שלוקחים חלק בלכידת העריקים מתחילים את דרכם בטירונות מ"צ רגילה בבה"ד 13. במהלך הטירונות מתקיימים ראיונות לקורס בילוש, שאורכו חודש וחצי. מסיימי הקורס מתפצלים לשיטור ולמצ"ח. בלשי השיטור עוסקים בלכידת עריקים ואילו בלשי מצ"ח עוסקים בסמים ובאמל"ח. עבודת הבלש ביום שונה מזו שבלילה: ביום ישנן פגישות עבודה עם משטרת ישראל, תצפיות ואימות כתובות. בשעות הלילה מתבצעים המעצרים עצמם.
עם העלייה החדה בכמות העצורים בשנים האחרונות, הענישה בתחום הוגברה. הבעיה היא, שלא בטוח שכולם יודעים מה המשמעות של להישפט בגין עריקה או השתמטות. "כל חייל שנשפט בבית-דין מקבל רישום פלילי גם באזרחות", מסבירה סגן בן-מעש בפשטות. "זה אומר שבמשך שבע שנים הוא לא יוכל להוציא תעודת יושר, שאותה צריך בשביל לעבוד במוסדות ממשלתיים, וגם מקומות עבודה אחרים יוכלו לראות שהוא נשפט. חוץ מזה, גם אחרי שבע שנים יישאר לו רישום פלילי שאי-אפשר למחוק".
זו כנראה הסיבה שעבור בלשים רבים במשטרה הצבאית שגרת מבצעי הלכידה היא די מפחידה. "אתה אף פעם לא יודע לאיזה בית אתה הולך להיכנס", מתאר א' בנסיעה לכתובת האחרונה ללילה. "זה לא חייב להיות אזור בעייתי כדי שהבן-אדם יתחיל לצעוק וכל השכונה תקום עלינו. לכל אחד מאיתנו קרה שניסו להרביץ לו, שפתחו לו את הדלת עם סכין ביד, דברים כאלה".
"במקומות שאנחנו יודעים שהם מועדים לאלימות, אנחנו מתאמים מראש את המעצר עם המשטרה", מוסיף ידעי. "אנחנו מגיעים לבתים רק עם גז, בלי נשק חם. אם יש בעיות, אנחנו נעזרים במשטרה או שאנחנו פשוט הולכים וחוזרים בפעם אחרת כדי לא לסכן את החיילים שלנו. כבר קרה שפתחנו את הדלת והעריק חיכה לנו עם 'תבור' ביד".
החוליה חונה מול הכתובת האחרונה. כבר שלוש וחצי לפנות בוקר, וכל צעד נשמע בבירור על מדרגות השיש המתפרקות. "הוא לא פה", אומר אביו של החייל העריק אחרי שרוטינת הכניסה לבית מסתיימת. הוא יושב לצד הבת הקטנה שלו. היא שואלת משהו ברוסית והוא משתיק אותה ברוגע. "איפה הבן שלך?" ידעי שואל שוב. לרגע העיניים של האב קופצות ימינה וחזרה אל השוטר. "הוא כאן, נכון?" ידעי שואל בחיוך. האב נכנע: "החדר שלו שם", הוא מצביע אל אחורי הדירה.
שני הבלשים נכנסים לחדר של העריק וגוררים ממנו סדרת קללות בשלוש שפות שונות. "הגוף של האנשים נוטה להסגיר אותם", מסנן רס"ן ידעי. "אתה שואל איפה הבן-אדם נמצא והוא זורק מבט למרפסת? הוא שם". בינתיים, הבלשים כבר הצליחו להכניס את העריק למכונית, הפעם עם אזיקים. הוא שולח להם את המבט הכי פחות אוהד שהצליח לייצר, והם חוזרים לבסיס. שם, מפקד היחידה עורך סיכום לילה קצר עם חברי החוליות האחרות. "פשש, עצרנו 12 בלילה אחד", הוא מסכם את הספירה. "זה יותר מכל שאר המחוזות ביחד. נראה לי ששברנו הלילה שיא, ועכשיו רק ארבע בבוקר".
הלילה נגמר בנימה חיובית עבור השוטרים הצבאיים. 12 עצורים ורק בלש אחד שחטף אגרוף לפרצוף. עכשיו יש לבלשים של מחוז דן כמה שעות לישון. בעוד חמש שעות הכול יתחיל מחדש, כמו בכל יום.