בהתחלה אלה רק המדים שהופכים אותך לחייל. אתה לובש אותם בבקו"ם והם עדיין לא לגמרי מסתדרים על הגוף. אחרי שבועיים אתה לומד לירות בנשק. מצליח להוציא את החוגר במקומות הנכונים. ועוד לוקח לך כמה רגעים להבין שהנהג באוטובוס פונה אליך, כשהוא קורא "חייל". אבל אחרי חודש אתה כבר מסתובב ישר. זהו, אתה חייל.
החברות במועדון האקסקלוסיבי הזה, שנקרא צבא ההגנה לישראל, טומנת בחובה לא מעט הזדמנויות נדירות. חלקן גורליות, כמו ההזדמנות לתרום שלוש שנים למען המדינה שלך. חלקן הופכות למציאות יום-יומית, כמו שמירות, מבצעים, אימונים, ולעיתים אף מלחמה. ואחרות, יכולות כעבור כמה חודשים להראות מובנות מאליו. אחרי שהתרגלתם למדים, ולנשק, ולתואר "חייל", אתם אולי כבר לא מתרגשים. בדיוק בשביל זה פז"ם מזכיר לכם: אלה כל הדברים המגניבים שיוצא לעשות רק בצבא.
לצאת מהבית עם שמיכת פוך בצורת מעיל
הוא גדול. הוא רחב. הוא חסר צורה לחלוטין. המעיל הצבאי יכול להפוך גם את בר רפאלי לגוש בצבע ירוק זית. בשונה משאר פרטי הלבוש במלתחה הצה"לית, שעוברים כיווץ, הצרה, טרנספורמציה לסקיני ועוד שלל קסמים שמפעילה התופרת, הסוד שמאחורי המבנה המסתורי של המעיל נותר ללא פיצוח. טרם נמצאה התופרת שהצליחה להפוך אותו למשהו לביש. זאת בדיוק ההזדמנות שלכם, ובעיקר שלכן, חיילות יקרות, לאפשר לעצמכן לחרוג מקוד הלבוש שאימצתן לאורך השנים. יש לכן חיים שלמים ללבוש בגדים יפים ומעילים דקים ומגניבים באופן לא מחמם בכלל, אבל מתי עוד תהיה לכן הזדמנות ללבוש שמיכת פוך עבה ועוטפת שמגינה עליכם אפילו מהחורף הקר ביותר? (ובאותה הזדמנות גם מפינות חדות, עצים נופלים ואולי אפילו קסאמים). אין צורך לספק הסברים למחדל האופנתי, מדובר הרי בקוד הלבוש של צה"ל, הוראה ישירה של הרמטכ"ל! כל שנותר הוא ליהנות מהעובדה שהצלחתן, אפילו אם רק לשנתיים, להתחמם כמו שצריך בחורף.
נסיעה מבצעית בשטח, או בשמה האזרחי: טיול ג'יפים
שטחי האימונים מלאים בדיונות, מכשולים, הרים גבוהים וירידות תלולות. בתור חייל, אתה נחשף לאוסף המושקע של כלי רכב קרביים שבבעלות צה"ל, ומוצא עצמך לא פעם נוסע איתם בתוואי השטח מסמרי-החגורות האלה. רק בצבא, יכול מישהו שמעולם לא דרכה כף רגלו על דוושת הגז של ג'יפ, לנהוג בהאמר או לתמרן עם סופה. אבל לא רק הנהגים שותפים לנסיעה האתגרית. כמעט כל חייל, בין אם הוא לוחם שצריך טרמפ לשטח, או מש"קית חינוך שרוצה לצלם את התרגיל בשביל ההווי, יזכה לנסיעה מבצעית ברכב צבאי. זאת בלי לפספס את מיטב הלהיטים של הז'אנר: טלטלות, ענן פודרה שמכסה אתכם דרך החלון שבטעות פתוח, ותובנות עמוקות על חשיבות הידית שבתקרה.
לפקד על חיילים
איפה עוד יצא לכם להיות אחראים על חייהם של כיתת בני שמונה עשרה? פיקוד הוא אחת ההזדמנויות הנדירות ביותר בצבא, שלא תקבלו כמעט באף מקום אחר. אמנם מדובר באחריות כבדה, על המפקד מוטל תפקיד הטיפול בחייל על כל היבטיו, מתנאי השירות שלו ועד הכשירות המבצעית שלו. אך זוהי גם התנסות חשובה במנהיגות. בתור מפקד, מ"כ או קצין, ההשפעה שלך על עיצוב דמותם של החיילים שלך היא עצומה.
להגיע למקומות שאזרחים לא יכולים לטייל בהם
ידוע כי אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים. אך אם יוצאים לאימון, מגיעים לעיתים למקומות נפלאים אפילו יותר. רבים משטחי האש בהם מתאמנים כוחות צה"ל, נמצאים בלב המרחבים היפים ביותר במדינת ישראל. בנגב, במדבר יהודה, ברמת הגולן או בגליל, שטחי האש טומנים בחובם מעיינות, מסלולי טיול ונופים מרהיבים. מטיילים רגילים לרוב אינם יכולים להגיע למקומות האלה, אלא רק באישור ובתיאום עם צה"ל. אם אתם כבר שם, וכשאתם לא עסוקים יותר מדי בתרג"ד, תעשו לעצמכם טובה ותרימו מדי פעם את המבט.
לעלות על אוטובוס ולרדת אחרי תחנה אחת
חיילים על מדים נוסעים בחינם לכל מקום שיחפצו בו (וכמובן גם למקומות שהם פחות חפצים לנסוע אליהם, בעיקר בימי ראשון). כך הופכת רשת התחבורה של מדינת ישראל, ללונה פארק הפרטי שלהם. אין לך כוח ללכת 400 מטר ברגל? מה הבעיה, קח אוטובוס. רוצה להוציא כרטיס רכבת לנהרייה כי זאת התחנה הראשונה שהייתה כתובה במסך? רק תעביר את החוגר. בתור חייל אתה לומד להכיר גם את חברות התחבורה הציבורית הנידחות ביותר (כן, גם סופרבוס), מצליח למצוא לו"זים של אוטובוסים גם באתרים הקשים ביותר לתפעול, וכל זאת בלי לזכור בכלל את המילה רב-קו.
איפה עוד בעולם מישהו ייתן לכם להכווין מסוק?!
חיילי צה"ל מתבקשים לא פעם לעשות דברים שנשמעים דמיוניים. המתגייס הטרי אולי לא מאמין, אבל תוך כמה חודשים הוא יוכל לסחוב חצי ממשקל גופו, להפעיל מערכות נשק מורכבות ולפרוץ לבניין. מגוון ההכשרות בצה"ל עצום, מהטסת מטוס קרב, דרך פיקוד על ספינה, ועד תמרון בטנק. כמעט כל חייל מוצא עצמו עושה משהו שלעולם לא חשב שיעשה. אומנם רוב הכישורים שרוכשים בצה"ל פחות רלוונטיים באזרחות, ובשום מקום אחר לא יבקשו שתצאו למארב. אך עצם העובדה שרכשתם את הכישורים האלה והתמודדתם עם האתגרים שהציבו, יכולה בהחלט לעזור גם באזרחות. וזה עוד בלי לדבר על כל הדברים שתוכלו לסחוב.
להיות שמח שעובר הזמן
באזרחות אנשים מתייחסים לזמן שחולף כדבר די טראגי. אפשר להזדקן בו, לבזבז בו את הזמן, לא להספיק בו הכול. דווקא בצבא הזמן שעובר הוא חברך הטוב ביותר. אחראיות לכך שתי סיבות עיקריות. אתה צובר בו פז"ם, ואתה מתקרב בו לשחרור. חיילים תמיד יכולים לחכות לאוגוסט, לנובמבר או למרץ. אז בטוח יהיה יותר טוב.
לדבר בקודים
די בטוח שאם מישהו היה חוקר לעומק את התופעה, הוא היה מגלה שבהשוואה לשאר העולם, בצה"ל מתקיימות הרבה יותר שיחות, בהרבה פחות זמן. מדובר במהלך אסטרטגי מבריק. אי שם בהיסטוריה עלה כנראה רעיון בפורום מטכ"ל, שטוען כי אם יקצרו כל מילה לראשי תיבות, יהיה לצבא ההגנה לישראל הרבה יותר זמן לעבוד. הנה תראו – צה"ל. מאז כל טירון נדרש להתמודד עם משפטים כמו "אתג"ר בצצ"ת ערפ"ד מקרט"ע בא"ר". או למתקדמים דוברי צה"לית שוטפת, "ע.קרפ"ר לרפו"ש חיזל"ש את התרג"ד בבא"ח". אז אולי החוק הזה תקף רק למשך השירות שלכם בצה"ל, אבל לפחות שלוש שנים תוכלו להמציא מילים ואף אחד לא ישים לב.