תארו לעצמכם את המראה הבא: "אמבטיה" קטנה בשטח, מלאה בפודרה חולית כמו שרק חיילים מכירים, ובתוכה 10 מפלצות, שלא ברור איך קיבלו את שם המחמד "דובי". המפלצות נעות אחורה ולצדדים, מעלות את הפודרה לאוויר, עולות ללא חשש על שיפועים, גוררות כמויות אדירות של אדמה, ומשוויצות בכף הברזל שלהם – שרק היא לבדה מגיעה לרוחב של ארבעה מטרים ושוקלת מספר טונות. כל העת, על גדות האמבטיה, מחכים מתחת לסככות שאר הלוחמים לתורם במשחק.
כך, כשסביב רק חול וחול, למדים הלוחמים הצעירים של חיל ההנדסה הקרבית איך לנהוג על דחפור D9, המכונה בצבא "דובי", אחד מהכלים הגדולים ובעיקר המשמעותיים ביותר בצה"ל. ביום שמש לוהט במיוחד, בדרום הארץ, הצטרפנו לאימון הכשרה של קורס צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), והאמת? התרשמנו.
"בלי כוחות הצמ"ה, אף אחד לא יכול להתקדם"
קורס הצמ"ה, האורך כחודשיים, הפך בשנים האחרונות למורכב במיוחד. הלוחמים מוכשרים בתחילה להפעיל את ה-D9 ומחפרים מסוגים שונים. בהמשך, הם מתקדמים לכלים אחרים, גדולים ומורכבים יותר. מי שימשיך לקבע, יוכשר כמנהל עבודה, מקצוע מבוקש בשוק האזרחי. עד אז, לומדים הלוחמים לנהל אתרי בנייה שונים במטרה לבנות מוצבים, ביצורים ושלל פרויקטים מורכבים ועתירי כוח אדם. בין השאר, הם לומדים את מקצועות ההנדסה האזרחית, גיאולוגיה ועוד.
ראש ענף מקצועות בבהל"צ (בית הספר להנדסה צבאית), סא"ל רענן בן יעקב, צמח בגדודים וביחידות המיוחדות של ההנדסה הקרבית. עד לתפקידו הנוכחי, הכיר את מפעילי הצמ"ה, שנקראים "צמ"הניקים" (מבוטא "צמ"ה-ייניקים"), במסגרת פקודות או בקשות הפעלה שנתן להם כמפקד חיצוני. רק כאשר הגיע לתפקידו הנוכחי למד את מורכבות ההפעלה ואת העדינות שנדרשת ממפעיל של מפלצת השוקלת 50 טון, ולה מנוע של 400 כוחות סוס.
סא"ל בן יעקב מספר על לוחמים שנמצאים תמיד בסיכון גבוה, ומתמודדים מול אויב שכל הזמן משתפר. "אין לנו מפעילים שלא התנסו באירוע מבצעי", הוא מספר. "המקצוע הזה שונה מכל פק"ל אחר בצבא, כי המפעילים נמצאים תמיד בחזית הלחימה. בעבר הצמ"ה היה מערך צדי, כוחות הקרקע היו שועטים לבד. כיום תפיסת הצבא היא שפשוט אסור לנוע בלי הכלי הזה. אין היום שום כוח קרקעי, בין אם חי"ר או שריון, שנע בלי שיש איתו מחלקה שלנו.
"האתגר בלחימה הוא שהשטח הופך היום לצפוף ורווי מכשולים. זה כבר לא לעבור דרך ציר וחצי ולכבוש, נגיד, את עזה; בלי אותם כוחות צמ"ה, אף אחד לא יכול להתקדם ולחצות את בורות המיקוש, את התעלות ואת כל מה שמציבים נגדנו". סא"ל בן יעקב מדגיש את חובת הימצאותם של הכלים בשטח, ומוסיף שבנוסף להם ישנם "לא מעט אמצעי הגנה", שעליהם לא ניתן להרחיב.
"הטעות הכי קטנה תמוטט בית"
לבד מחישוף וטיהור הצירים, בעגה הצבאית, על המפעילים ללמוד גם כיצד להפעיל את הדחפור בשטח הלחימה עצמו. "מכניסים אותנו לתוך סמטה או רחוב, ויש בכך בעיה לא פשוטה", מסביר סא"ל בן יעקב. "צה"ל הוא צבא שעושה מאמצים רבים על מנת שלא לפגוע בחפים מפשע, וה-D9 הוא גדול ועוצמתי. כל טעות הכי קטנה שלו יכולה למוטט בית".
איך מתמודדים עם הסוגיה הזו? "קודם כל, בחינוך", מסביר הרע"ן. "המון לימודים על טוהר הנשק ועל ערכי צה"ל, ושלל הרצאות בנושא. בסופו של דבר, בשטח, יש שם מפקד וכלי לבד. אני חייב לסמוך על המפעיל, כשאני יודע שנתתי לו את הכלים שיהפכו אותו למפקד ערכי.
"נוסף לחינוך, אנחנו שמים דגש, גם מבחינת ההפעלה, לא להכניס אותם לפינות", ממשיך סא"ל בן יעקב. "אם אני יכול לבצע משימה ברגל ולפוצץ בית, לפעמים זה עדיף מלהכניס לסמטאות מפלצת כזו, שיכולה לגרום לנזקים נוספים. וזה נעשה למרות שהסיכון גבוה יותר מאשר להכניס את ה'דובי'".
יכולות טכניות ואומץ לב
החיילים עוברים, לבד מההפעלה המבצעית, גם שיעורים עיוניים רבים, ובהם תכני חשמל, מכניקה ועוד. הם מגיעים לקורס הצמ"ה אחרי טירונות ברמת רובאי 05, ולאחר שהוכשרו ברמת פלס 05 – הכשרה הייחודית לחיל ההנדסה הקרבית.
איך מלמדים חייל לנהוג על D9?
"יש איזה פחד מסוים, ובהתחלה לא כולם נכנסים למפלצת הזו וישר מתחילים לנהוג", מספר סא"ל בן יעקב. "פתאום, כשהם יושבים בפנים, יש רתיעה. לכן יש יחס הדרכה של אחד לאחד. יושבים בכלי מפקד ומדריכה, והם מסבירים הכל. אז בהתחלה רק מניעים, אחר כך נסיעה קצרה, ורק אז מגיעים לשלבים המתקדמים. העסק הזה מורכב, אבל אפשר ללמד אותו".
"החיילים מקבלים את ההכשרה הבסיסית על הפעלת דחפור", מספר סגן בן, סגן ראש מדור בענף, "כשבהמשך יהיו קורסים מתקדמים יותר של הפעלת שופלים, באגרים ומפלסות. בהמשך, ישנם שלבים נוספים המכשירים את החיילים כמנהלי עבודה. כיום חייל יכול להישאר בצמ"ה במסלול ארוך, עד לדרגת רנ"ג. זה מקצוע לכל דבר ועניין, ונגד במקצוע כזה יכול לנהל אתרי בנייה של החברות הכי גדולות בישראל".
מי מגיע לקורס הצמ"ה? "בעבר, מיון החיילים נערך כך שכל מי שפחות מתאים להמשיך עם החבר'ה שלו (בגדוד) – היו שולחים אותו לצמ"ה", מסביר סא"ל בן יעקב. "כיום, המצב שונה: לפחות 95% מהחיילים שנמצאים פה בחרו במקום הזה. אנחנו מאתרים אנשים שיש להם יכולות טכניות מאוד גבוהות, בנוסף לאומץ לב".
"אין שום צבא בעולם שמכשיר מפעילים כמונו"
אני מוצא את עצמי בנסיעה בדחפור עם רב"ט גליה בר, רק חודשיים אחרי שסיימה קורס מדריכות. רב"ט בר מתיישבת בטבעיות בכיסא המפעיל ומתמרנת את ה"דובי" כאילו היה רכב משפחתי. היא נותנת "קיק דאון" (הורדת הילוך בשפת פשוטי העם) בידית ההפעלה, מכניסה את הכלי לשיפועים, מרעידה אותו על הסלעים, ובעצם, מה לא. "אל תדאג, זה בסדר", היא מרגיעה אותי כשהיא מבחינה בכך שאני מחזיק את הכיסא קצת חזק מדי, בדיוק כשהדובי שלה מבצע פניית פרסה חדה בשיפוע.
"ביקשתי להגיע להדרכה במיוחד בשטח", מספרת רב"ט בר בשלווה בעודה נוהגת. "זאת עבודה מאוד מאתגרת, ויש לא מעט כיף ועניין בצדה. הפעם הראשונה שנהגתי הייתה חוויה גדולה: בהתחלה לא מבינים מה קורה, מה גם שהראות מהכלי מאוד נמוכה. זה לא דומה לשום דבר אחר, אבל בסוף, כשקולטים את זה, לומדים ליהנות".
רב"ט ליאב יוגב, חניך בקורס צמ"ה, מספר גם הוא שהתחום נמצא אצלו בדם. "אני לא ילד של בית", הוא אומר, "לפני הצבא התנדבתי בכיבוי, וגם שם יש כלים כבדים. זה פשוט משהו שמרתק אותי. אני זוכר שבמנילה רשמתי בכל האפשרויות 'צמ"ה'. כשהגעתי לקורס לא חשבתי שעל השבוע הראשון נפעיל את הכלים. מבחוץ זה נראה מאוד קל, ואז אתה מגלה כמה זה קשה ומורכב. צורת הנהיגה מצריכה המון רגש".
"כיום אין שום צבא בעולם שמכשיר מפעילים כמונו", מספר סא"ל בין יעקב, "ולמעט מאוד צבאות בעולם יש יכולת כמו שלנו. כל מיני כוחות זרים מגיעים אלינו ללמוד, בעיקר על נושא הטיפול בזירות מטענים".
בחודשים האחרונים מתבצע בחיל רכש של דחפורים נוספים והטמעת טכנולוגיות מתקדמות. "בחודשיים וחצי הקרובים נקבל גם סימולטור חדש", מספר סא"ל בן יעקב. "במקום ללמד את החיילים לעבוד רק בשטח, יהיה חדר גדול ובו סוג של קבינה עם מחשבים וערכות חדישות. שם נכניס את הלוחמים למצבים שונים שלא ניתן להכניס אותם אליהם בשטח, ובעצם נכשיר אותם מראש לכל סוגי הלחימה והאיומים".
לאלבום התמונות המלא בעמוד הפייסבוק של פז"ם
ומה לגבי הנטייה הצבאית הגלובלית, וגם הישראלית, לרכוש ולפתח עוד ועוד כלים רובוטיים? "אין ספק שיש פה יתרון", מודה סא"ל בן יעקב, "והעתיד אכן נמצא שם – אבל עדיין צריך את היכולת של המפעיל. למרות שזה לא נראה ככה, הכלי הענק הזה צריך לעבוד בצורה כירורגית ועדינה. כאן יכולה לפעול רק יד אדם".