בעבר שיתוף הפעולה בין כוחות היבשה לחיל האוויר, נחשב כמעט למילה גסה. אפשר לומר שלאורך שנים, שני הצדדים כמעט ולא ניצלו את ההזדמנות להתאמן יחד. בשנים האחרונות לעומת זאת, אנחנו עדים למגמה של שינוי – יותר תרגילים משותפים, יותר חי"רניקים על כלי הטיס ויותר טייסים על הקרקע. כך לדוגמה, בשבועות האחרונות התקיים תרגיל רחב היקף – "הפקה של ממש", כמו שמסבירים לנו בצה"ל, במסגרתו מאות לוחמים בגדוד 50 של הנח"ל עלו על מטוסי קרנף ושמשון של חיל האוויר ונחתו על מסלול מאולתר בגליל תחת חשיכה מוחלטת, ומשם המשיכו לסדרה של תקיפות ופשיטות.
אם תרצו, מדובר במעין רמז עבה לשכנים שלנו מצפון למה שצפוי להם באם יחליטו לצאת למהלך נגד ישראל. "בצה"ל מתכוונים להגביר בשנתיים הקרובות את תחום הטסת הכוחות לזירות הלחימה, והתרגיל הזה מספק לנו הצצה קטנה למה שיקרה במלחמה הבאה. שמנו את תחום השת"פ עם כוחות היבשה בעדיפות עליונה בתכניות לשנתיים הקרובות", אומר לנו רס"ן יניב, סגן מפקד להדרכה בטייסת הפילים.
לאימון הזה מגיעים הנח"לאווים אחרי תעסוקה ארוכה ולא פשוטה באיו"ש, שם התמודדו עם גל הטרור שעוד שוטף את ארצנו. הם הגיעו לבסיס חיל האוויר בנבטים, שם עברו סדרה ארוכה של תדריכים, הכנת ציוד ופקודות, ועלו במהרה על מטוסי הקרנף והשמשון. המטוסים ביצעו מספר סבבים בין בסיס נבטים למנחת המאולתר שבגליל, ושלא יהיה ספק - לצד הכיף שבדבר, זו הייתה טיסה שמדמה מצב מלחמה לכל דבר.
"הם הבינו איך זה יהיה במציאות, המטרה שלנו היא שברגע האמת, הם לא יגיעו שאננים, כאילו מדובר בתיירים של טיסת אל על", מספר סרן אורי שפירא, מפקד הפלוגה המסייעת. "טסנו כאילו משהו קורה בצד השני של המדינה וכל הגדוד צריך להגיע כמה שיותר מהר, על כל הציוד שלו".
לא נערכים לפשיטות על הירח
מי שהכין את האימון הזה מהצד של חיל האוויר וגם כמובן השתתף בו, הוא הטייס רס"ן יניב. "התרגיל היה חלק מימי מלחמה שאנחנו עושים, כאשר הפעם עשינו את זה במתאר של בלת"ם. הוא התקיים בהזנקה, גם לטייסות וגם לגדוד עצמו". יניב מספר שתכנון של תרגיל מהסוג הזה דורש ירידה לפרטים הקטנים כבר חודש מראש, "אבל במלחמה לעומת זאת, אנחנו יודעים להפיק את זה ביום אחד".
לוחמי הנח"ל עלו למטוסים עם אפוד מלא, נשק ותיקים כבדים, אפילו עם רכבי הסיור ושאר האמצעים הכבדים שכל גדוד צריך כדי לצאת למלחמה. זה נשמע פשוט, אבל הכי רחוק מזה: הכל צריך לתקתק כמו שעון, וזה לא מעניין אף אחד שזו הפעם הראשונה שהם עולים על הרקולס. בעוד שהחלק הראשון נעשה בבסיס מסודר של חיל האוויר, הנחיתה זה כבר סיפור בפני עצמו - הכי רחוק מהתנאים של שדה תעופה. הנחיתה של המטוסים הכבדים, שכל אחד מהם עמוס בעשרות רבות של לוחמים, נעשית על מנחת מאולתר, מסלול של עפר ובחושך מלא. לאפקט של הלילה נוסף גם ענן האבק שהמטוס מייצר. אני שואל את יניב על התחושה שיש לטייס כשהוא יודע שמאחור יושבים עשרות לוחמים, כמה זה יושב לו בראש. "חד משמעית זה נמצא שם", הוא מדגיש, "אנחנו מתייחסים לזה בכובד ראש. אתה מרגיש את גודל האחריות, לא מוותר על שום פרט".
סרן שפירא מחזיר אותי לרגע של הנחיתה על אותו מסלול מאולתר בגליל, ליד יישובים שכלל לא מודעים לדרמה שמתחוללת ליד. "אתה נמצא במקום מואר ומסודר, ואז הכבש של המטוס נפתח ואתה יוצא עם הציוד בידיים לחושך מוחלט. זה היה אחד מהדברים היותר משמעותיים בתרגיל, פתאום אתה בחוץ - וכל חייל צריך לדעת את תפקידו, מה שמהווה אתגר פיקודי לא קטן".
בחושך מוחלט ובלי אורות, רעש המטוסים התפוגג לאט לאט ולחושך הצטרף השקט שמאפיין את הצפון הפסטורלי. מכאן, הלוחמים החלו לתרגל ניווטים, פשיטות ותקיפות, החלק שהם כבר מכירים היטב. כשאורי נשאל מה הסיכויים שתרחיש כזה יצא לפועל, הוא עונה: "אין לדעת. הופתעתי בעבר בלחימה ובשגרה. לא לדעת הכל זה חלק מהמקצוע שלנו, אבל אני חושב שהיום הרבה יותר נוח לי עם התחום הזה. אם תגיד לי שזה משהו שאני צריך לעשות מחר, אז כן, אנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו לא נערכים לפשיטות על הירח, זה מוכוון למשהו".
לצד האימון המקצועי, חייבים להודות שמדובר בחוויה של ממש עבור הלוחמים. "אי אפשר להתעלם מהקטע המגניב ומהאקשן: לנחות באמצע שום מקום ולהסתער מבטן של מטוס תחת סכנת האויב, לצאת משם על גבי האמר בריצה ועם רובים שלופים. שוב, זה עניין מקצועי, אבל מאוד מגניב". לצד זאת, סרן שפירא מודע גם לאתגר שהתרגיל מהווה עבור חי"רניק שרגיל לנוע בעיקר בעזרת הרגליים: "המעברים היו מאוד קיצוניים, הם רגילים לנסוע בטיוליות או בנגמ"שים, ופתאום הם באוויר על מטוס".
הפעם האחרונה בה צה"ל יצא למהלך גדול של הטסת כוחות מעבר לחזית הלחימה, הייתה במלחמת לבנון השנייה, אז הטיסו חטיבת צנחנים במילואים לנהר הליטני. האפקט של הטסת כוחות גדולים אל החזית או מעבר לקווי האויב מאוד עוצמתי, וסביר שגם משפיע מבחינה מבצעית ופסיכולוגית על האויב. "אנחנו מתאמנים למשהו שאם מדינת ישראל תחליט שהיא רוצה לבצע אותו, אז אנחנו כשירים למשימה הזו", מסכם יניב.
על השאלה האם הטסת כוחות גדולים לחזית או מעבר לה, זה משהו ריאלי לאור האויב והאיומים הנוכחיים, סרן שפירא ענה באופן מאוד נחרץ: "זה כלי שאפשר להשתמש בו בהרבה מאוד מקומות. זה אמצעי ניוד שקיים, ומי כמונו יודע שצריך להזיז הרבה מאוד כוחות במעט זמן. יש פה כלי זמין וקיים שניתן להשתמש בו על פי החלטה. בפרקטיקה, חד משמעית זה כלי שנשתמש בו".