בתקרית בצפון רצועת עזה, נפל סמ"ר לביא ליפשיץ זכרונו לברכה, לוחם סיירת גבעתי, בן 20 ממודיעין-מכבים-רעות. לצידו נפל רועי וולף, לוחם סיירת גבעתי בן 20 מרמת גן. שני לוחמים נוספים נפצעו קשה באותה תקרית.
אביטל חוברה, דודתו של לביא ז"ל, התייחסה הבוקר לפרטי התקרית: "אין לנו כל כך הרבה פרטים, אנחנו יודעים שככל הנראה הם היו באיזשהו מבנה והמחבלים ירו טילי RPG. זה פחות או יותר מה שאנחנו יודעים כרגע".
"ב-7 באוקטובר הם נכנסו לעוטף ונחשפו לכל מה שהיה שם, לקרבות ולזוועות. לביא לא סיפר כמעט כלום ממה שראה, אבל הוא היה נחוש להילחם ולנצח. היו לי שיחות עם אחותי, עם אמא של לביא, שלומית, והיו לה הרבה מאוד דאגות. היא מאוד חששה. מרגע הכניסה הקרקעית, היא ידעה שלביא ממש בחוד החנית, בין הראשונים. יום רביעי האחרון זו הפעם האחרונה שהיה איתו קשר. ביום ראשון קיבלנו איזושהי דרישת שלום ממנו, אבל לא יכולנו לשוחח איתו. לאחותי שלומית ולגיסי ניצן הייתה תחושה שזה יגיע גם אליהם, והנה הנורא מכל באמת קרה".
ספרי על לביא.
"לביא היה בחור מאוד מיוחד. יפה תואר, מבפנים ומבחוץ. מאוד אכפתי, דאג לכל הסביבה. הוא היה אומן, צלם בנשמתו, תיעד כל כך הרבה רגעים בחיים. הוא תיעד גם את הרגעים שלו בצבא ותחזק עמוד אינסטגרם שאליו נהג להעלות תמונה מדי יום. לביא היה בחור שמאוד עמד על העקרונות שלו, אהב להתווכח ולדבר על הדברים הכי בוערים. זה הטריד אותו, העסיק אותו, היו לו הרבה מאוד דילמות, גם במהלך השירות הצבאי. הוא שאל את עצמו המון שאלות, ומצד שני ידע שהוא נותן את כל כולו, במיוחד עכשיו".
ההורים שיתפו אותו בדאגות שלהם?
"הוא דאג להרגיע אותם, הביע את זה שצה"ל מאוד חזק ויכול לכל אויב שנקרה בדרכו. הוא נתן תחושה שהכל בשליטה. למרות הרצון שלו להרגיע, הייתה דאגה מאוד גדולה. יש לנו במשפחה הרבה ילדים מגויסים וכולנו היינו שותפים לתחושות האלה".
מה הדבר שהכי חשוב לך שנזכור ממנו?
"בעיקר את החלומות שהיו לו, לעסוק בקולנוע ולצלם. היה לו חלום להגיע מאוד רחוק. היו לו המון שאיפות ויוזמות. בתור נער הוא יזם כל מיני יוזמות של עזרה, תמיכה וחסד, גם בתור מדריך בצופים. תמיד היו לו המון חלומות, אני מקווה שאולי אנחנו נוכל להגשים בשבילו חלק מהם, כמה שאנחנו נצליח".
