פלוגת מפעילות האמרים שעלתה מצאלים לאימון בן חצי שנה במתווה צפוני, הוצבה למשך כחצי שנה בבסיס חוות השומר בו הן שוהות בהפוגות מהאימונים מהשטח. המפעילות, שמורגלות לתנאי שירות בסיסיים בבסיס צאלים בדרום הארץ, גילו כי עם המעבר צפונה, חלות עליהן מספר גזירות והרעה משמעותית בתנאים: הכניסה לחדר האוכל נאסרה עליהן, בלילות שבהם הן לא בשטח הן לנות בצפיפות בלתי נסבלת של שש בנות בחדרי מגורים קטנטנים ובשל מצב תאי השירותים שהועמדו לרשותם – את הצרכים שלהן הן עושות בשיחים הסמוכים למגורים. יצויין כי מדובר בתקופה של כחצי שנה שברובה הן משרתות בשטחי האימונים בצפון ולא בתקופה קצרה במהלך השירות.
בירור עם המפעילות ועם אנשי מילואים שנדהמו נוכח תנאי השירות הירודים שלהן, העלה תמונת מצב עגומה באשר ליחס למפעילות שמבלות שעות על גבי שעות על ההגה, מבלי שיינתנו להם התנאים הבסיסיים שיאפשרו להן לשמור על עירנות במהלך האימונים.
12 שעות בלי אוכל
המפעילות שמבלות את רב הזמן בשטח, שם הן אוכלות רק מנות קרב, רגילות לקבל בהפוגות בצאלים מנות מלאות בחדר האוכל, כאלו שימלאו להן את המצבורים להמשך האימונים. אלא שבמהלך האימון האינטנסיבי בצפון, בשטח הן ניזונות ממנות קרב ובבסיס הן אוכלות על הרצפה אוכל שלדבריהן לא בושל כראוי ולא אוחסן באופן ששומר על טריותו, וגם זה בהפרשי זמן שמותירים אותן רעבות למשך זמן רב במשך היממה.
מפעילה שאנחנו משוחחים עמה מספרת לנו על שעובר עליה ועל חברותיה בשבועות האחרונים. "הם מחשבים את זה לפי שלוש ארוחות ביום", היא מתחילה להסביר. "השעות הופכות את זה להזוי לגמרי. אתה אוכל ארוחת צהרים בשעה 12:00, ממשיך את התרגיל והולך לישון בשעה 17:00-18:00. מבחינתם כשנכנסים לשעות שינה לא מקבלים ארוחות ואז אנחנו מקבלות ארוחת ערב שזה בעצם ארוחת הבוקר שלנו בשעה 12 בלילה כשזה דברים הזויים – פתיתים ונקניקיות לדוגמא". לדברי אותה המפעילה, אף אחת מהבנות לא מסוגלת לאכול מנה כבדה כל כך מיד לאחר שש או שבע שעות שינה. בפועל, הן לא אוכלות את הארוחות הכבדות שמוגשות להן בחצות ומבלות לילה שלם בנהיגה בשטח כאשר הפעם האחרונה שהן אכלו הייתה רק בשעה 12:00 בצהרים.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
בתחילת האימון, כך מספרות המפעילות, נאסר עליהן להיכנס לחדר האוכל בבסיס חוות השומר. האוכל מוגש בעבורן בתוך מגש אלומיניום גדול שמונח על מיטת שטח מחוץ למגורים שלהן. במקרה הטוב, הארוחה תגיע יחד עם כלים חד פעמיים וכלי הגשה ובמקרה הפחות טוב, בלי כלים חד פעמיים ובלי כלי הגשה והבנות נדרשות למצוא דרכים יצירתיות לאכול את הארוחה שהוגשה להן. בכל אופן, את הארוחה הבנות אוכלות כשהן יושבות על הרצפה – מה שצפוי להמשך כל תקופת האימון, כחצי שנה.
עוד המפעילות מדברות על רמת הבישול והאחסנה של האוכל שמוגש להן. "אני לא אגזים אם אני אגיד שאי שם במטבח חושבים שאם הם יצפו את השניצלים בפירורי לחם, הם יתבשלו בדרך אלינו מהחום של השמש. כשאני באה לאכול את השניצל הזה, אני פוחדת שהוא יעשה עליי 'קוקוריקו', זה לא מבושל מבפנים", היא אומרת ומוסיפה, "כשאנחנו מקבלות גבינות, הן לא תמיד מגיעות עם קרח לקירור, אני לא יודעת מה מבטיח שזה לא יתקלקל בזמן הרב שזה בחוץ".
שש חיילות בתוך קופסת סרדינים
לרשות הבנות שנדרשות לישון במהלך ההפוגות באימונים כדי לשמור על עירנות בנהיגה, הועמדו מגורים קטנים מאוד, צפופים ומוזנחים שמשכנים בכל אחד מהם שש חיילות שנדרשות לישון יחד בחדר אחד כשאיתן כל הציוד האישי שלהן שמוסיף גם הוא על תחושת הדוחק והצפיפות. "המגורים שם זה לא ממש מגורים. זה מלא בעובש, פטריות, הייתה לנו ציפור מתה במגורים", אומרת אחת המפעילות. בשל הדוחק, מספרת אחת המפעילות כי מתוך שבע שעות שינה שניתנות להן, הן מצליחות לישון רק חמש או ארבע שעות – מה שמקשה עוד יותר על היכולת שלהן לשמור על עירנות במהלך האימון.
לדברי המפעילות, תאי המקלחות והשירותים שהועמדו לרשותן אינם ראויים לשימוש. לדבריהן, בחדר המקלחות שלהן, יש שלושה צינורות שדרכם זורמים המים למקלחת, בלי ראש מקלחת, בלי מחיצות שיאפשרו לבנות להתקלח בפרטיות מינימלית ובלי ווים עליהן יוכלו לתלות את המגבות שלהן, הציוד האישי והנשקים שלהן. עוד הן מספרות כי שלושת תאי השירותים שלהן לא נסגרים היטב וכי האסלות והכיורים נסתמים חדשות לבקרים. כפתרון, הבנות אימצו את השיחים שמאחורי המגורים שלהן כדי לעשות את הצרכים, פתרון אותו הציעו גם למילואימניקיות שהגיעו להתאמן איתן במשך כשבוע.
מפעילות רבות שמבלות את רב הזמן בשטח ומוצאות פנאי למקלחת אחת בשבוע, דוחות את המקלחת לחופשת סוף השבוע ומתקלחות בבית. חלקן מספרות כי הן מתקלחות מפעם לפעם במקלחות של הבנים בבסיס ששומרים מבחוץ שאף אחד לא יכנס. כשפנו למפקדים בבקשה שידאגו ברמה המינימלית למחיצות במקלחות, אלו גזרו בד של צליה ותלו אותו בין הצינורות, מה שלא נתן מענה של ממש לבעיית המקלחות של הבנות שעדיין מעדיפות למצוא פתרונות אלטרנטיביים.
לא עניין של פינוק
כשהן פונות למפקדים שלהן, כך הן מספרות, הן נתקלות בהרבה זלזול ואטימות ונובעים מפער בהבנת דרישות התפקיד שהן משרתות בו. אחת המפעילות מספרת כי מפקדת הפלוגה שלה ועוד מספר רב של קצינים שאחראים עליהם מגיעים מרקע של פיקוד על טירונים ושהיחס שהן מקבלות הוא יחס נוקשה שמקבלים טירונים ולא יחס שסביר לקבל במשך כל שירות הסדיר.
מדברי המפעילות, נשמע כי התנאים הירודים, יחד עם יחס נוקשה מצד המפקדים שלא כולם מגיעים מרקע שלהן כמפעילות האמרים, טיפול רפואי שראייתם הוא לוקה ותחושת ההשפלה של איסור כניסה לחדר האוכל פוגע להן במוטיבציה, מציף הרבה מרמור ומביא בנות רבות לעזוב את התפקיד מכיוון שקשה להם מאוד נוכח התנאים הקשים.
לא די בכך – להיעדר התנאים המינימליים להפוגות ראויות באימונים, התרעננות, שינה בריאה וארוחות תקינות יש משמעות בבטיחות באימונים. התפקיד של מפעילות ההאמרים כולל נהיגת שטח במשך שעות רבות בתוואי שטח שיכול להיות הררי, סלעי ומאתגר מאוד בכל שעות היממה, לרבות השעות הקטנות של הלילה והשעות הכי חמות ביום. ערנות לקויה כתוצאה מתזונה לקויה ושינה מקוטעת עלולה לבוא לידי ביטוי בטעויות קטלניות שיכולות לעלות בחיי אדם. בצה"ל חוזרים על המנטרה שאומרת שכשמדובר בבטיחות, אם יש ספק, אין ספק. אם יש ספק באשר לתנאים של מפעילות ההאמרים, מוטב להיטיב עמן מאשר להמר על הערנות שלהן ולשלם את המחיר מאוחר יותר.