צה"ל ממשיך גם השבוע בהעמקת החדירה של הכוחות לתוך רפיח והשמדה של תשתיות טרור. מחבלים רבים חוסלו בקרבות ונחשפו תשתיות טרור רבות, כולל משגרי רקטות מוכנים לפעולה על ציר פילדלפי, צמוד לגבול המצרי. במקביל לזה, צוותי קרב חטיבתיים ממשיכים במבצעים בצפון ומרכז הרצועה, במסגרת מה שמכונה שלב ג' במלחמה.
בחזית הצפונית, צה"ל ממשיך להגיב לאש של חיזבאללה ולבצע סיכולים ממוקדים, כשחיזבאללה סופר כבר יותר מ-300 הרוגים. ברמה הטקטית ישראל צוברת לא מעט הישגים, אבל נראה שבפיקוד הבכיר של צה"ל מבינים היטב שהמצב לא טוב, כשבכירים אומרים שהם "לא מצליחים לפרוץ את תקרת ההחלטות של הדרג המדיני".
בצבא לא יודעים לאן הם צריכים ללכת כשאין להם בדל מידע על האסטרטגיה של מדינת ישראל. חלק אמרו בייאוש של ממש שהם מבינים שמובילים אותם לממשל צבאי בעזה, מה שבעיני הצבא, ולא רק שם, יהיה לא פחות מאסון, שיסמל את השקיעה של ישראל בבוץ העזתי.
פעם נוספת: צה"ל הגביר את הלחץ על חמאס
בשבוע האחרון צה"ל הגביר משמעותית את הלחץ הצבאי על חמאס. חיל האוויר תקף מאות מטרות בכל רצועת עזה, וברפיח אוגדה 162 העמיקה את האחיזה שלה בשכונת 'ברזיל' ו'שבורה'. הפינוי של יותר ממיליון אזרחים ממרחב רפיח, אפשר לישראל להגביר את עוצמת האש שהיא מפעילה שם. והדבר מורגש היטב בכל האזור. חטיבות 401 והנח"ל שפועלות שם חשפו והשמידו בימים האחרונים מתחמי שיגור רקטות וכמות גדולה של פירי מנהרות.
גם בג'באליה אוגדה 98 ממשיכים לחסל מחבלים רבים ולחשוף כמויות גדולות של אמצעי לחימה, בפשיטות של הצנחנים עם חטיבת השריון 7. צפונה משם בבית חאנון, ממש קרוב לגבול הרצועה, אוגדת עזה פועלת גם היא במתווה של פשיטות. מה שמביא להתגברות עוצמת האש וחיסול של מחבלים רבים.
בגזרה של אוגדה 99, שפועלת במסדרון שבמרכז רצועת עזה, ממשיכים לפעול לביתור הרצועה ומניעת תנועה של תושבים ומחבלים לחלק הצפוני. עיקר הקרבות שלהם הגנתיים, בבלימה וסיכול של חוליות טרור שמנסות לתקוף את הכוחות.
אין ספק שעוצמת האש התגברה בשבוע האחרון וצה"ל הגביר משמעותית את הלחץ הצבאי על חמאס, כשהוא מבצעי מספר מבצעים במקביל ומנהל לחימה ברפיח. מבחינת המפקדים בשטח ובפיקוד הדרום, הם נלחמים בעוצמה ומייצרים הישגים רבים בשדה הקרב העזתי. אבל בפיקוד הבכיר, לפחות בחלק ממנו התובנה שונה.
לשני הצדדים, ישראל וחמאס, ברור שבכל מקום שבו הכוחות פועלים עכשיו הם יסיימו את משימתם ויצאו. גם המבצע ברפיח יסתיים בסופו של דבר. כשזה יקרה המלחמה לא תסתיים, כי נכון לעכשיו ממשלת ישראל לא החליטה מי היא רוצה שיהיה שם ביום שאחרי. וכל עוד זה המצב, חמאס ימשיך לשלוט צבאית ואזרחית.
בכל פעם שצה"ל חזר לפעול במקום שבו כבר פעלו בתמרון הקרקעי, הכוחות מצאו את אותן חוליות מחבלים עם RPG, מטענים וצלפים. בחלק מהמקומות, היקף תשתיות הטרור שחמאס בנה אחרי יציאת הכוחות הפתיע את המפקדים.
ברצועת עזה אין ואקום ואם צה"ל לא יהיה שם, אז חמאס יהיה שם. וכל יציאה של הכוחות מתא שטח מאפשרת לחמאס לנשום אוויר ולהתכונן לכניסה מחודשת של כוחות צה"ל. מי שרואים את זה הם גם אזרחי עזה. מבחינתם חמאס ספג מכות עוצמתיות מישראל, ועדיין ביום שאחרי מי שמחלק להם את האוכל הם אנשי חמאס. המצב הזה מחזק את התמיכה בארגון הטרור. וגם מי שלא תומך בהם לא יעז להרים את הראש.
בצבא מבינים שבמצב הזה מצעידים אותם לכיוון של ממשל צבאי, תוך כדי מלחמה ארוכה שיכולה להימשך גם שנים, על כל המשמעות של זה. הבעיה בהקשר הזה, היא שהדרג המדיני כלל לא נתן הנחייה להכין תוכניות לממשל צבאי. מהלך כזה דורש מהצבא לבנות תקציבים, תקנים של קצינים ואנשי קבע, אזרחים עובדי צה"ל, חברות קבלניות, גיוס מומחים ועוד.
נכון להיום צה"ל לא הכין תוכנית כזאת והמשמעות היא כאוס ברצועה, שיפול על כתפי הצבא ומדינת ישראל. והיה כבר מי שאמר, "מה תגיד אמא כשנציגי קצין העיר יגיעו לבית שלה לספר שבנה נהרג בזמן חלוקת מזון או תיקון ביוב בעזה?".
צה"ל דורש החלטות בצפון – הדרג המדיני נעלם
בלבנון, כמו בעזה, צה"ל פועל בהיקפי אש לא קטנים וחיזבאללה סופר כבר למעלה מ-300 הרוגים, רבים מהם מפקדי שדה עם ניסיון מבצעי עשיר ממלחמת האזרחים בסוריה. במרחב של דרום לבנון הושמדו תשתיות טרור רבות, מפקדות, עמדות לחימה, מחסני אמל"ח ועוד.
לראשונה מזה שנים רבות, חיל האוויר תקף מטרות בעומק לבנון, בבעלבכ שזה המרכז הלוגיסטי של חיזבאללה וגם מקום אסטרטגי שבו הם מחזיקים חלק גדול מהרקטות ארוכות הטווח שלהם וכלי הטיס הלא מאוישים. מפקדים של חיזבאללה חוסלו בנקודות רבות, בצור ובצידון.
אבל כמו בדרום, כך גם בצפון. למדינת ישראל אין אסטרטגיה והיא מסרבת לקבל את ההחלטות שיובילו לסיום המצב שבו חבל ארץ שלם נטוש וכאילו נכבש על ידי חיזבאללה. האבסורד הכי גדול, זה שהדרג המדיני סרב להכניס את הזירה הצפונית למטרות המלחמה. והמשמעות של זה מבחינת מדינת ישראל זה שאין שם מלחמה.
הרמטכ"ל הרצי הלוי ובכירי צה"ל ביקשו יותר מפעם אחת שהמלחמה מול חיזבאללה תיכנס למטרות המלחמה, אולם ראש הממשלה נתניהו סרב לבקשה וההנחיה היא להנמיך ככל שניתן את הלהבות שם.
הלחימה בצפון תסתיים, כפי שכמעט כולם מעריכים, ביום שבו תסתיים המלחמה בעזה. בצבא אומרים שהמלחמה שם יכולה להסתיים בשתי דרכים: או בהסכם מדיני, או בהסכם מדיני אחרי מבצע צבאי שיביא ללחץ על נסראללה. צה"ל פנה לדרג המדיני כדי שיקבלו החלטה, אולם על פי בכירים בצבא הם פשוט "לא מצליחים לפרוץ את תקרת קבלת ההחלטות". וכך יוצא שבצפון אין הסכם וגם לא אישור למבצע צבאי שיביא להסכם.
ומה המשמעות של זה? מאוד פשוט. תושבי הצפון לא יחזרו לבתים שלהם עד שהמלחמה בעזה תסתיים וחיזבאללה פשוט ינצור את האש. וזה יכול לקחת חודשים רבים או כפי שכבר מתחילים להבין, גם שנים. גם כשהם יחזרו לבתים שלהם, חיזבאללה עדיין יהיה צבא טרור חזק שנמצא סמוך לבית שלהם. צריך לומר שהרוב המכריע של התקיפות הישראליות נעשה במרחק קצר מאוד מהגבול, מה שלא באמת פוגע קשות ביכולת הלחימה של חיזבאללה. לא ברור כמה מהתושבים יסכימו לחזור במצב הזה.
המערכה המדינית שבין המלחמות
בין שזה בצפון, בעזה או מתימן ועיראק, לכולם ברור שמדינת ישראל נלחמת הלכה למעשה נגד האיראנים, שמנהלים את כל זירות הלחימה נגד ישראל, עד כדי תיאום טקטי דרך קצינים של משמרות המהפכה שנמצאים בכל הזירות. למרות החיסול הדרמטי של גנרל מוחמד רזא זאהדי, והמשך תקיפות המב"מ בסוריה, ישראל כמעט שלא תוקפת באופן ישיר את האיראנים שהלכה למעשה נלחמים בנו. למעשה, גם אחרי החיסול בדמשק וחיסולים שאולי עוד יהיו, לאיראנים יש סוג של "מעטפת הגנה" מצד ממשלת ישראל.
בהקשר האיראני כלל לא בטוח שהפתרון הוא צבאי. למעשה, אמורה להתנהל מערכה מדינית מקבילה. כזו שתייצר תמיכה עולמית נגד איראן. לישראל היו מספר הזדמנויות להפיק מערכה מדינית שכזו נגד האיראנים, כמו למשל אחרי מתקפת הטילים והכטב"מים ששיגרה איראן לעבר ישראל. אולם הדבר לא מונף בזירה המדינית וההסברתית וההישג הזה התמוסס, כמו ההצלחות של צה"ל בעזה. האיראנים ממשיכים בניהול מערכה רב-זירתית נגד ישראל בצפון, בעזה ולמען הסר ספק גם בשטחי יהודה ושומרון.