רגע מרגש בין החזרות לטקס הדלקת המשואות לבין יום השואה. יעקב מאיר דמנשטיין נולד בבלגיה וברח מהשלטון הנאצי למחנה פליטים בדרום אפריקה. כיום הוא מתגורר בשוויץ ובימים אלו הגיע לביקור בישראל מסיבה מרגשת.
נכדתו של יעקב, סגן רינה ברט, משרתת בפיקוד העורף תשמש כדגלנית בטקס יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל. מוקדם יותר השבוע, משפחתה של רינה הגיעה בהפתעה יחד עם סבה, לחזרות לטקס המתקיימות בהר הרצל שבירושלים. הסב נראה נרגש מאוד מהמעמד ולא יכול היה לעצור את הדמעות.
"איני יכול להסביר במילים את משמעות הביקור בחזרות לטקס המשואות בו נכדתי עתידה לצעוד", אמר הסב יעקב. "לפני כ-78 שנים בלבד, העם היהודי נרדף ומעמדו היה הנמוך ביותר בהיסטוריה. כיום, מדינת ישראל מהווה מגדלור וגאווה יהודית גדולה ומוכיחה כי ההיסטוריה לא תחזור על עצמה בזכות כוחו של צה"ל".
נכדתו סגן רינה סיפרה כי כנכדה לשורד שואה היא "גאה ושמחה ללבוש מדים - ובכך להגשים את חלומותיהם של אבות אבותינו. אני שואפת לתרום למדינה כמה שרק אוכל והקצונה היא צעד אחד להנצחת כל אלו שכבר לא איתנו. עלינו להוקיר תודה מדי יום על הזכות לחיות בארץ ישראל". בסיום החזרות, הצטרף יעקב לשירת 'התקווה' עם הדגלנים.
סבתא והנכדה החיילת הפעילו את הצפירה
היום (שלישי) הפעילה את הצפירה הארצית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בחמ"ל פיקוד העורף סמלת רואי אביטל, יחד עם סבתה מרים אליזבת חנינה טפולקראייר. מרים קרויה על שם רופאת הנשים הנוצרייה אשר יילדה את אימה וסיפקה למשפחתה מקום מסתור מהנאצים. אביה של מרים, מקס, היה צייר במקצועו ובמהלך המלחמה זייף תעודות זהות ודרכונים עבור יהודים.
מרים עלתה לישראל בגיל 22, ומתגוררת ביישוב אבן שמואל יחד עם בעלה חיים, שעלה מתימן בשנת 1949. למרים וחיים חמישה ילדים, שלושה עשר נכדים ונין אחד. הבוקר הגיעו מרים ונכדתה רואי לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, ויחד לחצו השתיים על הכפתור שהשמיע את צפירת הזיכרון בכל רחבי הארץ.
"זאת חובתי כלפי כל בני ובנות משפחתי, שנרצחו במלחמת העולם השניה, לספר את סיפור גבורתם ואת הזוועות שעברו במלחמה; להעביר את התחושות של הפחד המתמיד והרדיפה ביום ובלילה ולהוקיר את תחושת החופש והביטחון לחיות כאן, בארץ שלנו, ארץ ישראל", סיפרה הסבתא הנרגשת. נכדתה הוסיפה: "אני מתגאה בדרכה של סבתי, זוהי זכות גדולה עבורי לעמוד עם מדי צה״ל ולהפעיל את הצפירה ביום הזיכרון עם סבתא".
