גזיה, פינג'אן, כוסות זכוכית בתוך גרב ישנה ולוח שש-בש: באנו למילואים, לא? אז זהו, שנראה שמשהו השתנה. לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות של מילואימניקים המדווחים על עלייה משמעותית בדרישות, ומספרים על אימונים קשים ומפרכים – אפילו יותר מאלה הזכורים להם מהסדיר.
"קריעת תחת. אני חושב שאני ביכולת קרבית מאוד גבוהה היום, מאומן פי 1,000 יותר משהייתי בסדיר", אומר יוחאי (24), מפקד כיתה במיל' באחת מחטיבות החי"ר. "יש במילואים שלנו הרבה יותר רצינות, הרבה תכל'ס. יש פחות מאבק בין הפיקוד לחיילים: כולם רוצים לעשות את העבודה שצריך לעשות, ולהקדיש את כל הזמן הנותר לשתיית קפה שחור".
במלחמת לבנון השנייה לא היינו כשירים, אז לא תפקדנו
האם ייתכן שהמילואימניקים התחילו לעבוד קשה? האם תם עידן הסתלבט? ומה בעצם השתנה? ניסינו להבין אם יש אמת בטענה שאימוני המילואים שינו פאזה בשנים האחרונות, ומה הקשר של זה למלחמת לבנון השנייה.
"אני מזהה תהליך של התמקצעות", אומר לנו טל (34), קצין מיל' ביחידת שדה. "אימוני המילואימניקים נהיו רציניים יותר, ואני מעריך שזו הפקת לקחים ממלחמת לבנון השנייה. אני משרת במילואים ביחידה בעלת תפקיד אופרטיבי לא מבוטל מבחינת החשיבות שלה, שאמורה להיות מסוגלת לעמוד באתגר של התקדמות לצד כוחות חי"ר סדירים. בלבנון היחידה שלי לא נכנסה - בגלל חוסר כשירות. הייתה לזה משמעות גם ביכולת הלחימה של האוגדה. חוסר הכשירות הוביל, מן הסתם, לפגיעה בלחימה".
אל"מ איתן דהן, ראש מחלקת אימונים בזרוע היבשה, מאשר שהמילואים של היום הם לא מה שהיו פעם. "יש עלייה בכמות האימונים", הוא אומר. "הצבא משקיע היום הרבה יותר משאבים בהכנת כוחות המילואים למלחמה. אפשר לראות עליה בכמות האימונים מאז 2006: יש תרגילי אוגדה לכל אוגדות המילואים, תרח"טים לכל החטיבות, מעקב יסודי על בסיס מודל שבנינו לכל כוח".
מלבד הכמות, השתנתה גם איכות האימונים. "מתאמנים יותר עם אמצעים מדמים", מוסיף אל"מ דהן. "יש מאמן שטח שאפשר לבצע איתו תחקיר על האימון, עם מצלמות שנמצאות ליד המקומות שיורים עליהם; אפשר לראות איך הסד"כ נע; מתרגלים גם חטיבות משוריינות, כשאיום הנ"ט מקבל משקל משמעותי; התחלנו להכניס השתלמויות של חיל האוויר. יש יכולת למערכת פיקוד ושליטה טובה יותר, כדי לקבל החלטות טובות יותר בשדה הקרב".
להאמין שאנחנו יכולים לעמוד בסטנדרטים של סדירניקים
כדוגמא מביא אל"ם דהן אימון של חטיבת הנח"ל שהתקיים לאחרונה, אימון שבעבר היה קשה לדמיין כיצד יוכלו מילואימניקים להשתלב בו. "כוח המילואים נדרש ללכת מרחקים ארוכים באימון הזה, לתפקד תחת אש, בלחץ ותוך כדי ביצוע שת"פ עם חיל האוויר, עם טנקים ועם ארטילריה", מתאר דהן. "ראינו איך היחידה הצליחה לבוא לידי ביטוי בצורה טובה. אלה סוגי האימון שאנחנו רואים: מאתגרים, עצימים ושמנסים להביא את כוח המילואים לסביבה המבצעית שהוא עשוי לפגוש בעתיד".
"מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה הגיע בדיוק בתקופה של טרם הטמעת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, וזה היה מאוד מורגש", מספר טל על השינוי ההדרגתי כפי שהוא הרגיש אותו. "רק התחילו לעשות שינויים בצבא, ואז הגיע המבצע הזה, וכוחות המילואים עדיין לא היו בתודעה הנכונה. היום, לעומת זאת, אם תהיה מלחמה – יש לנו כיחידת מילואים הרבה יותר ביטחון עצמי.
"האימונים הקשים הם שבונים את הביטחון. מדובר בתהליך חינוכי, שמצליח להפיק מהמילואימניקים יכולת לבצע משימות. למשל, לילה אחד עשו לנו מסע של 13 קילומטרים עם משקלים כבדים, והלילה הזה יצר לחבר'ה הכרה ביכולת שלהם לעמוד באתגר כזה. עברנו שבוע כושר עם יחידת חי"ר סדירה, הלכנו עם הסדירניקים, עמדנו בסטנדרטים של כושר גופני של חבר'ה בני 19 ו-20 מהגדס"רים של החי"ר".
בנוסף, לטענת יוחאי, המילואימניק - בניגוד לסדירניק - מסוגל להסתכל על התמונה בצורה יותר רחבה ולהבין את מכלול האימון. "אתה מייחס חשיבות גבוהה יותר לאימונים כאשר הם מתרחשים אחת לשנה, ואתה יודע שהם אמורים להכין אותך למלחמה אופציונלית. אתה תופס שבדוגרי אתה עשוי להזדקק לאימונים הללו", הוא מסביר.
"נגמר הבית זונות", מסכם טל. "מילואים זה כבר לא רק לשבת ולשחק שש-בש. יש שינוי מטורף מאז מלחמת לבנון, בונים רוח חדשה לגמרי לחייל המילואים של צה"ל. זה חייל שהוא סדירניק לכל דבר במחשבה שלו".