שמי עומר בורגר, אני בן 19 מגבעת אבני. התגייסתי בסוף חודש נובמבר 2011 ובדיוק את סיימתי את מסלול ההכשרה שלי כלוחם בחיל התותחנים.
יום הגיוס היה לא פשוט. בלילה שלפני, לא ישנתי הרבה והגעתי ללשכת הגיוס בטבריה בידיעה שמצפה לי עוד יום ארוך. אחרי פרידה מההורים ומהחברים עליתי לאוטובוס לתל השומר והתחלתי את המסע: צילום לחוגר, אימות נתונים, חיסונים ועוד כמה תהליכים והנה, אני חייל מן המניין. יצאנו מתל השומר ובשעת לילה מאוחרת הגענו לבסיס שבטה, חולקנו לסוללות (פלוגות) והלכנו לישון.
השבוע הראשון בהכשרה נקרא "טרום טירונות" והוא מהווה "טעימה" למה שהולך לקרות בטירונות עצמה – זמנים קצרים, משמעת נוקשה, אנשים לא מוכרים והרבה אי ודאות לגבי מה שעתיד לקרות. בסוף השבוע חולקנו לסוללות מחדש, אך הפעם חלוקה קבועה. שובצתי בסוללה ניר השייכת לגדוד קרן. הכרתי את החברים החדשים שלי, אלה שילוו אותי במשך כל התקופה הזו.
בין הבית לבסיס
החזרה לבסיס אחרי היציאה הראשונה הייתה לא קלה, הרבה זמן בבסיס ומעט זמן בבית. היה לי קשה להתרגל לשהות הארוכה בבסיס וזה היה האתגר העיקרי שלי. בכל פעם שיצאתי הביתה, המעבר מהנוף ההררי הצהוב של שבטה לגבעות הירוקות שבגליל התחתון, היפנט אותי. לאט-לאט למדתי לנצל את הזמן המועט בבית בצורה נכונה ולמדתי להעריך כל שניה פנויה כך שיכולתי להרגע קצת מהעומס של הטירונות ולעסוק בדברים שכל כך חסרים לי בבסיס: צילום, מוזיקה, חברים ובעיקר זמן עם המשפחה.
חזרנו מהבית והתחלנו את פרק הרובאות של הטירונות שכלל כמעט חודש מטווחים שלם בשטח, חודש שמטרתו הייתה להכין אותנו בצורה המיטבית לירי ותרגול בשטח. חלק חשוב נוסף הוא המסעות שבמהלכם גיליתי על עצמי המון, הם דרשו רמת איתנות גבוהה מאוד ועזרו לי להוכיח לעצמי שהכל בראש ושברגע שיש מספיק כוח רצון, הכל אפשרי. ההתמודדות עם הקור ומזג האוויר הסוער הייתה לא פשוטה גם היא, אבל הידיעה שהחברים מהסוללה תמיד איתי עודדה אותי ועזרה לי להמשיך הלאה ולא להישבר.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
לאחר חודשיים של טירונות התקיים טקס ההשבעה שלנו בו נשבענו אמונים למדינה, הטקס היה מאוד מרגש ובסופו הוצגה בפנינו תצוגת יכולות של החיל. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראינו מה הייעוד האמיתי שלנו, לא סתם לוחמים עם נשק אלא תותחנים שמספקים כמות אש בלתי נתפסת. בשבוע האחרון של האימון הבסיסי ושל הטירונות כולה, הי לנו בוחן תוחחן, תחרות בין כל הסוללות בה נבחנו כסוללה על כל החומר שלמדנו עד כה וצוות נבחר מהסוללה ביצע בפעם הראשונה ירי מהתומ"ת (תותח מתנייע).
בערב מיוחד הוכרזה הסוללה שלי כסוללה המנצחת, מה שהוסיף למורל שלנו וגרם לנו להתגבש אפילו יותר.
נפרדים מכומתת הבקו"ם
אחרי ארבעה חודשים של טירונות, הדיסטנס עם המפקדים נשבר והגענו לרגע המיוחל שהוא מסע הכומתה. יצאנו משיבטה בערב והתחלנו בהליכה רגלית ממושכת לכיוון בית התותחן שבעיר זיכרון יעקב, שם קיבלנו את כומתת הטורקיז שמשייכת אותנו באופן סופי לחיל התותחנים. זו הייתה גאווה גדולה לסיים את המסע וגאווה גדולה אפילו יותר לקבל את הכומתה מסמל המחלקה שלי. באותו הרגע לא הצלחתי להפסיק לחייך.
האימון המתקדם עוסק בתותחנות באופן הכי מעשי שיכול להיות, האימון הכולל חודשיים של אימונים בשטח במהלכם נוסעים עם הכלים, פורסים ויורים. האימונים תורמים לגיבוש הצוות ולהגברת המקצועיות והמיומנויות שלנו, במהלך האימון כולנו התמלאנו באדרנלין מטורף, אין ספק שמדובר באימון אינטנסיבי ומרגש בו זמנית.
בתום האימון המתקדם נערך תרגיל סוללה שבסופו הפכנו לסוללה מבצעית לכל דבר. האימון דימה 14 שעות של מלחמה ובודק האם כל האימונים וההכנה אכן סיפקה לנו הכשרה מתאימה. אני שמח להגיד שהמפקדים היו מרוצים מאיתנו. אז הגיע טקס סיום מסלול שהיה רגע השיא עבורי. המפקדים שלי הודיעו לי שנבחרתי להיות מצטיין הסוללה ולכן קיבלתי את סיכת הלוחם ממפקד הבסיס. רגעים כאלה גורמים לך להבין שהשקעה לטווח ארוך משתלמת וגם הקשיים מכשלים אותנו והופכים אותנו ללוחמים ובני אדם חזקים וטובים יותר.