שנת 2012 עומדת בפתח, וברקע לא מעט דיבורים אודות תקיפות אוויריות במדינות רחוקות, כטב"מים שנופלים מהאוויר לידי האויב וניסויי טילים. כולם מסכימים על כך שהעתיד צופן לא מעט בעבור קרבות האוויר העתידיים, קרבות בהם הצדדים המשתתפים יסתמכו יותר מהכל על טיב ודיוק הפגיעה של הנשק שנורה; אין ספק שמטוס קרב, מתוחכם ככל שיהיה, לא יהווה גורם משמעותי בשדה הקרב שבשמיים, לולא הנשק כזה. מהסיבות האלה משקיע צבא ארה"ב סכומי כסף עצומים, זמן ומחשבה בשיפור ושכלול התחמושת שבבטן המטוס. האתר "Wired" איגד את כלי הנשק האוויריים שעשויים לשנות את הלוחמה האווירית כפי שאנחנו מכירים אותה.
מאתר הרדאר הקטלני
מעל שמי ויטנאם, לפני חמישים שנה, המיטו טילי קרקע-אוויר מתוצרת רוסית גיהנום על מטוסי הקרב של צבא ארצות הברית. טילי ה-SA-2 מוכווני הרדאר חיסלו מאות מפציצים. בתגובה, פיתחו בפנטגון טילים אוויריים בעלי סנסורים המסוגלים לעקוב אחר מקור גל הרדאר – שם גם יתפוצצו.
האמריקאים נשמו לרווחה, אבל נוכח כל התקדמות בטכנולוגיה, חייב הפנטגון לשפר את הטילים מחסלי הרדאר שלו. המודל החדש ביותר, בעלות של מליון דולר ובפיתוח של "ATK", הוא טיל אנטי-קרינה מתקדם בשם "AGM-88E". הסנסורים שלו מדויקים וחכמים מתמיד: כל מה שנדרש הוא פעילות רדאר קצרצרה, על מנת שהטיל יזהה את מיקומו המדויק של מתקן שיגור הטילים של האויב, וכמובן יצלול במהירות על מנת לחסל אותו. האמריקנים לא שכחו גם לתכנת את הטיל כך שישלח את המידע אודות המטרה שאיתר מיד לפני הפיצוץ, כדי שיידעו בדיוק מה הם חיסלו הרגע.
נשמע טוב, אה? זאת הייתה המטרה, אבל אחרי סדרת ניסוים כושלים בשנה שעברה, נאלץ הפנטגון לעכב את הפיכת הטיל למבצעי. ניסויים נוספים ייערכו בעוד מספר חודשים, ואז מקווים בצבא ארה"ב לקבל אותו, משופר וקטלני.
הכטב"ם שהופך לטיל
קבלו את הכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) שעושה הכל: מהתל באויב, משבש את המערכות שלו ואפילו משמש בסופו של דבר כטיל בעצמו. לעומת מרבית כלי הנשק האוויריים, שמתוכננים להרס בלבד, הפיתיון האווירי המיניאטורי ("Miniature Air-Launched Decoy", בתרגום חופשי למדי) עוצב על מנת לבלבל. במשקל של יותר מ-130 ק"ג ובאורך של כשני מטרים, כלי הטיס הבלתי מאויש הזה חולק לא מט תכונות עם טילי שיוט, עם מזל"טים אחרים ועם משבשים אלקטרוניים. הוא בעצם מדמה עצמו למטוס אמריקני, על מנת להונות את מערכות ההגנה האוויריות של האויב.
ביציאה למשימה, מקדים הכטב"ם, בפיתוח של חברת " Raytheon", את הכוח האווירי העיקרי, ובעצם הופך את עצמו למטרה. ובעוד האויב עסוק בלהשמיד את הכטב"ם, אין הוא יודע כי זה בדיוק מה ששאר הכוחות מצפים שיעשה. הדגם המשופר ביותר של הכטב"ם, ה-MALD-J, יגיע לשטח בשנה הבאה, כנראה עם ראש קרב שיאפשר לו להפוך לטיל שיוט בתום המשימה.
פצצות חודרות בונקרים במהירות 5 מאך
גם הפצצות המוטלות מבטן המטוס, שהכוונתן תלויה בטייס, הפכו למדויקות יותר. בעוד מדינות כמו אירן וצפון קוריאה מתמקדות בקבירת הנכסים הצבאיים שלהן עמוק ככל שאפשר באדמה, הפנטגון מגיב בייצור פצצות עצומות ומדויקות, בעלות כוח נפץ שיוכל לחדור דרך האדמה ודרך כל הבטון שיידרש.
הבעיה? בעידן שבו הכל הולך והופך קטן יותר, לכו תמצאו מטוס קרב שיכול לשאת את פצצות הענק האלה. אחת הפצצות האמריקניות שוקלת יותר מ-2,000 ק"ג, ובקושי מתאימה למטוס ה-F-15E. פצצה אחרת, ששוקלת לא פחות מ-13,000 ק"ג, יכול לשאת רק המפציץ החמקן B-2. כדי למקסם את יעילות הצבא בעתות חירום, חייבת אמריקה לעשות שימוש בפצצות עוצמתיות קטנות יותר.
השנה הודיעו גופי המחקר של חיל האוויר האמריקני כי הפיתרון הוא החלפת מסה במהירות. עם טיל שיצלול למטרה במהירות של 5 מאך, גם פצצה של 2,000 ק"ג תייצר תוהו ובוהו. נשק החדירה המהיר במיוחד הזה מתוכנן גם להתפוצץ רק כשיגיע למרחק הרצוי מתחת לאדמה, על מנת ליצור נזק מקסימלי. ומתי יהיה אפשר להשתמש בפיתוח המהפכני הזה? לפי חיל האוויר האמריקני, הפצצה החדשה צריכה להיות מוכנה עד שנת 2014.
פצצה קטנה וחכמה
פצצה קטלנית זה טוב ויפה, אבל כאשר עוד ועוד קרבות נערכים בלב אוכלוסייה אזרחית, אתה רוצה שיכולת החיסול שלך תהיה מדויקת ככל האפשר. בימיה הראשונים של מלחמת עירק, לא הייתה בארסנל של צבא ארה"ב פצצה קלה יותר מ-226 ק"ג. באותה תקופה אלתר חיל הים האמריקני חצי פיתרון: הוא הוסיף ראשי נפץ מכוסים בבטון לכמה פצצות מוכוונות לייזר, אבל היה ברור שנדרשת תשובה טובה יותר לבעיה.
כך הגיעה לעולם הפצצה קטנת-הקוטר בפיתוחה של חברת "בואינג", מיני-חימוש מוכוון בטכנולוגיית GPS ששוקל רק 136 ק"ג. השילוב בין טווח פיצוץ קטן יותר לרמת דיוק גבוהה יותר צמצם את הסכנה העומדת בפני עוברי אורח חפים מפשע. במידה והפצצה משוחררת בגובה ובמהירות מספקים, כנפיים קטנות ייצאו מגופה הקטלני ויכוונו אותה ממרחק למטרה הנכונה. יתרון נוסף של הפצצה הקטנה הוא שהיא, כפי שמשתמע משמה, קטנה. מפציץ חמקן אמריקני יכול לשאת 80 יחידות בו זמנית.
הפצצה קטנת-הקוטר המקורית נכנס לשימוש לראשונה ב-2006, אך השנה החל צבא ארה"ב לבחון פצצה דומה אך מדויקת יותר, המפותחת בתקציב של חצי מיליארד דולר. מפעילי הגרסה המשודרגת יוכלו להכווין את הפצצה לא רק באמצעות טכנולוגיית GPS, אלא גם באמצעות לייזר, רדאר וגלי אינפרא-אדום. מזג אוויר רעוע פוסל שימוש באחד מהסנסורים? תמיד אפשר להשתמש באחד אחר. ב-2018, השנה בה היא אמורה להיכנס לשימוש, יוכל מטוס B-2 אחד בלבד להשיג, באמצעות מטען הפצצות הקטנות והחכמות שהוא נושא, מה שבעבר נדרש לו חיל אוויר שלם ועשרות אלפי צוותים מוטסים.
המחסל שעושה הכל
כיום לכל מטרה יש טיל או פצצה משלה. אבל בתוך כעשור, יוכלו מטוסי צבא ארה"ב לשאת טיל אחד בלבד. המחסל המשולש נכנס לפיתוח על ידי "Darpa", הסוכנות האמריקנית למחקרים ביטחוניים מתקדמים, בסתיו שעבר, במטרה להפוך אותו לטיל מהיר לטווח ארוך שיוכל להתעמת עם טילי אוויר, טילי שיוט ומטרות קרקעיות. חיסול מטרות אוויר וקרקע באותו נשק הוא לא פחות ממהפכה, ודורש התמודדות עם לא מעט מכשולים טכנולוגיים. לצורך העניין יידרשו המפתחים להתקדם בכמעט כל תחום בטכנולוגיית הלוחמה האווירית, מההנעה של הטיל, דרך ההכוונה שלו ועד ראשי הנפץ בהם יחומש.
הטיל הבלתי קטלני
במצבים בהם בוחר האויב לשתול את מפקדתו או אפילו את המתקן ממנו הוא יורה טילים במחנה פליטים, למשל, נדרש פיתרון יצירתי יותר מהטחת חומרי נפץ מהאוויר. לפעמים צריך לנטרל את כלי הנשק של האויב וכן את מערכות התקשורת שלו מבלי לפוצץ שום דבר. זה בדיוק הרעיון העומד מאחורי פרויקט הטילים נוגד האלקטרוניקה. הפיתוח החדשני, מבית היוצר של "בואינג", אמור לפלוט מסת אנרגיה של גלי מיקרו, ובעצם "לטגן" את המכשירים האלקטרוניים של האויב מבלי לפגוע בנפש חיה. הדרך הקודמת שהוצעה לצורך העניין, אגב, כללה פיצוץ נשק גרעיני גבוה באטמוספירה. אולי הפיתוח החדש יצליח למנוע מהגנרלים להתעסק בזה. הטכנולוגיה החדישה נבחנה לראשונה בסביבות ספטמבר, בעלות של 38 מיליון דולר. היא אמורה לצאת אל אוויר העולם, תרתי משמע, ב-2012.
מחסל הספינות המהיר
במהלך המלחמה הקרה, תרגל חיל הים האמריקאי לוחמת קרב ימית במקרה שייאלץ להתמודד במתאר זה עם הסובייטים. אז פותחו טילים המתאימים למשימה, אבל השנים עברו והמיקוד בלוחמת אוויר-ים התפוגג. אבל כשהבחינו בארה"ב שסין פועלת באורח מתמיד על מנת לשפר את צבאה, נפל האסימון: אין טילים מודרניים נגד ספינות בעזרתם יוכלו להתמודד עם האיום.
הקיץ, בתקציב של 10 מיליון דולר, החלו ב"Darpa" לפתח את הטיל ארוך הטווח נגד ספינות, המותאם הן להצבה על כלי שיט והן להצבה על כלי טיס. בין השאר, צפוי הטיל החדש לשייט במהירות על-קולית למרחק של יותר מ-800 ק"מ. ואם הוא מגיע רחוק כל כך, עליו להיות מסוגל גם לאתר את המטרה, ולא פחות חשוב מכך, לתת תוקף לתקיפתה טרם הפגיעה. הטיל גם אמור להיות חכם מספיק על מנת לגלות ולפגוע בחלק הפגיע ביותר בספינה.
נשק גרעיני? בואו נשפר אותו
גם בתחום הנשק הגרעיני החליטו בארה"ב להשתדרג. על פצצות ה-B-61 הנושאות ראש נפץ גרעיני יותקנו מערכות GPS, שדרוג שאמורה אמריקה להשלים בשנת 2018. שינוי מערכת ההכוונה ושיפור דיוק הפגיעה יביא לכך שהפצצות עצמן יוכלו להיות יותר קטנות ופחות קטלניות, ולספק את אותו אפקט הפגיעה. השיפור בדיוק יביא גם לשיפור יכולת המפציצים להשמיד מטרות תוך הפקת פחות נשורת גרעינית.
אבל השדרוג שנוי במחלוקת: האם ראשי נפץ גרעיניים קטנים ומדויקים יותר ישנו את התפיסה לגבי שימוש רווח בפצצות גרעיניות? יש לציין כי את אותו החשש הביעו גורמים שונים גם בשדרוג הקודם והפחות משמעותי בשנות ה-90.
משייטים במהירות על-קולית. או לפחות מנסים
כשזה מגיע לטילים המשוגרים מהאוויר, מהירות על-קולית נחשבת לטובה מאוד. מהירות היפר-קולית – כלומר, כל מהירות גדולה יותר מ-5 מאך – נחשבת לטובה אף יותר. אחרי עשורים של ניסיונות כושלים לייצור טיל המסוגל לנוע במהירות שכזו, צבא ארה"ב עדיין לא מרים ידיים. כשלאויב אין זמן לחשוב, להתחמק או לירות בחזרה, וכשהמהירות מתורגמת לפגיעה קטלנית יותר, אפשר להבין למה. האמת היא שאם הטיל ינוע מספיק מהר, אפילו לא יהיה צורך בראש נפץ על מנת להחריב את המטרה. האנרגיה הקינטית העצומה תספיק.
אבל לא קל לייצר טיל שיוט שינוע במהירות שכזו, ועדיין יהיה נתון לשליטה מבוקרת. עשרות ניסויים כושלים לאורך השנים מוכיחים זאת. אבל טיל ה-X-51 של חברת "בואינג" הוא הקרוב ביותר להשגת המטרה. בשנה שעברה הוא טס במהירות היפר-קולית במשך חמש דקות לאחר שנורה ממפציץ B-52. אבל הניסוי האחרון, ביוני השנה, הופסק לאחר שהמנוע לא פעל. בחודשים הקרובים מתוכנן ניסיון נוסף, מה שמשאיר מספיק מקום לדמיון לקראת העתיד.