יום ראשון, השעה בערך עשר בבוקר, אזעקות נשמעות בכל רחבי גוש דן. עשרות אלפי האזרחים בשטח הצפוף הזה מתפנים מכל עיסוקיהם ונכנסים למקלטים ולחדרי הביטחון. על מסכי הטלוויזיה מופיעה סוללת כיפת ברזל, שיורה טיל שמייצר אחריו שובל עשן. שובל העשן מסתיים כשהוא נפגש בשמים ברקטה שהייתה יכולה ליפול בגן ילדים, בבניין מגורים או במרכז קניות הומה אדם. כולם נושמים לרווחה למשמע הידיעה: "יורט".
כבר הרבה זמן שאזרחי המדינה לא היו כל כך גאים בהמצאה ישראלית כחול-לבן. האמת היא שהרבה זמן לא הייתה לנו המצאה מתוקשרת כל כך שמשפיעה על חיי האזרחים באופן כל כך גלוי וידוע כמו מערכת כיפת ברזל. מערכת "מעיל רוח", לדוגמא, שממוקמת על טנקים ומיירטת טילי נ"ט, לא מתקרבת בהיקף הפרסום למה שקורה סביב כיפת ברזל. אותו כנ"ל גם עם טיל התמוז שעלה לכותרות לאחר הירי ברמת הגולן. המערכת שעושה את מה שאף מערכת בעולם לא יודעת לעשות, שמיירטת טילים לארוחת בוקר, צהרים וערב ושמביאה כל כך הרבה תושבים להרים את המבט אל השמיים ולהביט בהשתאות, יצרה לעצמה מוניטין שמעט - אם בכלל - פיתוחים ישראלים זכו לו בעבר.
בעיצומו של המבצע, בעוד הם עסוקים בהתאמות המערכת ומתן מענה לדברים שמתעוררים בשטח, התפנו אלינו עוזי, מנהל פרויקט כיפת ברזל ברפאל ודודו, ממפתחי המכ"ם של המערכת בתעשייה האווירית כדי לספר מה עומד מאחורי כל זה.
150 איש שעובדים סביב השעון
עוזי, ראש תוכנית כיפת ברזל ברפאל, היה רגיל לעבוד על פרויקטים דיסקרטיים שאיש לא שמע עליהם או התעניין בהם. חייו של עוזי השתנו בשנת 2006. לאחר שמדינת ישראל נכוותה מיכולות השיגור של האויב, נחתם הסכם בין משרד הביטחון ורפאל בו מוכרזת החברה כקבלן הראשי ל"כיפת ברזל". מרגע חתימת ההסכם, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהקמפיין של ההמצאה ישראלית הכי פופולרית של העשור האחרון. "אנחנו בדרך כלל עושים את עבדותנו בשקט תעשייתי בתוך החממה שלנו, וזה הפרויקט הראשון שחשוף כל-כך תקשורתית", הוא אומר. "זה מכניס אותנו ללחצים שאנחנו צריכים לדעת להתמודד איתם כדי למקד את האנשים בעשייה".
כשהם התחילו את התהליך, אף אחד לא נתן לזה סיכוי, בדיוק כמו שהיום, אנחנו מתקשים להאמין שזה באמת קורה כשאנחנו רואים את תמונות היירוט. "הייתה פה משלחת מומחים מארה"ב לקראת קבלת תקציב של 205 מיליון דולר מארה"ב. בסוף הביקור ראש המשלחת אמרה שהיא מתנצלת אבל אין לנו סיכוי גדול להצליח ומתוך נימוס אמרה שסיכויי ההצלחה הם בערך 10 אחוז". כמו שכולנו יודעים, בסוף היה לזה סוף טוב, "אחרי שנה וחצי היא התנצלה ואמרה שהיא אוכלת את הכובע".
בפיתוח ובייצור של המערכת לקחו חלק גופים בכל תעשיית הנשק הישראלית. מפא"ת היה בתפקיד המזמין, רפאל היתה הקבלן המבצע וחברות בת של רפאל לקחו גם הן חלק בפיתוח ובביצוע – אמפרסט היתה אמונה על קרון השו"ב (שליטה ובקרה), התעשייה האווירית הייתה אחרית על המכ"ם, קונטקט הייתה אחראית על רכיבי התקשורת במערכת והרשימה עוד ארוכה מאוד. עוזי, שהיה בראש הפרויקט, היה זה שתפר את כל הפרויקטים ביחד לכיפת ברזל אחת, כשתחתיה מוגנים היום לא מעט אזרחים.
היום, לאחר השלמת עיקר הפיתוח, הפרויקט מורכב ממאה חמישים איש שעוסקים בתחזוקת המערכת, הפקת לקחים, השבחת המערכת והתאמתה לשטח וייעוץ לאנשי השטח. "אין לנו מאה אחוז הצלחה. מעל 82-85. לפני שלוש-ארבע שנים כשהמערכת הגיעה, העברנו לכוחות הנ"ט של צה"ל את המערכת והדרכנו אותם. הם פעילים עצמאית מאפריל 2011 ומתייעצים אתנו כשיש ספקות", אומר לנו עוזי.
"פיתוחי הלייזר לא מספיק טובים"
במהלך הדרך, המערכת ספגה לא מעט ביקורות. טענו עליה שהיא בזבזנית, שהיא לא תהיה מדויקת ושקרן לייזר זה "הרבה יותר טוב". בשיחה עם גורם בכיר ברפאל, הוא קוטל את הביקורת הזו באמירה ברורה מאוד: "הטכנולוגיה של הלייזר עדיין לא במקום הזה. מה שיש היום זה לייזר שלא מסוגל להתמודד עם האיום שכיפת ברזל מתמודדת איתו היום". הוא מוסיף ואומר, "הלייזר גם מאוד מזהם. כיפת ברזל היא המערכת הטובה ביותר והזולה ביותר כדי להתמודד עם האיומים קצרי הטווח באזור שלנו. כל הפיתוחים המבוססים לייזר לא מספיק טובים. אולי בעתיד נהיה במקום הזה".
איך אתם מתכוונים להתמודד עם דרישה גוברת לעוד ועוד טילי יירוט?
"אנחנו ממשיכים בייצור על פי הדרישות שאנחנו מקבלים ממשרד הביטחון ומספקים את מה שאנחנו מתבקשים לספק".
הביקוש הגובר פתח אופקי תעסוקה נוספים בשורות רפאל?
"חברת רפאל זו חברה שצומחת בכל שנה במספר כזה או אחר של אחוזים. כיפת ברזל זה פרויקט שמועסקים בו הרבה אנשים. אנחנו מפתחים עוד מאות רבים של מערכות מסווגות וגלויות כמו 'מעיל רוח' שזו מערכת להגנה אקטיבית על כלים משוריינים וטיל התמוז, שמשמש כוחות ארטילריים. כיפת ברזל זו לא המערכת היחידה. אנחנו גדלים גם מסיבות אחרות".
מה התגובות מהעולם?
"כיפת ברזל היא מערכת פורצת דרך ברמה בינלאומית. אנחנו מקבלים מאנשים בארץ ובעולם תגובות של השתאות ושל מחמאות חסרות תקדים. צריך לזכור שזו מערכת שכולם רואים אותה באוויר והיא למעשה מגנה על כולם – על אזרחים, על חיילים ועל תשתיות. אני יכול להגיד שהיא מצטרפת לשורה הראשונה של הפיתוחים".
המכ"ם מכוון בעצמו את מערכת הנשק
בתעשייה האווירית מדבר איתנו דודו – זה שהשקיע את השנים האחרונות בהובלת הפיתוח של המכ"ם של המערכת ולמעשה פרץ דרך טכנולוגית חדשה בתעשיית המכ"מים בעולם כולו. עד כה, כפי שמסביר לנו דודו, מכ"ם היה אמצעי מאוד מוגבל שידע לבצע פעולות מצומצמות מאוד – בעיקרן, גילוי. גם יכולות הגילוי, מסביר לנו דודו, היו מוגבלות. "מדובר במכ"ם בעל עוצמה גבוהה יותר", מסביר דודו. "המכ"ם הזה יכול לטפל ב'מטרות אתגריות' – מטרות קטנות יותר, בטווחים שונים ומגוונים ושנעות במהירויות משתנות. זה בעצם השוני הגדול מהמכ"ם שאנחנו מכירים עד היום".
"היתרון הבולט שלו הוא שהוא מחובר למערכת נשק ויודע לעשות הכול – כולל הכוונת מערכת נשק", מסביר דודו ומדגיש כי בניגוד למכ"מי העבר שידעו לעשות רק פעולה אחת, מדובר במכ"ם בעל עוצמה שיודע לעשות גם וגם. לדברי דודו לחיילים שמשרתים בסוללת כיפת ברזל יש תפקיד חשוב, אבל היירוטים למעשה נעשים על ידי המערכת באופן מלא.
בשיחה עם דודו עולה שהמערכת יודעת לזהות את מיקום השיגור, את המסלול הבליסטי של הטיל ואת המיקום של הנפילה, על פי זה היא קובעת את הצורך ביירוט. "המערכת הזו היא למען האוכלוסייה האזרחית", אומר דודו. "מטרות שאינן רלוונטיות הוא לא יחשב באותו האופן כמו מטרה בעלת עניין שפגיעה בה יכולה להסב נזק רב".
קרב מוחות תמידי
במציאות דינאמית בה ארגוני הטרור עוסקים שעות על גבי שעות בייצור רקטות שיגיעו רחוק יותר, יגרמו נזק גדול יותר ויפגעו מדויק יותר, מפתחי המערכת מוצאים את עצמם בקרב מוחות תמידי מול האויב. "כל אחד מאתנו מעדכן את הגרסאות של מה שהוא אחראי עליו וביחד למעשה מעדכנים את גרסאות התוכנה של כיפת ברזל", מסביר דודו. "אנחנו פועלים מול איומים סטנדרטיים ואיומים לא סטנדרטיים. המכ"ם מעדכן את האיומים בדאטה בייס של המערכת. מדובר במערכת לומדת. אנחנו מתחקרים כל אירוע, לומדים מה היה באירוע ומה היה אופי האיום ומשפרים את מערכת על פי זה כל הזמן".
על מה אתם עובדים כרגע?
"ראינו שהם שיפרו את הטווחים שלהם. ממש בהתחלה של היסטוריית השיגורים, הטווח היה עשרה קילומטר של שדרות. לאט לאט התקדמו לכיוון אשדוד ואשקלון ועכשיו הם מגיעים עד לגוש דן. ההתפתחות של המערכת הייתה בהתאם – שינוי טווח ושינוי במטרה של הטיל וכמות המטרות בו זמנית".
כמו שזה נראה כרגע, מערכת כיפת ברזל היא לא עובדה מוגמרת. נראה שצפויים לה שיאי פיתוח מרשימים הרבה יותר בעתיד – הקרוב, או הרחוק. לאורך כל הדרך הדגישו במערכת הביטחון שכיפת ברזל לעולם לא תהיה שכבת המגן היחידה, אבל נכון להיום מדינת ישראל היא היחידה שמחזיקה בשכבת הגנה שכזו. כשאנחנו שואלים את הבכיר ברפאל באשר לדרישה הבינלאומית לרכישת המערכת, הוא לא ממהר לחשוף פרטי עסקאות, אבל הוא חושף שיש התעניינות בינלאומית גדולה מאוד.
אנחנו כאן בארץ, מקווים ליותר שקט ולפחות טילים, אבל במצב הנוכחי, נמשיך להרים מבט מעלה, ונתפעל מעוד יירוטים מוצלחים.