בראשית ספטמבר 2007 המריאו לעבר הכור הגרעיני בסוריה עשרה מטוסי F-15 של חיל האוויר כשהם עמוסים בפצצות כבדות. בדר שפיגל שכינה את המבצע בשם "בוסתן", ציינו כי המטוסים "נטרלו תחנת מכ"ם סורית ואחרי 18 דקות הגיעו ליעד. המתחם הופצץ ונהרס בפצצות שהיו חזקות בהרבה מכפי שהיה נחוץ". לא ידוע עד כמה הכתבה הזו מחוברת למציאות, אבל מה שכן ברור זה שלתקיפה קדמה פעילות מודיעינית נרחבת שהתנהלה בין השאר במסדרונות יחידה 9900 שאחראית על לווייני הריגול של מדינת ישראל. לא יהיה מוגזם לכתוב שטייסי חיל האוויר ידעו בבירור איך נראה הכור והיכן הוא ממוקם ושלפני ההמראה, מחשבי המטוסים הוטענו בתמונות וחומרים שנאספו על ידי היחידה.
מבצע בוסתן אינו היחיד וכפי שפרסמנו לאחרונה, כמעט שלא קיים מבצע צבאי, קרוב או רחוק, מבלי שיש שיתוף פעולה מלא של יחידת הלוויינים. העובדה שנפח הפעילות של יחידת הלוויינים גדל בלא פחות מ-200 אחוז, מלמדת אותנו על המעורבות הגדולה שלהם בפעילות של כל זרועות צה"ל, בים באוויר וביבשה. הם אלה שלמעשה אחראים על בניית בנק המטרות ועל שלל פעולות נוספות שאסורות בפרסום.
מדינת ישראל נחשבת למעצמה בתחום הלוויינים. כיום היא מפעילה לפחות שישה לווייני ריגול, זאת יחד עם טייסות הכטב"מים, טייסת נוספת של סיירי אוויר ושלל אמצעים נוספים. השבוע הצטרף למערך שחקן חיזוק משמעותי – ה"אופק 10". השיגור בוצע באמצעות משגר לוויינים מסוג "שביט", מבסיס חיל האוויר שבמרכז הארץ. אגב, לשיגור הזה היו עדים מהאוויר נוסעים בטיסת אל על שהיו בשלבי נחיתה מתקדמים במסלול הנחיתה של נמל התעופה בן גוריון. אלו העידו על "מראה מדהים" כאשר הטיל חלף מעליהם, מעבר לטווח הבטיחות למען הסר ספק.
עד למועד כתיבת הכתבה, הלוויין כבר הספיק להיכנס למסלול סביב כדור הארץ ובתקופה הקרובה הוא יעבור סדרת בדיקות לאימות הנתונים שהוא מעביר ובדיקת התקינות שלו כמו גם לבדיקת רמת ביצועיו. על פי הודעת דובר צה"ל, "לוויין 'אופק 10' הינו לוויין תצפית מבוסס מכ"מ (SARׂ), בעל יכולות מתקדמות של צילום ביום, בלילה ובכל מזג אוויר. משרד הביטחון, בהובלת מפא"ת ובאמצעות התעשייה האווירית ותעשיות נוספות, פיתחו וייצרו את הלוויין 'אופק 10' וכן את המשגר שביט". אופק 10 מצטרף לאחיו הוותיקים יותר ואין ספק שעבור מדינת ישראל מדובר בשדרוג משמעותי בפאן המודיעיני והמבצעי.
ישראל נכנסת למועדון החלל היוקרתי
שני הלוויינים הראשונים ששיגרה מדינת ישראל לחלל היו למעשה פלטפורמות ניסוי ואבות לשושלת ארוכה של לוויינים שהחתימו דרכון ביציאה משמי מדינת ישראל אל החלל החיצון. תחום הלוויינים החל במדינת ישראל כבר במהלך שנות ה-70, כאשר בתחילת שנות ה-80, הוקמה סוכנות החלל הישראלית. אז גם החל הפיתוח של השביט, הטיל עליו משוגרים הלוויינים הישראלים לחלל. זהו הטיל היחיד שמשגר לוויינים לכיוון מערב כדי למנוע נפילה של שברים על מקומות מאוכלסים ולא פחות חשוב, נפילה במדינות עוינות במקרה של תקלה. הטיל מסוגל לשאת לוויינים במשקל 290 עד 350 ק"ג וכל לווייני אופק שוגרו באמצעותו.
ב-19 בספטמבר 1988 מגיעה פעילות הלוויינים הישראלים לשיא ראשון עם שיגורו של אופק 1, שהיה כאמור לוויין ניסוי וזה שהכניס את ישראל כחברה השמינית למועדון החלל (אחרי ברית המועצות, ארצות הברית וצרפת בין היתר) . אופק 1 סיים את תפקידו אחרי ארבעה חודשים לערך וב-23 באפריל 1990 שוגר לחלל דגם מתקדם יותר, אופק 2. על הלוויין הזה הותקנו מחשבים מתקדמים יותר ובנוסף הותקנה עליו תקשורת דו כיוונית מה שאפשר למפתחים את השליטה עליו מתחנה יבשתית. סיום חייו היה גם סיום שלב הניסויים והמעבר לשלב המעשי.
אופק 3 – המשחק האמיתי מתחיל
ב-5 באפריל 1995 משוגר לחלל לוויין אופק 3, הראשון שמתחיל לצלם ולספק מידע מודיעיני לצה"ל ולשאר מערכת הביטחון הישראלית. סביר מאוד להניח שאחת המטרות הראשונות שלו הייתה תכנית הגרעין האיראנית. אודות להצלחת הניסויים של הדגמים הראשונים, הותקנו על אופק 3 אמצעי צילום ומחשבים מתקדמים מאוד ביחס לאותן השנים. שיפור משמעותי נוסף היה כנפיים סולריות שסיפקו לו את מקור האנרגיה.
אופק 3 הקיף את כדור הארץ כל 90 דקות בגובה של 450 ק"מ, גובה נמוך יחסית. הוא ריחף במקביל לקו המשווה ומן הסתם, מעל למזרח התיכון כאשר הוא מבקר בכל נקודה אחת לשלושה ימים. אחרי חמש שנים של עבודה, אבד לפתע הקשר עם אופק 3. עם אבדן הקשר, היה חשש ממשי לפגיעה ביכות האסטרטגית של המדינה וביכולת המודיעינית. עצם העובדה שישראל השקיעה מאמצים רבים והאריכה את חייו משלוש שנים לכמעט שש מלמדת על התרומה העצומה שלו למודיעין הצבאי. כבר אז, תחילת שנות ה-2000, היה שימוש משמעותי בצילומי הלוויין וכתוצאה מאבדן הקשר עם הלוויין, ישראל נאלצה להסתמך על נתונים שהתקבלו מחברות זרות שהפעילו לוויינים אזרחיים.
שנתיים לפני שאבד הקשר עם האופק 3, ב-22 בינואר 1998, שיגרה מדינת ישראל את האופק 4 לחלל. הוא נועד לשפר את יכולת הריגול של ישראל מהחלל ולהשלים את התמונה של אופק 3, אבל הפעם זה לא הלך כצפוי ותעשיית הלוויינים הישראלית ספגה מכה כואבת, מודיעינית וכלכלית.
בשל מה שנדמה עד היום כמו תקלה טכנית, במקום לעלות לחלל, אופק 4 צלל למי הים התיכון. לצערם של קברניטי תכנית החלל, זה גם מה שקרה ללוויין אופק 6 ב-6 לספטמבר 2004. בשל תקלת הצתה בטיל השביט, אופק 6 צלל גם הוא למי הים. יש הטוענים כי שרידי הלוויין הזה נמשו מהים במבצע סודי, אבל זה מוטל בספק.
המערך מתעצם ונפח הפעילות גדל
כמובן שהמפתחים, אנשי מנהלת החלל ויחידת הלוויינים לא נתנו לכישלונות לבלום את הניסיונות הבאים ואת הפיתוח. ב-29 במאי 2002 שוגר לחלל לוויין אופק 5 שהחזיר את יחידת הלוויינים של צה"ל עמוק לעניינים.
אופק 5 הינו לווין קל משקל שמקיף את כדור הארץ בגובה נמוך שנע בין 400 ל-600 ק"מ. הציוד העיקרי שאופק 5 נושא הוא מצלמה טלסקופית מתוצרת "אלאופ", חברת בת של אלביט מערכות. כמו כן, יש עליו חיישנים מתוחכמים שיכולים לפעול גם במזג אוויר בעייתי ומאפשרים, יחד עם המצלמה, ניטור תנועות צבאיות באזור. נתוני הלוויין שעלותו מוערכת ב-60 מיליון דולר לא פורסמו מעולם, אבל מומחים מעריכים שיש לו יכולת לשקף תמונה ברזולוציה גבוהה של גופים בגודל של כחצי מטר. השיגור הבא היה ב-11 ביוני 2007, אז אופק 7 שוגר בהצלחה לחלל והצטרף לאופק 5. הוא משלים הקפה סביב כדור הארץ בכל 90 דקות בגובה שנע בין 300 ל-600 קילומטרים. כמובן שגם פה, אין יותר מדי נתונים, אבל מעריכים שהוא מסוגל לצפות בעצמים שגודלם 60-70 סנטימטר.
בינואר 2008 משגרת מדינת ישראל לוויין ששמו "טכסאר" המכונה גם אופק 8. עקרונית, הוא לא נחשב חלק מסדרת לווייני אופק בעיקר משום שטכנולוגית התצפית שלו שונה. לוויין זה בונה את התמונה שלו באמצעות מכ"ם. היתרון הגדול שלו נמצא בכך שהוא קל משקל ומסוגל לייצר תמונות תלת מימד ברזולוציה מאוד גבוהה מבלי שמזג האוויר או היום ולילה ישפיעו עליו. בשלב הזה ישראל היא כבר מעצמת לוויינים. יותר לוויינים, יותר כיסוי וכמובן שיותר מידע חיוני. ב-22 ביוני 2010, מצטרף לחבורה בחלל גם אופק 9. המערכת שלו מסוגלת להבחין בעצמים שגודלם כחצי מטר ובנוסף, הוא מסוגל לצלם תמונות בקצב מהיר יותר. רוחב פס הסריקה שלו מוערך בשבעה קילומטר ודיוק האיכון של האובייקטים בתמונה גבוה במיוחד.
אורך חייו של לוויין נע בין ארבע לחמש שנים כאשר במערכת הביטחון פועלים להאריך את חייהם בלפחות שנתיים. זו הסיבה שבמערכת הביטחון פועלים לשגר לוויין בכל שנתיים וחצי, כפי שאכן קורה וזה כפועל יוצא מהצרכים המודיעיניים של צה"ל וגופי הביטחון השונים.
שיגור אופק 9 לחלל:
בעתיד: תמונה לוויינית לכוחות בשטח
מדינת ישראל ומערכת הביטחון בפרט נחשבים בעולם כמומחים בלווייני ביון. מערכת הביטחון ממשיכה בשיפור יכולות לווייני ביון אלקטרו-אופטיים ולצדם גם לווייני ביון עם מטע"ד מכ"מ (SAR) שמאפשרים קבלת מידע רציף על מגוון איומים אפשריים ומטרות.
כבר היום עובדים במערכת על מה שנקרא "לווייני ננו זעירים". מומחים רבים טוענים שזה הכיוון אליו צריכה ישראל לשאוף כאשר הם מדגישים שרשת כזו של לווייני ננו יכולה לרשת עבור המודיעין הישראלי את המזרח התיכון כולו ובכל רגע נתון. רשת כזו יכולה להחליף מערכות וכלים יקרים וגדולים יותר תוך הבאת ביצועים גבוהים בהרבה.
בינתיים צה"ל פועל בכדי "להוריד את הלוויינים לשטח". בדצמבר האחרון פורסם כי בשלושת הפיקודים המרחביים של צה"ל, החלו לפרוש לאורך הגבולות מערכת לוויינית חדשה שפותחה באגף התקשוב. על פי הצבא, המערכת הלוויינית תשפר בצורה דרמטית את יכולת התצפית של הכוחות בזמן אמת, בעיקר על שטחים שנחשבים קשים לשליטה ותצפית מבחינה טופוגרפית. מבחינה מעשית, קצין התקשוב של כל חטיבה יפעיל מחשב אותו הוא מכוון אל הלוויין שממנו הוא יקבל תמונה איכותית של השטח הרלוונטי אליו. הפיילוט שכבר בוצע נחשב להצלחה ונראה כי בקרוב מאוד, מה שהיה נחלתם של מפקדי חילות ירד לרמת המח"ט ואף מתחת לזה.
למערכת הזו, יש להוסיף את העובדה שכבר יש בצה"ל לוחמים שיוצאים לפעילות עם צלחות לוויין על הגב, מה שמשפר את יכולות הכוח מבחינת המודיעין ולא פחות חשוב גם מבחינת התחום התקשורתי. בדצמבר האחרון רכש צה"ל טרמינל נישא לתקשורת לוויינית טקטית של "גילת רשתות לוויין", ה SatTrooper-1000. הטרמינל מאפשר ללוחמים העברה של מידע כולל צילומי וידיאו בפס רחב.
בריאיון שנערך בעבר עם גורם אזרחי במערך הלוויינים, הוא ציין ש"כיום ישנה מערכת אלקטרונית מתוצרת אלביט שמסייעת לנו לשלוט על כל הלוויינים. המערכת יודעת לחשב איזה לוויין מגיע ומאיפה כשהיא מתחשבת בכל מה שיכול להשפיע על תנאי הצילום. היא יודעת לכוון את הלוויין מתי שצריך ובדיוק לאן שצריך. עכשיו תוסיף לזה שכיום אפשר לצלם מהחלל עצמים בגודל של תפוז והיתרון ברור. המערכת מסייעת לנהל את הלוויינים ואלה מסייעים בהבאת מודיעין מאיראן, פוקחים עין על חיזבאללה וסוריה ומרגלים מעבר לגדר ברצועת עזה וסביר להניח שלאחרונה גם ברמת הגולן ובמי הים האדום.
מדינת ישראל משקיעה לא מעט שנים והרבה מאוד כסף, עשרות מיליוני דולרים עבור כל לוויין, בכדי להישאר בקדמת הבמה. השבוע הופתענו משיגור אחד מוצלח וכמו שזה נראה, בעוד שנתיים נספר לכם על שיגור של לוויין נוסף וחוזר חלילה.