לא מזמן צפינו בלוחמים סינים משחקים בשלווה במשחק "חבילה עוברת", כשהחבילה היא... רימון לא נצור. איך מאמנים חיילים לחוסר פחד שכזה? החלטנו לבדוק דווקא את הטובים שבטובים, לוחמי היחידות המיוחדות הסיניות; שמועות רבות קיימות לגבי אופיין, ובעיקר לגבי אופי האימונים הנוקשה. עם ביצועים מעולים בתחרויות בינלאומיות, אפשר להבין שבהחלט מדובר בכוח חזק למדי – גם אם סין ממאנת לחשוף יותר מדי פרטים לגביו.
נחשבים לאחד הכוחות המאומנים בעולם
הכוחות המיוחדים של צבא השחרור העממי, הלא הוא צבא סין, מתמחים בלוחמה תוך תגובה מהירה, במבצעי קומנדו, בלוחמה בטרור ובאיסוף מודיעין. זוהי, לפחות, הגרסה הרשמית. מרב הנתונים, כולל אלה הנוגעים לכוח האדם המרכיב את הכוחות המיוחדים, מסווגים. יחד עם זאת, ההערכה היא כי בכוחות המיוחדים משרתים בין 7,000 ל-14 אלף חיילים. יחד, נחשבים החיילים העלומים הללו לאחד הכוחות המאומנים בעולם. הם זכו בשנים האחרונות במגוון רחב של תחרויות בינלאומיות לכוחות מיוחדים; כדוגמה, רק ב-2011 זכו במקום הראשון בעולם בצליפה, בארבעה מתוך חמישה מקצים.
נהוג להחשיב את שנות ה-80 כתקופה בה סין החלה להתעניין בלוחמה מיוחדת מודרנית. זאת, מתוך מחשבה לפיה המלחמות הבאות תהיינה קצרות, מהירות ופריפריאליות, בניגוד למלחמות ארוכות וכוללות על הטריטוריה הסינית. כוחות חי"ר קונבנציונליים במספרים גדולים לא יוכלו יותר להבטיח ניצחון. לפי דוח של מחלקת ההגנה האמריקאית שפורסם בשנת 2000, "צבא השחרור העממי מקדיש משאבים ניכרים לפיתוח הכוחות המיוחדים, במיוחד מאז מלחמת המפרץ ב-1991". לפי ההערכות, סין הבינה, גם עקב קונפליקטים צבאיים ברחבי העולם שלא היו קשורים אליה ישירות, כי הלוחמה המיוחדת הפכה למרכיב חשוב ובלתי נפרד מהמלחמות המודרניות.
יחידות עילית המצטיינות בתקיפות מהירות
ב-2006 נקבע בדוח מטעם סין כי שיפור יכולות הכוחות המיוחדים הוא בעדיפות גבוהה במיוחד. "הצבא מתמקד במעבר מהגנה אזורית לניידות על-אזורית", נכתב שם, "ובשיפור יכולותיו במבצעי אוויר-קרקע משולבים, בתמרונים למרחקים ארוכים, ובכלל במבצעים מיוחדים ובתקיפות מהירות". אפשר לנחש כי המגמה התחזקה נוכח העובדה כי סין הבחינה בתפקיד שייעד המערב ליחידות המיוחדות בעירק ובאפגניסטן. מסמכים מבית צבא השחרור העממי שפורסמו מגדירים את הכוחות המיוחדים כיחידות עילית המסוגלות לתפעל מבצעים באמצעותם ניתן להפיק הישגים אסטרטגיים, על אף היקפן הקטן יחסית. לפי פרסומים שונים של הצבא הסיני, הרי שהתכונות החשובות ביותר של לוחמי הכוחות המיוחדים הן יכוולת הישרדות, פעולה כבודדים וגמישות מבצעית. תתי היחידות מונות קומץ לוחמים ועד כמה תריסרים.
ניתן להניח שנעשה בלוחמים הסינים של הכוחות המיוחדים שימוש עוד קודם לכן, אך המשימה הרשמית הראשונה שלהם הייתה בדצמבר 2008. הלוחמים ליוו שלוש ספינות מלחמה סיניות, שאבטחו ספינות מסחריות כנגד פיראטים סומליים; זאת, תוך שיתוף פעולה עם מדינות נוספות ותחת מנדט האו"ם.
הכוחות המיוחדים הסיניים כוללים יחידת סיור, היחידה המיוחדת של מחוז גואנגז'ו, שנוסדה ב-1988, והפכה בשנת 2000 ליחידה הראשונה בסין המוכשרת למבצעי אוויר, יבשה וים. כחלק מההכשרה המייגעת, הלוחמים הסינים לומדים טיפוס, צלילה, שחייה, קרב מגע, שימוש בחומרי נפץ וציוד לאיסוף מודיעין. לפי האגדות, הלוחמים המיומנים מסוגלים לתפעל 82 כלי נשק שונים.
עוד ישנה יחידה בשם "פלקון", שנוסדה ב-1992 ומתמחה באיתור, הנחתה מהאוויר, חבלה ותקיפה, ופינוי בחירום; וכן היחידה המיוחדת של מחוז בייג'ין, שנוסדה בתחילת שנות ה-90, ומצוידת במגוון רחב של ציוד טכנולוגי מתקדם, כולל כטב"מים, מתקני חבלה אינדווידואליים ונשקי לייזר. בנוסף לכך יש עוד מספר רב של תתי-יחידות. למרות שהצבא הסיני לא מגלה מידע רב, מקובל לחשוב שהכוחות המיוחדים פועלים בכל מדינות דרום מזרח אסיה.
הכשרה: אוספים גרגירי אורז בידיים רועדות
ממידע לא מבוסס המופץ ברשת, עולה כי תהליך הקבלה לכוחות המיוחדים של צבא סין הוא מה שניתן לתאר כ"גיהנום עלי אדמות": ארבעה חודשים של קורס ממיין ומנפה, שגם האימונים הרגילים שהוא כולל הם קשים במיוחד.
על פי הדיווחים, יום אימונים רגיל מתחיל לפנות בוקר בריצה לטווח ארוך עם ציוד כבד, שהחיילים נושאים לאורך מרב היום. רק אחרי ריצת הבוקר, אגב, מצחצחים שיניים. גם מאוחר יותר במהלך היום שבים החניכים לבצע ריצות ארוכות ומסובכות תוך נשיאת משקל כבד.
לאורך היום מחכים לחניכים אינספור אימונים מפרכים, החל משכיבות סמיכה וכפיפות בטן וכלה במסלולי מכשולים, הכל בזמן מוקצב. בין שאר האימונים, בכל יום נדרשים החניכים להרים מהרצפה חופן גרגירי אורז שפוזרו, מתוך כוונה להעצים את הסיבולת המנטלית ואת הסבלנות. אחרי אימונים פיזיים מאומצים, הרמת גרגירי האורז הופכת למשימה קשה במיוחד, בשל רעידות הידיים.
לאחר הרמת האורז, עוברים, בכל יום, למטווח. שם, במשך יותר משעה יורים במגוון כלי נשק, כאשר הביצועים כולם מוקצבים בזמן והתוצאות נרשמות בקפידה. אי עמידה בסטנדרטים הנוקשים, הן מבחינת דיוק בירי והן מבחינת עמידה בזמנים, תוביל לנשירה מהקורס. פעמים רבות הופכים המפקדים את משימת המטווח לקשה במיוחד, באמצעות שלל משתנים, כמו חושך למשל, או עייפות. בכל יום נערך אימון טיפוס על הרים, גם הוא מוקצב בזמן ונעשה תוך נשיאת משקל כבד. אחת לשבוע נערך מרוץ קשה וארוך במיוחד, בין 30 ל-50 קילומטרים. אחת למספר שבועות נערכות סדרות הישרדות באזורים שונים בסין, כאשר כל אחד מהחניכים יוצא אל השטח לבדו ללא מים או אוכל, ונאלץ לשרוד במשך מספר ימים.
ישנן גם עדויות על מצבים בריאותיים לא קלים ועונשים מזעזעים מצד המפקדים. מה מכל זה נכון? קשה להעריך. אבל כל הסימנים מצביעים על כך שההכשרה מפרכת במיוחד, וכל זאת, כאמור, ללא ההכשרות הייעודיות הנוספות. פתאום "חבילה עוברת" עם רימון נשמעת לא רע, אה?