לפני ארבעה עשורים בלבד היה צבא איחוד האמירויות (או כפי שנקרא גם, הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות), אחד מהצבאות הכי זניחים במזרח התיכון, ובעולם בכלל. היה זה כוח הגנתי שולי, שמנה כמה אלפי לוחמים ומערכות נשק ישנות שלא יכולות לגרום לנזק רב, בטח שלא להרתיע. אך כל זה השתנה במהלך העשור האחרון, כאשר הצבא הלא מוכר הפך לאחד המשוכללים והמתקדמים ביותר בעולם – הן מבחינת תורת הלחימה והן מבחינת אמצעי הלחימה שנרכשו. אותו צבא זניח הפך לרביעי בעוצמתו במזרח התיכון והחל להיות מעורב בסכסוכים שרחוקים מהטריטוריה עליה הוא מגן.
הסיפור שללא ספק ממחיש את השינוי שעבר על צבא האיחוד התרחש בחודש אוגוסט האחרון, כאשר חברה איחוד האמירויות למצרים, וחילות האוויר של המדינות יצאו לשורת תקיפות נגד מליציות אסלאמיות בלוב. למעשה המעורבות שלהם בלוב נרשמה כבר בשנת 2011, אז שלחו תריסר מטוסים לסייע לכוחות שהתמרדו נגד מנהיג לוב שחוסל, מועמר קדאפי. באותה שנה סייע צבא האמירויות לצבא בחריין בחיסול ההתקוממות האסלאמית, חיסול אכזרי אבל כזה ששמר על יציבות מרשימה באזור.
בימים אלה משתתף צבא האיחוד בתקיפות נגד ארגון המדינה האסלאמית, ככוח הערבי המשמעותי בקואליציה שהוקמה בהובלת ארה"ב. מטוסי קרב מסוג מיראז' 2000 מפילים על אנשי הארגון עשרות טונות של פצצות חכמות לצד מטוסי F-16, שני הדגמים נחשבים למתקדמים מסוגם. לחיל האוויר של האמירויות יש גם יכולת תדלוק אווירית וגם זו מופעלת במסגרת הקואליציה. מי שעזרה להפוך את חיל האוויר של האמירויות למפורסם, אגב, היא מרים אל-מנסורי, טייסת קרב שאף הובילה חלק מהתקיפות.
צבא קטן וחכם
על פי הדירוג של חברת IHS, המתמחה בייעוץ ומחקר, צבא האמירויות הינו הרביעי בעוצמתו במזה"ת. על פי מכון המחקר שטוקהולם, בעשור האחרון הם הכפילו את הרכש הביטחוני שלהם והגיעו לתקציב של 14 מיליארד דולר. על פי אותו מכון כבר בשנת 2015 הם יהפכו ליבואן הביטחוני השלישי (!) בגודלו בעולם.
נזכיר שמדובר בצבא הגנה זעיר במיוחד – 65 אלף חיילים, ששומרים על מדינה של 10 מיליון תושבים. אך כל חייל בצבא הזה עובר הכשרה מיוחדת, ומאומן על ידי האמריקנים, הבריטים והצרפתים. הקצינים שלהם עוברים הכשרה באקדמיות הצבאיות הטובות בעולם השייכות לאותן מדינות, וגם החיילים הרגילים, במיוחד ביחידות מוטסות ומיוחדות, נשלחים לעברו אימונים איכותיים בארה"ב ובריטניה.
תחום נוסף שהופך אותם לצבא משמעותי, בזכות הכסף כמובן, זה מערכות הנשק הטובות בעולם שנרכשות מארה"ב, צרפת, בריטניה ואפילו גרמניה ורוסיה. מבחינתם כל מערכת הנחשבת לטובה נרכשת כי לכסף אין משמעות גבוהה מדי עבורם.
בזכות זה זכה חיל האוויר של האמירויות ב-80 מטוסי F-16 בלוק 60 ועוד 60 מטוסי מיראז' 2000-9, הנחשבים למתקדמים בעולם מלבד החמקנים האמריקנים. בנוסף רכש החיל אלפי פצצות מונחות לייזר ו-GPS, ועל המטוסים התקינו מכ"ם בעל יכולת משופרת. מערכת נוספת שפותחה עבור ה-F-16 של האיחוד זו מערכת הכוונת חימוש וניווט פנימית מהמתקדמות בעולם. בנוסף, בימים אלה הם שוקלים רכש של מטוסי F-35, החמקן החדש שצפוי להגיע גם לישראל בשנים הקרובות.
לאמירויות יש כ-600 טנקים, 400 מהם אלה טנקי AMX-56 לקלרק, הנחשבים לטובים בעולם לצד האברהמס האמריקני או המרכבה 4 של ישראל. לצדם פועלים כמה מאות כלי רכב משוריינים, מיטב התוצרת של ארה"ב, רוסיה, גרמניה ומדינות נוספות. גם המערך הארטילרי זכה לעדנה בדמות תותחים חדשים ומערכות מתקדמות לשיגור טילים ורקטות.
הנקודה החלשה שלהם היא חיל הים – נכון להיום יש להם חיל ים זניח, שמונה כמות זעומה של ספינות טילים וכמה עשרות ספינות סיור. אולם גם פה זה הולך להשתנות. באיחוד סגרו באופן עקרוני על רכש של ספינות טילים מתקדמות.
עוד מעניין לציין זה שבאיחוד, כחלק מהמעורבות ההולכת וגדלה שלה באזור, מממנת עסקאות נשק למדינות אחרות, על פי אינטרס כמובן, כמו למשל מצרים. הם יממנו יחד עם הסעודים עסקה לרכש מערכות הגנה האווירית וככל הנראה שגם מערכות נשק בארה"ב. הם גם פועלים מצפון לנו בסיוע לצבא לבנון, וזה כולל מסירה של מערכות נשק וטנקים במתנה.
צבא צללים של שכירי חרב
בשנת 2011 חשף הניו יורק טיימס שאיחוד האמירויות הקימה בחשאי צבא 3,000 שכירי חרב זרים, בעלות של למעלה מ-500 מיליון דולר. מי שניהל את הפרויקט הוא אריק פרינס, מייסד חברת האבטחה בלקווטר, ובוגר צוות 6 של אריות הים.
באמירויות לא מדברים על הפרויקט באופן רשמי אולם יש גורמים שטוענים כי מטרתו של צבא הצללים זה להתמודד עם האיום האירני על האמירויות ועל מדינות המפרץ. מבחינתם אירן היא לא פחות מאשר איום קיומי, ויש להם גם חשבון אישי איתם: בתחילת שנות ה-90 אירן כבשה להם שלושה איים.
פרשני ביטחון מעריכים שמטרתו של הצבא המשוכלל של האמירויות הוא להתמודד עם משמרות המהפכה והמודיעין של אירן, ולהגן על המתקנים האסטרטגיים של האמירויות (במיוחד מתקני הנפט והגז) מפני חוליות טרור.
ואי אפשר לדבר עם צבא במזרח התיכון בלי לחפש קשר ישראלי. באופן רשמי אין לישראל יחסים עם איחוד האמירויות, מלבד לעובדה שאירן מהווה אויב משותף, ודיווחים מתחת לפני השטח על יחסים כלכליים וביטחוניים. מה שכן תפס כותרות בשנה שבה נחשף צבא שכירי החרב, זה שמרבית החיילים שם באים מקולומביה – ושאותם חיילים אומנו על ידי יוצאי צבא ישראלים. יש מי שרמז שלא מדובר במקרה.