27 באפריל 2002, ערב ליל הסדר. עבד אל-באסט עודה, מחבל חמאס נכנס סמוך לשעה שבע בערב למלון "פארק" בנתניה. הוא פוצץ את מטען הנפץ שעל גופו באולם הראשי בו נערכה הסעודה החגיגית. התוצאה קטלנית: 30 אזרחים נרצחו באותו הערב ו-160 פצועים.
מרץ 2002 היה חודש קטלני. זכה לכינוי "מרץ השחור" אחרי שבישראל ספרו כ-140 אזרחים הרוגים בשורה של פיגועים קטלניים. מלון פארק היה השיא, שהביא את הממשלה להחלטה לצאת למבצע צבאי, במטרה לנקות את הערים הפלסטיניות מטרור וגם, לגבות מחיר דמים כבד מארגוני הטרור.
אלפי לוחמי חי"ר, שריון, הנדסה נפרסו כבר למחרת סביב הערים הפלסטיניות. למבצע נשלחו גם שלושה גדודי נ"מ המפעילים תותחי וולקן בעלי קצב אש גבוה. באזור עטרות התכנסו לוחמי גדוד 66 של מערך הנ"מ בחיל האוויר. "עוף חריג" באותם ימים, שחברו לחטיבות הצנחנים וגולני, במטרה להיכנס עם הכוחות המתמרנים ללב הערים.
מצד אחד, לוחמי חיל האוויר הביאו איתם יכולת לפגוע בנקודות שהטנקים לא יכולים היו להגיע אליהן. מנגד, מדובר בסוג פעילות חריג שלא היה קיים אז והתקבל בחשדנות מסוימת, עד שהכוחות למדו לעבוד יחד תוך כדי תנועה.
סביבת הלחימה שינתה הכל
"מחבט זו מערכת המשלבת תותח וולקן ביחד עם "פוד" (התקן נשיאה) של טילי סטינגר. הייעוד שלנו היה מתן הגנה צמודה לאוגדות היבשה בהקשרי נ"מ", מסביר ניר טליאס מפקד סוללה וקצין בגדוד 66 בזמן חומת מגן ובהמשך מג"ד 947.
טליאס הכיר את העבודה עם צבא היבשה כמי שהיה לוחם ומפקד ברצועת הביטחון בדרום לבנון וגם בקווים שעשה באיו"ש. "שימוש קרקעי במערכת זה דבר שהיה נהוג, פעלנו ככה בדרום לבנון, שם עשינו מארבים והגבנו לחדירות. עבדנו תחת פיקוד הגדודים הקרקעיים".
יחד עם זאת הוא מסביר שלפני מבצע חומת מגן המערך לא היה מורגל בלחימת בשטח בנוי. "התעסוקות המבצעיות שלנו עד אז היו אמנם עם הרבה נדבכים קרקעיים, אבל במרחבים של לבנון ואימונים שמוכוונים לסוריה וכלל הזירה הצפונית".
סא"ל (מיל') רונן ליבוביץ, שהיה מפקד גדוד 66 במבצע, מוסיף: "צה"ל לא היה מורגל לפני כן בסביבה עירונית, שהייתה מרכז הלחימה בחומת מגן. היום כבר בשגרה מתרגלים הרבה יותר בסביבה עירונית, מפתחים תורת לחימה, בודקים יעילות".
תותח הוולקן מביא איתו קצב אש אדיר, כ-3,000 פגזים בדקה המייצרים פגיעה רחבה בתשתית טרור ולא פחות מכך גם הרתעה. יתרון נוסף של המערכת, הוא היכולת שלה לצודד את התותח לגובה ובכך, לפגוע בצלפים על גגות בניינים. יכולת שהייתה מוגבלת ללוחמי השריון שליוו את כוחות החי"ר, אך היו פגיעים למחבלים בנקודות שולטות אלו.
"לפני המבצע למדנו על שימוש בתותח הוולקן בלבנון", הסביר ליבוביץ, "עוד לא הצליחו להבין את החשיבות שלו ואת הכוח והעוצמה שהגיעו איתו. בחומת מגן בזמן קצר יישמנו יכולות מבצעיות בשדה הקרב. למדנו תוך תנועה מה עובד ומה לא".
במהלך מבצע חומת מגן, מחבלים רבים התמקמו כצלפים בקומות הגבוהות והשליכו מהן מטענים לעבר הכוחות. תותחי הוולקן של חיל האוויר נועדו להיות הפתרון לבעיה הזו, כמו גם כוח אש למקומות בהם מחבלים התבצרו במבנים. "היה לנו גם יתרון ניידות אל מול טנקים בסמטאות צרות יחסית", מסביר טליאס.
על הימים שלפני חומת מגן הוא מספר: "באותם ימים פיגוע רדף פיגוע, פיצוצים באוטובוסים ומרכזי קניות. המטרה הייתה לעצור את הטרור ולשלול את התשתיות שלהם. הייתה תחושה של כולנו שהולכים לחזית ולהילחם בתוך מוקדי הטרור. להגן משם על הבית".
הוא מזכיר שעוד לפני מבצע חומת מגן הייתה סדרה של מבצעים מקדימים. "השתתפתי בהם כמפקד סוללת מחבט. היינו בפעילות יחד עם חטיבת גולני ברמאללה, שם המטרה הייתה לכתר אתת המוקטעה ולהעביר מסר לראש הראשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. יצאנו משם מבלי שהייתה התנגדות משמעותית, המשכנו לחופשת ליל הסדר, מתוך הבנה שהפעילות נעצרת עד בחינה של המצב על ידי הדרג המדיני. ואז הגיע הפיגוע במלון פארק".
טליאס, אז מפקד סוללת "בז טורף" בגדוד 66 יורד עם המשפחה שלו לחופשה באילת. במהלכה הוא מקבל את הדיווחים הראשונים על הפיגוע במלון פארק. הרבה לפני שקיבל את הפקודה, היה לו ברור שהולך להיות משהו גדול והוא מפסיק את החופשה ועולה צפונה.
"כשמבינים שיש פיגוע כזה ושקורה משהו אחר, אני עוזב את אילת ונוסע למרכז כשעוד באותו הלילה אנחנו מקבלים פקודה לחבור לחטיבת גולני במחנה עופר. זו ההתחלה של חומת מגן", מספר טליאס.
מכת פתיחה ברמאללה
בימים הראשונים של מבצע חומת מגן, גולני ולוחמי הנ"מ של חיל האוויר לא מכירים את היכולות אחד של השני בלחימה בשטח בנוי. אין עדיין תורת לחימה מסודרת ואולי אפילו יש קצת חשדנות, הדדית.
בגולני עדיין לא הבינו איזה כוח אש נמצא להם תחת הידיים, זאת למרות שהיסטורית הוולקנים השתתפו בלחימה הקרקעית של צה"ל עוד במלחמת לבנון הראשונה. כל זה משתנה מאוד מהר ככל ששני הצדדים לומדים להכיר אחד את יכולות השני.
"הייתה כאן הטמעה של הוולקן תוך כדי המבצע. בהתחלה הצטרפנו לחטיבת גולני, אבל המיצוי של הסוללה והוולקנים בתוכה הייתה מאוד חלקית בהתחלה", משתף טליאס.
"במבצע הראשון ברמאללה לא הייתה התנגדות רצינית. בנוסף, היה כאן חוסר היכרות לאיך נכון למצות את הוולקן. כי זה היה מאוד שונה מאיך שחטיבות החי"ר היו מורגלות בלחימה בשטח בנוי. פה למעשה היו כמה פעולות ואירועים שגרמו להשתנות מאוד מהירה בתוך האירוע".
"הראשון שבהם", ממשיך טליאס, "הוא שבמהלך המבצע ברמאללה, בשלב של פגיעה ממוקדת בפעילי טרור והתשתיות שהמשיכו להתנגד, יש התקלות של לוחמי החי"ר מול פעילי טרור שירו אש כבדה מהקומות הגבוהות". כתוצאה מאש המחבלים, כוח מגדוד דוכיפת שהם היו ת"פ (תחת פיקוד) שלהם, סופג נפגעים כולל הרוגים.
"בשלב הזה, מפקד פלגה בסוללה שלי בשם גילי, שנמצא במרחב הפלוגה המקבילה שומע על מה שקורה בקשר. הוא מנתק מגע מהמשימה המקורית שלו וחותר למגע עם האירוע עצמו. הוא מזהה את המחבלים בקומה השלישית של הבניין, פותח לעברם באש מתותח הוולקן, משמיד את האיום ומאפשר למעשה טיפול בפצועים והמשך לחימה".
האירוע הזה קורה כמה ימים אחרי תחילת הלחימה. הדיווחים על אותה התקלות וההשמדה של המחבלים על ידי לוחמי הנ"מ מגיעה לידיעת המפקדים הבכירים ומפקדי המבצע.
"מתחילים להבין שיש פה אירוע אחר עם יכולות שניתן למצות אותן באופן טוב ויעיל הרבה יותר", מסביר טליאס. "משם אנחנו ממשיכים למבצעים בערים האחרות כאשר נקודת השיא היא בכניסה לעיר שכם, יחד עם חטיבת הצנחנים".
הוולקנים יחד עם גדודי החי"ר מקבלים משמעות הרבה יותר גדולה וכבר נלחמים כחלק מהסד"כ הכולל. "אני זוכר שמעבירים לי עוד ועוד משימות, כי כל הגדודים רוצים את פלגות הוולקן וממש נלחמים עליהן כי הם מבינים את היכולות, אבל יש מספר כלים וכמות משימות שניתן לבצע במקביל".
טליאס מספר שבכניסה של חטיבת הצנחנים לעיר שכם הוולקנים הם כבר מרכיב מרכזי מאוד בכניסה לעיר. "מדובר על כניסה במספר צירים במקביל, בחשיכה, כאשר הוולקנים הם כוח אש מרכזי לפתיחת הצירים ובירי לעבר תשתיות טרור ומחבלים, שביצעו ירי לעבר הכוחות, הניחו מטענים על הצירים ולחלקם היו גם יכולות נ"ט".
"כל הכוח דיווח השמדה"
המחבלים הרבים שנלחמו נגד כוחות צה"ל ברחובות של העיר שכם, הבינו מצד אחד את כוח האש של תותחי הוולקן. אולם הם גם הבינו שבמקומות האלה המיגון של הוולקנים הרבה פחות יעיל.
"הם ניסו לפגוע בנו על ידי זריקת מטענים ורימונים לתוך הוולקנים. לכן, תוך כדי הקרב פתחנו תרגולת שבה שני כלים נעים כשהם מגנים אחד על השני. הגנה הדדית אל מול האיומים, כי בשונה מטנקים, הצריח של הוולקן הרבה יותר חשוף".
לוחמי הנ"מ של חיל האוויר פיתחו למעשה תורת לחימה תוך כדי לחימה. "הכל היה חדש, מרמת איך יושבים בכלים ממוגנים עם שכפ"צים קרמיים שמכסים את הראש, דרך העבודה עם אמצעי ראיית לילה ועד לאיך פותחים ציר עם מספר תותחי וולקן שנעים במקביל בתוך הערים. היה פה תהליך למידה רחב מאוד באירוע הזה, כדי לדייק את השיטות שלנו, שלא התבססו על תהליכי אימונים סדורים. התו"ל שלנו היה מבוסס עד אז על לחימה בשטחים אחרים", אמר טליאס.
הוא ממשיך ומסביר שהחלק הראשון של להיכנס לתוך השטח העירוני היה המאתגר ביותר. "לא בגלל הלוחמים בגדוד שפעלו במסירות גבוהה מאוד. אלא ביכולת להטמיע את השינוי יחד עם הגדודים וחטיבות החי"ר. ככל שהגיעו ההצלחות במהלך 40 ימים של לחימה, הגיעה גם ההשתנות וההבנה של איך נכון לעשות את זה טוב יותר. במיוחד מלמטה למעלה. הייתה פה נקודת שיא ללוחמים ולסוללות של הגדוד, שהרגישו שמשמעות מאוד גדולה".
סא"ל במיל' ליבוביץ הוסיף: "תוך כדי הלחימה הבינו מה ההבדל בין לחימה עם וולקן ללחימה בלי, את העוצמה שהוא נותן ואת היכולות המדויקות שלו, שמתאימות ללחימה בסביבה האורבנית הדחוקה שהייתה ביהודה ושומרון".
עבור לוחמי גדוד 66 הכניסה לשכם הייתה רגע השיא במבצע חומת מגן. חטיבת הצנחנים נכנסת לעיר תוך כדי חיפוי של הוולקנים ש"ירקו" אש בקצב גבוה לעבר תשתיות הטרור והשמידו עמדות רבות, פותחים את הדרך לראשוני לוחמי הרגלים.
"אני שומע בקשר איך כל אחד מהכוחות מדווח על השמדה של המטרות. לי זה ממש העביר צמרמורת", שיתף טליאס שבעצמו ישב בתוך נגמ"ש וולקן. "בהתחלה אני מקבל מהם בקשת אישור לפתיחה באש אחרי שהם במגע על המטרה, ואז אני מקבל מכל הכוחות דיווח על השמדה וכניסה מהירה פנימה לעומק העיר. אני מזכיר שהעיר שכם נתפסה כמוקד טרור שנחשב מאתגר מאוד לתפיסה".
ככל שהלחימה התקדמה לוחמי מערך הוולקן של חיל האוויר גילו מוטיבציה גבוהה ורצון לפגוע בכמה שיותר מחבלים. הקרבות שם היו סוערים וטליאס מספר שהיו מקרים של היתקלויות מטווח אפס.
מחבלים שמתפסים על הנגמ"ש
"ממש מקרים של פעילי טרור שהצליחו לטפס על נגמ"שי הוולקנים ואז קיבלו צרור תותח מטווח של מטר. היו מקרים שלוחמים ממש השתמשו בנשק האישי שלהם כדי לפגוע במחבלים שניסו לפגוע בהם. הלוחמים כל הזמן רצו לחתור קדימה ולמגע. עשו הכל כדי להיות משמעותיים, כולל במעצר של פעילי טרור, אז הם ירדו מהנגמ"ש כדי לבצע את המשימה".
טליאס מספר שמבחינתם, מבצע חומת מגן הסתיים בתחושה של הצלחה גדולה "היום רואים אותה כפנומנלית. המפקדים וחיילי הגדוד זכו להערכה גדולה כולל ציון לשבח מהרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר. אחרי המבצע נשארנו עוד כחודשיים בשטח".
"בסופו של דבר הלחימה עם הוולקן הייתה עצימה ומדויקת", מוסיף ליבוביץ. "למדנו איך לתפעל את הכלים ואיך למנוע פגיעה בהם. היינו הערך המוסף לכוחות הקרקע האחרים. בתחילת המבצע היו מתייחסים אלנו כמו אל נספח לחטיבות החי"ר, שאף אחד לא כל כך מבין מה ההקשר שלו ללחימה. ראו הבדל משמעותי בסוף הלחימה, כשהמג"דים ממש היו נלחמים לעוד הקצאות של יחידות אש של הוולקן, כוח האש שלו, היכולת להרים קנים ולירות כלפי מעלה בשטח בנוי היוותה ייתרון יחסי".
בשנת 2006, כארבע שנים אחרי מבצע חומת מגן, צה"ל מוציא מהשירות את מערכת המחבט. כעבור כמה שנים גם הגדוד נסגר ואז, נפתח מחדש כגדוד של פיקוד העורף. "סגירת המערכת בהחלט הייתה קשה לנו ועד היום אפשר למצוא נגמ"שי וולקן בבסיסי היחידות שהפעילו אותם. יש געגועים ותמיד יהיו", אומר טליאס.
"המערכת יצאה מהשירות אבל היא נוכחת במורשת מחומת מגן ושלום הגליל. הקידמה וכניסה של מערכות אחרות עם אפקטיביות מבצעית ומשמעותית בהגנת המדינה - כמו כיפת ברזל וחץ - זה מה שמשאיר אותנו בחזית הגנת המדינה האמל"ח והמשימות משתנות, אבל המטרה היא אחת והאנשים מעולים".