חדירות לשטח ישראל, מחבל חיזבאללה שהגיע ובכליו מטען עד לצומת מגידו, שיגור טילי נ"ט והקמה של אוהל ובו פעילים חמושים, שהתמקמו בשטחה הריבוני של המדינה: מדינת ישראל בחרה שלא להגיב על שורת אירועים ביטחוניים, והעדיפה להכיל אותם לכאורה כדי שלא לגרום להסלמה עם לבנון.
זה קורה כבר שנים. אלא שמעבר לגבול מפרשים את זה כחולשה, וכל המומחים מסכימים שהדבר הביא לידי פגיעה קשה בהרתעה של ישראל, עד כדי כך שאחרי שנים נסראללה מוכן ללכת לעימות צבאי עם ישראל. המפתח לסיפור הזה נמצא דווקא בטהראן. נדמה שמנהיגיה שינו את המדיניות ומאפשרים לחיזבאללה, הקלף של הרפובליקה האיסלאמית למקרה שפרויקט הגרעין יותקף, להתעמת עם ישראל, עד כדי סיכון למלחמה. התעלומה בסיפור הזה היא התעקשות של ממשלת ישראל וצה"ל על מדיניות ההכלה.
"מה שהציבור הישראלי פחות שם לב אליו, למרות שהיו כותרות בנושא, הוא שאחרי מלחמת לבנון השנייה וההסכם הבעייתי לסיום המלחמה, היה תהליך אדיר של התחמשות בחיזבאללה", אומר בריאיון ל-mako אל"ם (במיל') קובי מרום, שהיה בין היתר מח"ט החרמון ומח"ט הגזרה המזרחית בדרום לבנון.
"במלחמת לבנון היו להם כ-30 אלף רקטות, מהן ירו קצת יותר מ-4,000", ממשיך מרום. "לאחר מכן היה מאמץ איראני אדיר לחימוש חיזבאללה שהייתה לו תכלית אסטרטגית ברורה מאוד: להרתיע את ישראל מלתקוף את אתרי הגרעין".
הקצין במיל' ממשיך ומתאר: "ישראל, שרואה את ההתחמשות הזו, מחליטה להבליג במקום לקבל החלטה למנוע אותה גם במחיר של סכנת מלחמה. ואז התעוררנו יום אחד וגילינו שלחיזבאללה יש 150 אלף רקטות. אגב, מאז נוספו עוד וכבר יש בלבנון 200 אלף רקטות".
מרום מסביר שאותה התחמשות שהייתה מול העיניים של מקבלי ההחלטות בירושלים ובצה"ל היא הבסיס האסטרטגי למה שקורה היום. "בעשור האחרון ארסנל הנשק האדיר הזה של חיזבאללה מרתיע את ישראל מלפעול בלבנון. נקודה. וזה ההישג האיראני לפני שהם ירו טיל אחד. ארגון טרור ששולט בלבנון מאתגר מעצמה צבאית כמו ישראל. המשוואה בעייתית מאוד, אבל צריך להודות שאנחנו לא פועלים שם כבר יותר מעשור בגלל החשש מהסלמה וטילים. שוב, הישג איראני אדיר".
מרום, מומחה לזירה הלבנונית וחוקר ומרצה בארץ ובעולם לאתגרי ביטחון של ישראל כיום, החל את שירותו הצבאי בסיירת גולני, לחם כבר במלחמת לבנון הראשונה ועד לנסיגה במאי 2000.
הוא היה קצין אג"ם של יחידת שלדג, מג"ד 13 בגולני וכאמור, מח"ט החרמון ומח"ט הגזרה המזרחית. מרום היה מח"ט גזרה בלבנון בשנים עמוסות, שכללו את אסון המסוקים, אסון השריפה בוואדי סלוקי ומחבל מתאבד שהתפוצץ על הג'יפ הצבאי שלו במהלך פעילות.
מרום מספר שהוא מזהה בשנה האחרונה שהאיראנים – שאולי כעסו על נסראללה אחרי מלחמת לבנון השנייה, משום שהביא את ישראל לפגוע בקלף שלהם להרתעה מתקיפת אתרי הגרעין – שינו גישה ושחררו את הרסן מעל צווארו של נסראללה כדי שהלה יפעל מול ישראל. "אותה הרתעה איראנית שהחזיקה את נסראללה בצוואר ואמרה לו 'אנחנו רוצים שקט כדי לבנות ארסנל עם ראייה אסטרטגית', שוחררה. האיראנים נתנו לו הנחיה להסלים".
למה שינו האיראנים גישה?
בחינה של התהליכים מלמדת שהביטחון העצמי של האיראנים "בשמיים" על רקע הידוק היחסים עם רוסיה, שיחסית תלויה ברפובליקה האיסלאמית בגלל המלחמה באוקראינה, וכן בעקבות הקשר העמוק עם הסינים, שקונים מהם נפט, ההסכם ההיסטורי להפסקת המלחמה בתימן, שיפור הקשרים עם ערב הסעודית – ועל זה יש להוסיף את הקשב האמריקאי לזירה הרוסית והסינית, על חשבון המזרח התיכון, שהפך לזירה משנית.
איראן היא כמעט מדינה סף-גרעינית, ולה הישגים מדיניים משמעותיים. על כל זה יש להוסיף את תחושת הנקמה של הרפובליקה נגד ישראל, שבמשך שנים פגעה בה, בבעלי בריתה ועוד. "נוסיף לזה מדיניות הפעלת כוח בעייתית מאוד של ישראל, של הבלגה והכלה, שמזמינה את האירוע הבא", מסביר מרום, "ואנחנו מגיעים לרמת חולשה והבלגה חריגה".
רגע השפל שמזכיר מרום היה ב-27 ביולי 2020. חוליית חיזבאללה התקרבה למוצב גלדיולה שבגזרת הר דב. הם הגיעו כמאה מטרים מלוחמי חטיבת הנח"ל – וצה"ל, במקום לחסל אותם, ירה לידם כדי להפחיד ולהבריח אותם. באוגוסט אותה שנה היה אירוע דומה, וגם אז צה"ל – במקום לחסל את המחבלים – ירה פגזי ארטילריה ותאורה למרחב ואפשר להם לברוח.
"זה היה אירוע בלתי נתפס, קטסטרופלי, שמראה חולשה ישראלית. חיילי הנח"ל עצמם אמרו שזה היה הזוי, שבאים להרוג אותם ונותנים להם לברוח. אירוע כזה היה צריך להסתיים בגופות של המחבלים, אחרי שהרגנו אותם ולקחנו את הגופות". מרום מוסיף שמעבר לאחריות ולהחלטה של הדרג המדיני גם הצבא אימץ בכל לבו את מדיניות ההבלגה.
"מי שלא מגיב, שלא יתפלא ששמים אוהל"
"הייתה הסכמה בין הדרג המדיני לזה הצבאי. הרמטכ"ל באותה עת רא"ל אביב כוכבי רצה להעביר מסר הפוך על הפוך לחיזבאללה: יכולנו להרוג אתכם ולא עשינו את זה. בעיניי זה הביא לתוצאה ההפוכה. השאלה היותר קשה היא איך נסראללה עדיין נמצא בבונקר, ואחרי שצרבנו להם בתודעה את הדאחייה עם משבר כלכלי פוליטי שלבנון לא ידעה מימיה, נסראללה מצליח לאתגר אותנו ככה. זה הסמל לחולשה שלנו. מי שלא מגיב על ירי נ"ט, על מחבל שנשלח למגידו וגם לא על 40 רקטות – שלא יתפלא שפולשים לשטח הריבוני שלו ומקימים אוהלים".
מרום מסביר שאחת הבעיות, ולמעשה הטעות הגדולה של ישראל לדבריו, היא "שהיא בוחנת את חיזבאללה בעיניים שלנו. ישראל אומרת, 'אם נגיב נקבל טילים לתל אביב'. אני טוען הפוך, שאם נגיב – הצד השני יבין שאתה נחוש ושתגיב על כל אירוע, וכך דווקא תמנע מלחמה".
המציאות כיום, שחיזבאללה כולל יחידות לוחמות מאומנות וכוח רדואן פרוס על הגבול, במרחק עשרות מטרים, היא דבר חמור מאין כמותו. "זו נקודת יציאה מעולה עבורם לפיגועים, לחטיפה. זה חמור מאוד ומזכיר לי את הימים שלפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, גם אז הם היו פרוסים על הקו וצה"ל לא הגיב, ובקושי הגיע לגדר בתנועות שלו", מסביר מרום.
"הדחיפה האיראנית", מוסיף מרום, "מלוּוה במאמץ מתוחכם מאוד ליצור לגיטימציה. חיזבאללה מעלה את 'הכיבוש הישראלי' מ-48', את 13 נקודות המחלוקת בגבול, ר'ג'ר וחוות שבעא, כדי שלא להצטייר כארגון טרור אלא כמי שנלחם על האינטרס הלבנוני".
זו הסיבה שחיזבאללה הקים אוהלים בנקודה שהקים. מדובר בשטח במחלוקת, שאין בו גדר, ותחילה הכוחות לא הבינו מה קורה ושהייתה חציית קו גבול. "אבל ברגע שהם חצו את הקו היה צריך לפעול באופן נחוש ולסלק אותם. זה אירוע ברמת מח"ט ומפקד אוגדה, בהגזמה אגיד שבדרג אלוף. היה ברור שלהעלות את זה לדרג המדיני יעצור את הפעולות. הפנייה לאו"ם מראה את החולשה הישראלית", טוען מרום.
חיזבאללה הצליח להכניס את ישראל לשדה מוקשים, כאשר אמר שאם ישראל תפנה את החלק הצפוני של הכפר ר'ג'ר, יפונו האוהלים. אירוע טקטי הפך לבעיה אסטרטגית, רק כי צה"ל לא מיהר לפנות. להבדיל, ב-2018 נהרגו ונפצעו מאות פלסטינים בעזה, רק כי התקרבו לגדר.
"כדי לשקם את מושג ההרתעה, שגם ככה הוא חמקמק, צריכים להתקיים שני דברים. הראשון - יכולת מבצעית טובה ומודיעין מעולה, ואת זה יש לצה"ל; השני, והחשוב יותר: היכולת של הדרג המדיני לקבל החלטות קשות בסביבה של אי-ודאות ותוך כדי קבלת סיכונים".
מרום ממשיך ואומר: "כשעושים פעולה בעומק שטח ישראל, כמו צומת מגידו, בכוונה ברורה להרוג עשרות ישראלים, האירוע מתגלגל לפתחו של הדרג המדיני ומתחילים הדיונים, כולל הערכת מצב עם הצבא ושאר המערכות. הדרג המדיני אמר לעצמו, אני לא אקח סיכון ואחריות למלחמה. הם פשוט לא מוכנים לקחת את הסיכון על מנת לשקם את ההרתעה. אז מאירוע לאירוע המציאות הופכת חמורה הרבה יותר ומקרבים את המלחמה".
"ראשי הצבא דוחפים להבלגה"
האחריות אינה מונחת רק על כתפי הדרג המדיני. גם לצה"ל יש אחריות. "ראשי הצבא ברוב האירועים שהיו בגבול לבנון בשנתיים–שלוש האחרונות דחפו, למיטב ידיעתי, להבלגה", אומר הקצין. לדרג המדיני קשה מאוד להפעיל את זרוע היבשה לעומק השטח, כי הוא מבין את המחיר שישראל תשלם.
"האם המחיר יצדיק את התוצאה שנשיג ביבשה?", מנסה מרום להיכנס לראש של מקבלי ההחלטות. "ויש שאלה אם הרמטכ"ל והמפקדים עצמם מאמינים ביכולת הזאת, יחד עם העובדה שצה"ל לא תמרן ב-20 השנים האחרונות. ברגע שאתה לא מתמרן ולא נוטע את האמונה ביכולת, אתה בבעיה".
העובדה שישראל בונה עכשיו מכשול בגבול לבנון מטרידה מאוד את חיזבאללה ואיראן. משום שהדבר יפגע ביכולות רבות שהם בנו למלחמה, לכבוש שכונות ויישובים ישראלים הצמודים לגבול.
צריך להסביר את המושג "כיבוש" בהקשר של חיזבאללה. לא מדובר בכיבוש צבאי קלאסי. מה שבנה ארגון הטרור בלבנון הוא תרחיש שבו מאות מחבלים יחצו את הגבול במהירות וישתלטו על בתים ובניינים רבים בכמה יישובים, יחזיקו שם בני ערובה וינסו לשהות שם כמה שיותר זמן.
"אם חיזבאללה מצליח לעשות את זה במטולה, בקריית שמונה או יישובים אחרים, ישראל בסרט אחר, שהצבא לא היה בו מעולם, של התקפות על יישובים שלנו. אנשים לא מבינים, אבל זה אפשרי. הם מחזיקים את כוחות רדואן על הגבול, במרחק של עשרות מטרים מהיעדים שלהם, וכל מה שהם צריכים הוא פשוט לרוץ עם קבלת הפקודה. לצה"ל יידרש זמן להתארגן, להגיע לשטחי הכינוס ומשם לצאת ללחימה. לא משנה כמה זמן הם יחזיקו שם, זה יכול להיות הישג גדול שלהם", מסביר מי שהיה כאמור מח"ט הגזרה המזרחית בדרום לבנון.
לנוכח כל זה, מרום ממליץ על שינוי דרמטי של מדיניות הפעלת הכוח הישראלית. "הממשלה צריכה להתכנס ולהבין את הסיכונים, שאולי ניכנס ליום קרב ונספוג עשרות רקטות וגם יותר. אנחנו חייבים לשדר לצד השני שאנחנו לא חוששים ושהמחיר שחיזבאללה ולבנון ישלמו יהיה כבד עשרת מונים ממה שישראל תשלם".
"יהיה ברור, הסלמה כזו יכולה להתפתח גם למלחמה בהיקף מלא, שתכניס לאירוע את כל הזירות ולא רק את לבנון", מדגיש מרום. "זה אתגר שלא ראינו בעבר, וצריך להבין את זה. הרב-זירתיות היא משהו שהאיראנים בנו בהשקעה של שנים, ואזרחי ישראל צריכים להבין ולהכיר את זה, בלי שנספר לעצמנו סיפורים".
