פעולת חילוץ של בני ערובה המוחזקים על ידי טרוריסטים היא כנראה המשימה המורכבת, המסובכת והרגישה ביותר שניתן להעלות על הדעת בימים אלו – אולי אפילו יותר מלמצוא חניה בלב תל אביב. לרוב מדובר בקבוצה קטנה של מחבלים המתבצרים בתוך מבנה קטן, מקיפים את עצמם בעשרות ומאות בני ערובה חפים מפשע ומציבים דרישות שונות ומשונות. המשימה, שנראית כמעט בלתי אפשרית, מחייבת הסתערות שקטה ומהירה כברק, נטרול החמושים לפני שיקלטו מאיפה זה נפל עליהם – בתקווה שאף בן ערובה לא יקבל כדור לראש תוך כדי.
עכשיו, תשכח לרגע ממבצע אנטבה ותוציא מהראש את סיירת מטכ"ל והימ"מ. ישראל היא לא המדינה היחידה שנתקלה בטרוריסטים שתופסים בני ערובה. כיום כל מדינה אירופאית שמכבדת את עצמה מחזיקה יחידה מאומנת היטב ללוחמה בטרור, המיועדת להתמודד במהירות וביעילות עם כל סכנה או איום שנשקף לאזרחיה, קיצוני ומזוקן ככל שיהיה. ולא, אני לא מדבר על אביגדור ליברמן.
השאלה היא – עד כמה החבר'ה מחו"ל באמת טובים? לפניך שלושה ממבצעי החילוץ המפורסמים ביותר שביצעו היחידות המובחרות ביותר בעולם - שני מבצעים שהתכנון שקדם להם היה מופתי לא פחות מהביצוע עצמו, ואחד שמזכיר לנו באורח קטסטרופלי מה קורה כאשר מבצע כזה נכשל בצורה טוטאלית.
"מבצע נמרוד" – השגרירות האירנית בלונדון, אנגליה
כמה כמה: 5 מחבלים מחוסלים, 2 בני ערובה הרוגים.
מי עשה את העבודה: יחידת ה-SAS הבריטית, שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה ונחשבת עד היום לאחת מיחידות הקומנדו הטובות בעולם.
ההכנות: קפדניות בטירוף, וכללו אימונים על מודל של מבנה השגרירות ואיסוף מודיעין מדויק על ידי מיקרופונים וחיישנים אופטיים שהוחדרו דרך הקירות. כדי לחפות על רעשי הכניסה של הלוחמים, שוגרה הוראה למטוסי נוסעים להנמיך טוס במסלולם מעל השגרירות.
איך זה נגמר: הלוחמים הבריטים הסתערו על המבנה מחמישה כיוונים שונים, תוך שימוש ברימוני הלם, תתי-מקלע ואקדחים. חמישה מחבלים ובן ערובה אחד בלבד נהרגו. התקיפה עצמה נמשכה קצת פחות מ-11 דקות, כאשר שמונה דקות מתוכן הוקדשו ככל הנראה להפסקת תה עם חלב, פשוט כי השעה היתה בדיוק ארבע.
מה קרה אחר כך: סדאם חוסיין כנראה לא כל כך הבין את הרמז, ויצא לעוד כמה הרפתקאות לוחמניות נגד המערב בשנים שלאחר מכן, שכידוע לא נגמרו כל כך טוב עבורו. הציבור האנגלי יצא מגדרו מרוב התלהבות כדי לשבח את הפעולה היעילה והקטלנית להפליא של ה-SAS. העולם התחיל לחשוב שאולי בכל זאת יש משהו בסרטי ג'יימס בונד.
מבצע "קסם אש" – מטוס לופטהנזה במוגדישו, סומליה
כמה כמה: 4 מחבלים לכודים, 1 קברניט הרוג.
איך זה התחיל: אוקטובר 1977. מטוס חברת לופטהנזה הגרמנית עמוס בנוסעים עושה את דרכו לפרנקפורט, כאשר לפתע שולפים ארבעה מהנוסעים כלי נשק ומורים למטוס לשנות את מסלולו לכיוון המזרח התיכון. החוטפים, חברי החזית העממית לשחרור פלסטין, הובילו את המטוס דרך מספר תחנות בארצות שקטות ומסבירות פנים (כמו קטאר ותימן), כאשר בדרך הם מוציאים להורג את הקברניט. אין ספק שהנוסעים הגרמנים, שבסך הכל רצו להגיע הביתה בזמן, ממש לא ציפו להגיע לבסוף דווקא לבירת סומליה, מוגדישו.
מי עשה את העבודה: בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישים לב, עשה את דרכו לסומליה מטוס גרמני נוסף, שהיה מלא עד אפס מקום בלוחמי GSG-9. יחידת העילית המשטרתית הוקמה חמש שנים קודם לכן, לאחר המחדל הגרמני בטבח הספורטאים במינכן, וזו היתה אמורה להיות טבילת האש הראשונה שלה.
ההכנות: המטוס הגרמני נחת בחשאי בשדה התעופה האפריקאי המרוחק, ולוחמי היחידה פרקו במהירות והתכוננו לקראת פעולת החילוץ. השערה: בטיסה הם ראו את הסרט ההוא עם יהורם גאון כדי לקבל השראה.
איך זה נגמר: אנשי היחידה התגנבו מכיוון ירכתי המטוס – השטח המת של החוטפים שחלקם שהה בתא הטייס. לפני תחילת המתקפה, הדליקו הלוחמים מדורה קטנה בחזית המטוס על מנת למשוך את תשומת ליבם של החוטפים. מיד לאחר פעולת ההסחה – שהצליחה לחלוטין; החוטפים היו עסוקים בניסיון להבין מה פתאום יש להם חבית בוערת על המסלול – פרצו למטוס עשרות לוחמים בו זמנית דרך דלתות החירום. מספר רימוני הלם סנוורו את החוטפים, וארבעתם נורו או נלכדו מיד. בתוך שבע דקות הכל נגמר. אף אחד מבני הערובה או השוטרים אפילו לא נשרט.
התגובות: הפעולה המושלמת של GSG-9 קצרה תשואות מכל קצוות תבל, והקנצלר הגרמני זכה לשבחים רבים על כך שלא נכנע לטרוריסטים.
הטבח בבית הספר בבסלאן, רוסיה
כמה כמה: כמעט 400 הרוגים חפים מפשע. זה משנה בכלל מה קרה למחבלים?
איך זה התחיל: 1 בספטמבר 2004. בבית הספר בעיירה בסלאן שבדרום מערב רוסיה מצטופפים ילדים נרגשים והורים דואגים, לכבוד היום הראשון בשנת הלימודים. אך את ההתרגשות החליפה במהירות האימה: בשעות הבוקר הגיחו לפתע לתוך בית הספר כמה עשרות טרוריסטים ממוצא צ'צ'ני, חמושים מכף רגל ועד ראש, והחלו לכנס את כל הנוכחים באולם הספורט של בית הספר. כ-1100 בני ערובה נלקחו בשבי, כאשר כבר בשעות הראשונות של האירוע נרצחו כמה מהם באכזריות. דרישותיהם של החוטפים היו כי רוסיה תסיג מיד את כל כוחותיה מחבל צ'צ'ניה.
מי (לא) עשה את העבודה: ערב-רב של חיילים מצבא רוסיה, יחידות מיוחדות, כוחות של משרד הפנים הרוסי והמשטרה המקומית שהגיעו למקום והקיפו את בית הספר מכל עבר. בשלב מסוים הצטרפו אליהם גם מספר "מתנדבים" מקומיים שכנראה ראו קצת יותר מדי סרטי פעולה, ופשוט הוציאו את הקלצ'ניקוב מהארון ובאו לעזור.
ההכנות: כמעט ולא היו. למרות שהמשבר נמשך מספר ימים, ככל הנראה לא נעשו תוכניות קונקרטיות לחילוץ בני הערובה, ואף לא הובאו למקום מספיק אמבולנסים לחילוץ הנפגעים.
איך זה נגמר: בטרגדיה. הגרסאות לגבי מהלך האירועים די סותרות, אך בגדול מה שקרה הוא שלאחר סדרת פיצוצים בתוך בית הספר, החל קרב עקוב מדם בין הכוחות הרוסיים לבין הטרוריסטים הצ'צ'נים. החיילים הרוסים רוקנו כמויות אדירות של תחמושת לתוך אולם הספורט, הכיתות והקפיטריה, בעוד הצ'צ'נים מצידם מעמידים את הילדים כמגן אנושי. מסיבה כלשהי, הרוסים חשבו שיהיה זה רעיון מוצלח להשתמש דווקא במטולי רקטות, מסוקי קרב, נגמש"ים כבדים ואפילו טנקים במהלך "ניסיון החילוץ". כ-334 בני ערובה נהרגו על פי המניין הרשמי. קרוב יותר ל-400 על פי המניין הלא רשמי. רבים מהם נספו בשריפה שפרצה בבית הספר במהלך חילופי האש.
תגובות: עד היום לא לגמרי ברור מה באמת קרה בבית הספר בבסלאן במהלך אותו יום דרמטי וטרגי. אפילו לגבי מספר בני הערובה וההרוגים ישנה אי בהירות. השלטונות הרוסיים חסמו את הגישה לאזור והטילו ערפל כבד על כל הפרטים, וכמובן השתיקו את הביקורת הציבורית שעלתה כנגד השימוש המוגזם שנעשה, בלשון המעטה, בכוח צבאי.