על גבי ג'בל באמצע רמת הגולן, כשמקלעי נגב, רובי סער מדגם תבור וטנקים יורים בערבוביה גדולה, מפקד יחידת הגרילה 'אגוז', סא"ל פיני, מגלה לנו את הסוד: סוכריות גומי. זה מקור האנרגיה שמחזיק אותו בהסתערות שאינה פוסקת כבר שבוע. עם הסוכריות גומי האלה הוא הלך 87 קילומטר ברגל עם משקל על הגב שהוא מחצית ממשקל גופו, וכבש את כל הגליל מבסיס האימונים של פיקוד הצפון באליקים ועד לרמת הגולן. "סוכריות הגומי הן הסוד של אגוז", אומר סא"ל פיני. "שנים זה ככה. זה מחזיק אותך בלילות כשאתה צריך להיות עירני בנהלי קרב, בהליכות. זה נותן לך משהו להתעסק איתו, ולהיות ערני".
כמה ימים אחרי אותו התרגיל, חיל האוויר הישראלי תקף על פי מקורות זרים, שיירת נשק בסוריה שהייתה בדרכה לחיזבאללה. אם הצפון היה נדלק שוב והייתה פורצת מלחמת לבנון השלישית, יחידת אגוז הייתה היחידה הראשונה שנכנסת פנימה, למפגש חוזר עם חיזבאללה.
כדי לבחון את הכשירות של אגוז לסיבוב החוזר הזה, בא כל בוקר קודקוד אחר לשבת להם על הראש: מפקד הגייס הצפוני האלוף נועם תיבון, מפקד עוצבת הגולן, תא"ל תמיר היימן, וכמובן מח"ט גולני , אל"מ יניב עשור, שלא עזב את סא"ל פיני לרגע אחד במהלך התרגיל. יחידת אגוז היא חלק בלתי נפרד מהחטיבה.
גם ברגע שלוחמי אגוז חושבים שסיימו סוף סוף את התרגיל המפרך ומפרק העצמות, המח"ט מורה לכבוש עוד ג'בל ועוד פיסטין, למתוח את היכולות של יחידת הגרילה שהוקמה בשנות התשעים של המאה הקודמת, במיוחד כדי להילחם בחיזבאללה בתוואי השטח ההררי האופייני לדרום לבנות.
כבר חשבתם שגמרתם והשמדתם את כל המשגרים בגזרה והנה ממשיכים?
"ולא ידענו מה מחכה לנו. ברמת הגולן יש עוד הרבה שטחים", הוא אומר בצחוק.
התרגיל גורם לך לחשוב איך זה יהיה שם בדבר האמיתי?
"אני מנסה לחשוב איך זה ייראה. המתאר פה של המורכבות והמעבר בין שטחים פתוחים לצפופים, הדילמות של איך להכניס צוותים ופלגות ללחימה, חוסר הוודאות, הנפגעים, זה אמור לדמות את הדבר האמיתי עד כמה שניתן".
איך באות לידי ביטוי יכולות הגרילה של אגוז בתרגיל כזה?
"היו כאן פשיטות בעומק ללא רצף קרקעי, עבודה באזור סבוך ומבולדר, כל מה שאגוז מתמחה בו, כמו עבודה בצוותים מאוד מאוד קטנים".
אין בזה משהו מתסכל, שצה"ל הגדול עם היכולות שלו בסוף יפגוש את החיזבאללה קנה מול קנה? תבור מול קלצ'ניקוב מבחינת המתאר האופרטיבי שאליו אגוז מתכוננת?
"אחד, האויב הוא אינטיליגנטי. הוא מנסה להבין באיזה דברים אנחנו חזקים ומנסה למצוא פתרונות. אנחנו צריכים להגיע למקומות שהוא מרגיש בהן נוח ולפגוש אותו בנקודות חולשה".
ב-2013 יתרחש, להערכתך, המבחן הגדול של אגוז?
"כאזרח אני מקווה שלא, אבל כאיש צבא אני מכין את הכוח שלי שאם האזרחים יצטרכו אנחנו נהיה כמה שיותר התקפיים ומשימתיים כדי שהאזרחים יהיו כמה שפחות תחת אש".
במלחמת לבנון השנייה (2006) שימש סא"ל פיני כסגן מפקד אגוז. היחידה נשלחה לכפר השיעי מארון א-ראס שצופה על הישוב אביבים וספגה חמישה הרוגים במפגש עם "שמורת טבע" (מתחם לחימה מוסווה בתוך השטח הטבעי) של חיזבאללה שצה"ל ידע עליה מעט, מעט מדי.
מה אתה לוקח ממלחמת לבנון השנייה מבחינת לקחים שלך כמפקד?
"אנחנו כמפקדים יכולנו ליזום יותר. היחידה הייתה יכולה להביא דברים נוספים לשדה הקרב. במהלך השנים היא שיפרה את זה כדי שלהבא נוכל להביא את זה. את התובנות מהמלחמה לקחנו לתוכנית עבודה מסודרת ולהכשרה של היחידה ושיפרנו את כל הדברים שהיה צריך לשפר".
המלחמה שינתה אותך? כמפקד? כאדם?
"אני חושב שזה בין הנקודות המשמעותיות שלי מבחינה מנהיגותית ומקצועית שהיו לי בחיים. יש מעט מאד דברים בחיים בוגרים של בן אדם שהוא חווה חוויות פחות אנושיות. המלחמה היא דבר נוראי. כבן אדם, הריחות, הצלילים, האחריות, כובד המשימה - אלה דברים שמשאירים לך שריטה, גם היא שריטה חיובית שבונה אותך להמשך זה המשקע שאתה לוקח לכל החיים. איבדנו חמישה לוחמים ומפקדים מהיחידה והם מלווים אותי לכל התמונות שאני הולך. גם בנוף הפסטורלי הזה יש תמונות שלהם איתי".
הקרב במארון א-ראס הוא מן הסתם הקרב המשמעותי של אגוז ב-2006?
"הקרב במארון א-ראס היה הקרב הראשון של היחידה ושינוי מוד בין הביטחון השוטף באיו"ש למלחמה ושילמנו שם מחיר מקצועי של חמישה מפקדים ולוחמים שנהרגו. היחידה התעשתה מהר מאוד, עמדה בכל המשימות שנדרשו ממנה במלחמה ולאחריה".
לא ידעתם בעצם למה אתם הולכים שם?
"היה שם הרבה מאד אי וודאות ודברים שברמה המנטלית לא התכוננו אליהם. אבל זו בעצם המלחמה. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לזה. חלק מהכעס הזה נובע מההבנה שהדברים יכולים להשתנות ולהיות באי וודאות".
ובניגוד ל-2006, אם מלחמת לבנון השלישית פורצת מחר בבוקר אתה יודע לקראת מה אתה הולך?
"אני יודע לתאר לעצמי בראש איך זה ייראה. אני יודע שיהיו לי שם הפתעות שלא התכוננתי אליהן. יהיו שם משימות ברצף ונפגעים. אבל כל המשימות שעשיתי מכינות אותי לאתגר של להוביל את היחידה במלחמה הבאה".
על אלירז פרץ: "אני גאה בו מאוד"
לפני שפיקד על אגוז, פיקד סא"ל פיני על גדוד 12 של חטיבת גולני. בעת שהגדוד שהה בקו ברצועת עזה, נהרג סגנו, רב סרן אלירז פרץ ז"ל, בהתקלות עם מחבלים סמוך למחסום כיסופים. "תמיד אני שואל את עצמי למה הוא ולא אני. זו השאלה הכי פשוטה שהכי לא היינו אוהבים לדבר עליה", אומר פיני. "בסוף, יש אחריות והייתי צריך להחזיר אותו הביתה. אני גאה בו מאד מאוד במשימה הזו. הוא חתר למגע. הכוח שלו הרג שני מחבלים ולצערנו הוא נפגע קשה מאד ולא חזר הביתה. הייתי עושה הרבה מאוד כדי להחזיר אותו הביתה בכל מחיר. הוא היה מפקד הגזרה בזמן שהייתי בבית. הייתי בדרך לנופש עם אשתי, שמענו על האירוע ועצרנו באמצע והתחלנו לחזור לגזרה. לא ידעתי מה המצב שלו אבל ידעתי שהוא נפגע".
למג"ד ולסמג"ד ביחיד זה יחסים קרובים. הם האבא והאמא של החיילים.
"לא הכרתי את אלירז לפני התפקיד הזה, אבל ידעתי מי הוא. מג"ד וסמג"ד נמצאים יותר שעות אחד עם השני מאשר כל אחד עם המשפחה שלו. החוויות שלנו בפרק זמן קצר היו מאד משמעותיות".
לפני שעליתם לתרגיל החורף ברמת הגולן, הייתם בגזרת האוגדה המרחבית של גבול מצרים, במשך חודשים, בגזרה שכל כך שונה ממה שאגוז אמורה לעשות.
"שלומי, מפקד אגוז הקודם, פיתח התאמות מאוד קטנות למה שנדרש מאיתנו באתגרים של הגזרה הדרומית. סוד הקסם של היחידה הוא הגנריות. אני יודע לקחת מתארים של הצפון כמו אזור סבוך בצמחיה ומלא בולדרים (סלעים), ובנוהל קצר מאוד לקחת צוות שיודע להילחם בצפון וללמד אותו להילחם בחולות או להילחם עכשיו בעזה", הוא אומר ומוסיף: "היו ליחידה מספרי אירועי מגע עם מסתננים ומבריחי אמל"ח בגזרת גבול מצרים. היחידה פגעה בהם עם תוצאות טובות של טווחים ומענה מבצעי טוב והיא הובילה את שאר הצבא".
מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פגש את יחידת אגוז בכלל בפעילות באזור בית לחם בחטיבה המרחבית עציון, פיני מסביר על אותו היום. "מיד אחרי החיסול של אחמד ג'עברי הוקפצנו לעזה. היינו בין היחידות הראשונות שהוקפצו. כמו בכל אירוע מבצעי, היחידה היא בין הראשונות שמגיעה לכל אירוע בגלל היכולות שלה ובגלל שהיא עתודה מבצעית. קיבלנו כבר משימות בעומק ואז הגיעה חטיבת גולני וקיבלנו יחד איתה משימות".
המהלך הקרקעי שתוכנן לא בוצע ב"עמוד ענן". זה מתסכל למפקד שהיחידה שלו מגויסת ולבסוף אינה מופעלת?
"לא יודע אם זה מתסכל. כאזרח אני מבין את האילוצים ויש דברים שהם מעבר לרמה שלי כאיש צבא. זה כמו שחקן כדורגל, שמתאמן כל החיים שלו כדי לעלות לליגה, אולי זה מצטייר קצת בצורה ילדותית אבל הליגה שלי זה שדה הקרב. אני מכין את עצמי ואת הלוחמים שלי למשימה הזו, ואני רוצה לעשות את המקסימום כדי להביא את הביטחון והשקט הזה לתושבי הדרום. אני מכיר ביכולות שלי ובעוצמות שלי. הייתה לי צביטה קטנה בלב שלא הצלחתי להביא את זה לתושבי הדרום, אבל צה"ל, אין לי ספק, הצליח להביא את השקט הזה בלי היכולות היבשתיות".
איך זה נראה שם על הגדר בעזה? הלוחמים תוססים ואתה צריך להרגיע אותם כשרקטות עוברות לכם מעל הראש?
"מפקד יחידה צריך לשלוט בסוסים דוהרים ולפעמים להגיד להם שלא דוהרים לשום מקום, אבל כשפותחים את האורווה הסוסים צריכים לדהור קדימה".
אשכנזים? סטיגמה
כבר עשרים שנה עברו מאז אגוז הוקמה מחדש כיחידת גרילה בחטיבת גולני שהמומחיות שלה להילחם בחיזבאללה בלבנון בנשק שלו, נשקו של החלש, לוחמת גרילה. בשנות התשעים הובילו מפקדי היחידה ובהם ארז צוקרמן וצ'יקו תמיר את אגוז לשורה של מבצעים בעומק לבנון נגד לוחמי חיזבאללה להיתקלויות מטווח אפס. לאחר הנסיגה מלבנון, עברה אגוז לעשות את מה שכל צה"ל עשה: האינתיפאדה השנייה בשטחים. יכולות הגרילה בלבנון נפגעו והוזנחו, מה שפגע במוכנותה למלחמת לבנון השנייה.
בגולני אוהבים לרדת על אגוז שהיא יחידה "צהובה", רוצה לומר יחידה "אשכנזית", אליטיסטית
"בשנת 2013 אין יותר ספרדים ואשכנזים וכולנו ישראלים", אומר פיני. "אני מבין מה התדמיות שלנו, אבל אני חושב שזה כמו במשפחה מצומצמת שכל אח מקניט את האח האחר כי הוא יודע שזה מקניט אותו. באגוז יש דרוזים ועולים חדשים וצברים ועירוניים וקיבוצניקים ואתיופים. כולם אנשים מדהימים".
אתה יודע להגיד כמה חובשי כיפה יש לך באגוז?
"לא יודע להגיד לך את זה".
יש לך תל אביבים באגוז?
"גם נושא הכיפות וגם את נושא התל אביבים אלה נושאים שמקצינים אותם. יש לנו לא מעט חובשי כיפה, בדיוק במינון שלהם באוכלוסייה, ויש לנו גם אנשים מהמרכז שנותנים ממרצם ומהשנים הכי יפות שלהם בחיים ולא נשארים בפאבים ובבתי הקפה, אלא באים להסתובב עם תיקים חמישים אחוז ממשקל הגוף שלהם". את דבריו הוא ממשיך ואומר: "אין טייפ קאסט של לוחם באגוז. זה לוחם שרוצה לשרת בצוות קטן ולעבוד קשה מאד מנטלית ופיזית ולהביא את השלוש שנים שלו למקום קיצוני מאד כדי לתת משהו למדינה".
ראינו ב"עמוד ענן" שצה"ל מעדיף לפעול מהאוויר. גם כיום יש קולות במטכ"ל, כמו של מפקד חיל האוויר אמיר אשל, שאומרים שגם במלחמת לבנון השלישית צה"ל צריך לפעול קודם כל מהאוויר.
"למפקד ברמה שלי יש ארגז כלים. כל השנה הוא מאמן את ארגז הכלים הזה: מסור, מברג ופלייר. בזמן מלחמה הוא מחליט איזה ארגז כלים הוא לוקח כדי לעמוד במשימה. אם צריך לשלוף מסמר – צריך פלייר ואם צריך לחתוך – צריך משור. לא צריך לקדש את המסור כדי לשלוף מסמר".
ואם צריך להילחם בחיזבאללה בכפרים בעומק לבנון?
"אז צריך את אגוז. אין מקום שלוחם חיזבאללה יהיה, לא בחזית ולא בעומק שאנחנו לא נגיע אליו. אנחנו יודעים למצוא אותו בכל זמן, בכל מזג אוויר ובכל שעה. אנחנו נגיע לכל נקודה שממנה הוא משגר טילים ורקטות לעורף מדינת ישראל".
בצה"ל יש קולות שאומרים שלא נוכל ולא נרצה לרדוף אחרי הרקטה האחרונה והמחבל האחרון בלבנון, ובכל זאת זה יהיה התפקיד שלכם?
"בכל מבצע ובכל משימה צריך למצוא את השיטה בתנאי שאתה מאומן בכל ארגזי הכלים. לכל מלחמה צריך לבנות את ארגז הכלים שמתאים לה ולא לעשות העתק הדבק מהמלחמה הקודמת. האויב יצירתי. הוא מנסה לשפר את הדברים שלו מהמלחמה הקודמת. ככל שהאויב מבין את היכולות שלנו הוא ינסה להביא אותנו למגע קרוב במקומות המורכבים האלה. במגע אש, גם ביכולות אש וגם ביכולות הטכנולוגיות יש לנו עדיפות עליו גם במקומות האלה. אנחנו נגיע אליו גם למקומות שבהם האויב חושב שהוא בטוח".
בתור המפקד הראשון של אגוז, שצמח ביחידה מרמת החייל, יש לך את הפרספקטיבה הנדרשת לראות ההתפתחות?
"אוסף האירועים המבצעיים שהיו ליחידה לאורך השנים ושדרת המפקדים המדהימה שהיתה פה לפניי, יצרו עמודי תווך מאד משמעותיים לפני. היחידה עושה שינויים מהירים בקצב ההשתנות שלה. אשתי תגיד לך שגולני זה כל החיים שלי. מרבית שנותיי הבוגרות אני עושה כאן ברמת הגולן עם האנשים שמסתערים איתי כל השבוע. זה מחיר ששנינו לקחנו ביחד, אבל אני בטוח שהיא תהיה הכי שמחה בעולם, כשאני אשתחרר".