הם נחשבים לקבוצה קטנה יחסית, אי של מצוינות במערכת החינוך הישראלית. כמה עשרות נערים ונערות שהחליפו את הבית הנוח של ההורים במשמעת צבאית נוקשה, מסדרי בוקר ואימונים צבאיים המוכוונים לפיקוד.
כמעט 70 שנה אחרי שבן גוריון דחף להקמת הפנימייה הצבאית בחיפה, בוגרי המוסד הצבאי-חינוכי ממשיכים להתקדם בשדרת הפיקוד של צה"ל ואף מעבר, בעולם הניהול האזרחי. "הנוער השתנה לאורך השנים, הערכים נשארו", כפי שמעידים שם.
רגע של היסטוריה: עם סיום מלחמת העצמאות התפזרו רוב אנשי צה"ל לביתם ובצבא נוצר משבר כוח אדם חמור. הרמטכ"ל רצה להקים בתי ספר ייעודיים במסגרת מערכת החינוך, אולם שם התנגדו בתוקף להכנסת הצבא לכיתות הלימוד.
צה"ל פנה לבית הספר הריאלי בחיפה, שהביע הסכמה למהלך של הקמת כיתה צבאית, אולם התנגד למתווה של פנימייה. מי שהכריע בסופו של יום, היה דוד בן גוריון שפנה באופן אישי למנהל בית הספר הריאלי בחיפה, וזה לא יכול היה לסרב לראש הממשלה הראשון ושר הביטחון. ב-1953 התגייס לפנימייה המחזור הראשון.
מאז, יצאו משערי הפנימיות הצבאיות אלפי בוגרים, כשבין השמות ניתן למנות את הרמטכ"לים אמנון ליפקין שחק ז"ל, גבי אשכנזי יבל"א, אלוף דורון אלמוג או תא"ל נמרוד אלוני. לצד שני הרמטכ"לים, ניתן למנות למעלה מעשרה אלופים, עשרות תתי אלופים וגם ראש המוסד ומאות בוגרים, שזכו בעיטורי גבורה.
הלימודים בפנימייה הצבאית מתחילים בכיתה י' אחרי סדרה ארוכה של מיונים, כולל קביעת פרופיל. הבוגרים מיועדים לפקד ביחידות השדה של צה"ל ולכן נדרש פרופיל קרבי. בפנימייה מציינים כי מתוך מאות מתמיינים מדי שנה רק 60 מתקבלים.
הם עוברים לימודים עיוניים ככל תלמיד בבית ספר תיכון. רק שמעבר ללימודים האלה, החניכים לומדים גם במגמה ללימודי צבא וביטחון, 5 יחידות לבגרות. הלימודים האלה כוללים למשל את יסודות הפיקוד והיסטוריה צבאית.
בחופש, כשכל תלמידי ישראל יוצאים לבלות, הם עוברים אימונים צבאיים המתחילים בקליעה וממשיכים בתרגילים שונים כולל ניווטים, לוחמת פרט ועד מחלקה ופלוגה, כאשר הדגש הוא על הפיקוד.
"כל שכבת גיל זאת פלוגה, כלומר שכבה י' זאת פלוגה, י"א זאת פלוגה כאשר הם מגיעים בכיתה י' ורצים יחד שלוש שנים עם אותו המ"פ", מסבירה טל שמאי, סרן במיל' בוגרת הפנימייה בעצמה, שבשרות הצבאי הייתה מפקדת סוללת MLRS וכיום מפקדת פלוגה בפנימייה.
בשיחה עם mako היא מספרת שהניצוץ נדלק אצל החניכים לעתיד באזור כיתה ט'. "הם נדרשים לעבור סדרת מבחנים הכוללת מבחן פסיכוטכני, שמי שעובר אותו מגיע ליום שדה בפנימייה. שם יש גם פסיכולוגים שממיינים אותם ומי שעובר את יום השדה, עובר תהליך בירוקרטי הכולל גם בדיקה רפואית".
לאחר מכן המיועדים לפנימייה הצבאית מגיעים לפלוגת ההכנה. "שבועיים בחופש הגדול שזה בעצם המבחן האחרון, הם ממש חיים את הפנימייה ונבדקים בפינצטה, האם המועמד מתאים או לא למסגרת הפנימייה, גם בהיבט הלימודי וגם הצבאי".
לא בשביל המדים והוואסח
שמאי מספרת שמי שרוצה להגיע לפנימייה חייב לבוא עם מידה רבה של רצינות. מי שיגיע לשם בגלל המדים וה'וואסח' לא ישרוד. "המקום נראה נוצץ מבחוץ אבל דורש עבודה קשה מאוד כדי להיות בו. העבודה עצמה דורשת הרבה מאוד לימודים, אימונים ומשמעת לא פשוטה, עם דרישות גבוהות. לא תמיד מי שמגיע למיונים רואה ומבין את זה".
החניכים לא קמים ללימודים כמו כל ילד רגיל. "השכבה שלי למשל, י"א, קמים בשש וחצי ואז מנקים את החדרים, שירותים ועוברים מסדר בוקר", מסבירה שמאי. "אחרי זה הם הולכים לחדר אוכל ומשם לבית הספר. עוברים שם תכני לימוד שונים כולל מגמה צבאית שהם מחויבים לקחת, הכוללת יסודות הפיקוד, טופוגרפיה, היסטוריה צבאית ועוד".
בכל חופש, גם סוכות או חנוכה וחופש גדול, הם עוברים אימון צבאי שנמשך רוב ימי החופש. "זה בדיוק כמו בצבא וקורה בהדרגה. בכיתה י' הם עוברים אימוני קליעה. בסוכות השכבה של י' עושה אימון שדאות, י"א ניווטים ושכבת י"ב עוברת אימונים של נוהל קרב". אגב, קורס הצניחה שאותו היו עוברים בעבר בוטל. שמאי, בוגרת מחזור שנת 2013 הייתה מהאחרונים שעברו את קורס הצניחה.
לשאלה מי הם החניכים שמגיעים לפנימייה הצבאית, ענתה שמאי ש"אתה צריך להיות עם רצון אמיתי להיות במקום כזה. הרבה מאוד פעמים הורים לא מבינים איך הילד, שיש לו הכל בבית ומפנקים אותו, רוצה ללכת לפנימייה. זה מאוד מיוחד שילד בגיל צעיר מחליט לעשות משהו מאוד שונה ולחפש משמעות לחיים במקום להיות בחדר בבית עם הטלפון והמחשב, שהוא מעדיף לתרום מעצמו וללמוד על ערכים".
שמאי מוסיפה שלאורך השנים "החברה משתנה, הדור משתנה אבל כמי שהייתה חניכה לפני עשר שנים אני רואה שהחניכים עם אותה אווירה, עושים את אותם השטויות, אבל הם יותר רציניים ממה שאנחנו היינו ובעלי מודעות גבוהה יותר, מקבלים את האחר והשונה".
בשנים האחרונות היו שינויים, הפנימייה עברה מאחריות הצבא וכיום מנוהלת וממומנת ע"י משרד הביטחון, באמצעות האגף הביטחוני חברתי. "אבל מה שלא השתנה זה הנוער האיכותי, שבא לעבוד קשה ורוצה להצליח בצבא".
"בשנת 2016 במן "תהליך אזרוח" כזה עברה הפנימייה מידי צבא ההגנה לישראל למשרד הביטחון", משחזר מפקד הפנימייה הצבאית בחיפה, אל"מ במיל' ערן מקוב. "שאלנו את עצמנו אם גם סגל הפיקוד עובר את אותו תהליך והופך לצוות ניהולי-חינוכי. ההחלטה שקיבלנו היא שאנחנו נשארים מפקדים, תחתי מפקדי פלוגות שמובילים את המסגרות השנתיות ותחתם מפקדי צוותים. יש פה אמירה".
ומה האמירה?
"גם שזו מכללה צבאית לפיקוד ומי שצריך להוביל אותה הם מפקדים, וגם יש פה איזשהו קוד פנימי שלנו – התפקיד שלנו פיקודי, יש לנו אחריות של 24-7 לנערים ולנערות שמגיעים לפה, לכל תהליך ההכשרה, החינוך וההתפתחות שלהם. זה אמנם מוסד חינוכי, אבל הוא מחנך לפיקוד".
תאר לנו את האתגר המרכזי שלכם בתור פנימייה צבאית.
"יחסי צבא-חברה נמצאים בצומת מרכזי. לצה"ל כבר אין את הפריווילגיה לשלוח את המתגייסים לאן שהוא מחליט וצריך, הנוער היום בא לצבא ואומר לו מה הוא רוצה ולא מחכה שהצבא יגיד. חלק מהמענה הוא לייצר דיאלוג ושיח עם הנוער בשלב מוקדם יותר".
ולאור האתגר הזה מה מטרת הפנימייה כיום?
"הייעוד שלנו הוא שהם ייצאו מכאן, יכנסו לשירות קרבי בצה"ל ויגיעו בסופו של תהליך להיות מפקדי פלוגות ביחידות השדה של צה"ל. זה האתגר המשמעותי שלנו ואני חייב לומר שאני אופטימי לגביי העתיד כי רואה פה הרבה בנות ובני נוער שיוצאים מ"מה יוצא לי מזה" לשיח אחר של איך אני תורם למדינה".
"בסוף", מסכם מפקד הפנימייה, "אנחנו מוציאים אותם גם מנהיגים וגם מפקדים. לדעתי צה"ל מבין את זה ורואה איתנו את הדברים עין בעין. מבין את הערך הגדול שהם יודעים לספק לו כשהם מגיעים לתפקידי הפיקוד, אחרי שהם עוברים פה שלוש שנים משמעותיות".
חניך יוצא הפנימייה שמסיים כיתה י"ב מגיע לצבא עם כלים שאין למקבילים לו מבתי הספר הרגילים של מערכת החינוך. "לצד ערכים, חתירה למצוינות ותעודת בגרות, יש גם דברים מאוד פרקטיים. הם מוכוונים ומוכנים לקורסים פיקודיים. המקום מסייע להם לעבור את התקפה הראשונה בשירות הצבאי שמאוד מאתגרת", מסבירה המ"פאית שמאי.
היא מעידה מהניסיון האישי שלה ש"ההתמודדות הראשונה עם אתגרים בשירות הצבאי היתה כשהגעתי לבה"ד 1, עד לשלב הזה כל מה שעברתי הכרתי מהפנימייה. גם בבה"ד 1 היו הרבה תכנית שהכרתי מהתקופה שלי שם".
בוגרי הפנימייה הצבאית מתפזרים לכל יחידות הצבא, הרוב הולכים לחטיבות החי"ר, שריון ותותחנים. כמובן לסיירות, טיס וגם חובלים. לא משנה לאן, כמעט 80 אחוז מכל מחזור מסיים את השירות הצבאי שלו כקצין.
"בהתחלה ההורים לא התלהבו"
אלדר הירש, תלמיד כיתה י"ב בפנימייה הצבאית בחיפה, מספק בשיחה עם mako הצצה לסיבות שמובילות את הנוער מודל 2022 לבית הספר הייחודי והלא שגרתי. "התחלתי תיכון והיו שם דברים שפחות אהבתי, בעיקר הלימודים שפחות התחברתי אליהם והסביבה שהרגישה לי פחות רצינית, וזה גרם לי לחפש מקום אחר, לחקור ולשאול", מסביר אלדר.
הוא מספר שבמהלך ארוחה עם חברים, אב המשפחה שהתארחה בביתם שהיה איש צבא, סיפר לו על הפנימייה הצבאית והציע לו לבדוק את המקום. "בדקתי ושאלתי. ההורים שלי לא התלהבו בהתחלה אבל אני התאהבתי בשנייה הראשונה, כי זה היה נראה לי מאוד רציני ואהבתי את זה שהחניכים עצמאיים ואחראים על עצמם, גם העיסוק הצבאי מאוד משך אותי, ההווי והמרקם החברתי".
אלדר הגיע ליום הפתוח יחד עם אבא שלו שגם אהב את מה שראה. הוא מספר שאמא פחות התחבר, אבל מוסיף: "המיונים היו ארוכים ותוך כדי החלטתי שאני ממש בעניין כשהיה לי ברור שזה המקום שלי".
דניאלה, אמו של אלדר, מספרת בחיוך למרות תוכן דבריה: "בכיתי שלושה ימים ברצף. אלדר באמצע כיתה י', היה לו הכל בבית, הורים אוהבים, הרבה מאוד חברים, הוא היה מדריך בצופים ושחיין מצטיין. לא היה לי סביר שהוא יחפש משהו אחר. בעלי יותר נכנס לעניינים ואני התעלמתי בהתחלה. אבל לאט-לאט נכנסנו לזה ואנחנו מאוד מרוצים".
היא מסבירה מהצד של ההורים ש"הוא היה נחוש ועבר תהליך של חצי שנה עד שהתקבל. בקיץ נסענו לטיול משפחתי בחו"ל, אלדר ויתר על הטיול הזה כדי להיות בפלוגת הכנה וזה ממש הבהיר לנו כמה שהוא רוצה ומחובר".
היא ממשיכה ומסבירה: "למרות שהייתי אנטי וחשבתי שילד צריך לגדול עם המשפחה שלו, חקרנו וראינו שזה באמת מקום ראוי. דבר ראשון זה בית ספר מדעי עם תנאי קבלה שונים מבית ספר רגיל. עברים מיונים וזה בית ספר פרטי שמשלמים עליו לא מעט. המורים שם ברמה מאוד גבוהה, נחשפתי לתרבות אחרת, לשפה אחרת ומורים קשובים. פשוט רמה אחרת. אתה חושב שאתה נותן לילד שלך את הדבר הכי טוב, ואז אתה מגיע לריאלי ורואה רמה אחרת".
אלדר מוסיף מצדו ש"בהתחלה הרבה אנשים מסתכלים על הקטע הצבאי, הוואסח ואיזה מגניב. לא אשקר שזה לא משך אותי, אבל בסוף זה כמו בית, בועה שקשה מאוד להסביר אותה עם אנשים מאוד מיוחדים. השיח שם שונה. אני לא ראיתי בית ספר אחר שמדבר ככה על הצבא וכבר בתיכון מתעסק בדילמות ערכיות, מלמד על מלחמות ישראל ומפגיש אותך עם אנשים שעשו דברים מדהימים".
על האימונים הצבאיים אמר שבהתחלה הם היו לו קשים. "שבוע קליעה שהיה בחופש הגדול אחרי פלוגת ההכנה, היה לי חוויה מאוד קשה ומטלטלת. פעם ראשונה שהייתי על מדים ועם נשק וגם סבלתי. אבל למדתי לאהוב את זה".
הוא מוסיף ש"האימון הצבאי מאוד קשה, והדיבור זה שהקושי מחבר בינינו ומגבש את כולנו תחת מאמץ פיזי משותף. דבר נוסף זה שאתה מתגבר על הקושי וזה מאוד מספק. חשוב מאוד לזכור שהאימונים הצבאיים שלנו לא רגילים לגמרי, הם מתעסקים בעיקר בפיקוד. בכל אימון תלמיד מתרגל מפקד כיתה, מחלקה ופלוגה. דברים שטירון לא מתעסק בהם, וזה מאוד מיוחד ומספק".
הוא שאף להתגייס לחטיבת הצנחנים, אולם בשנה הבאה יתגייס לקורס חובלים ויהיה בסופו של תהליך ארוך מאוד קצין בחיל הים. דניאלה מספרת שכאשר אלדר החליט ללכת לפנימייה הצבאית, "שאלתי אותו למה, מה אתה רוצה ולמה אתה צריך את זה. הוא ענה לי, אמא, אני אהיה מח"ט צנחנים".
עברו הרבה מים מאז, אולם הסיפור שלה מלמד לא מעט על השאיפות של כלל החניכים. אלדר אולי לא יהיה מח"ט צנחנים, אבל נראה שבעתיד יוכל לפקד על ספינת טילים ואולי גם מעבר לזה.
"הדגש המרכזי להיות מפקדים וקצינים משמעותיים. יש כאלה שיתאים להם לעשות את זה בסיירות, בגדודים, בים או באוויר. בסוף העניין הוא לממש את הייעוד ולהיות קצינים טובים בצבא".
