בחרמון הסורי המושלג, בלבנון הבוצית ובחורבות עזה – חטיבת השריון 188 של אוגדה 36 עושה היסטוריה. במלחמה אחת פעלה החטיבה בכל שלוש הזירות הללו. על אף האבדות הקשות – ובהן נפילתו של מג"ד 53, סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, בקרב ברצועת עזה, ו-12 לוחמים נוספים שנפלו במהלך המלחמה – הישגי החטיבה מרשימים בהחלט.
בשבעה באוקטובר, "השבת השחורה", יצאו לוחמי גדוד 53, בפיקודו של סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, מבסיס צאלים כדי להדוף את מתקפת חמאס. בין היתר נלחמו בנחל עוז ובקיבוץ בארי. למרות הקרבות הקשים, אף לוחם מהחטיבה לא נהרג באותה שבת ארורה.
חדורים במוטיבציה וברצון להשיב את השקט והביטחון, הסתערו לוחמי החטיבה אל עבר רצועת עזה כחלק מאוגדה 36. ב-2 בנובמבר, במהלך קרב בצפון הרצועה, נפל סא"ל סלמאן חבקה. במשך שבוע וחצי נוספים נלחמו כוחות החטיבה, לצד כוחות נוספים מהאוגדה, בגדוד "סברא" של חמאס – אחד הגדודים החזקים ביותר של הארגון. בסופו של דבר, הצליחו להכריע את הגדוד ולפרקו.
לאחר מכן המשיכו כוחות החטיבה לשג'אעיה, שם התנהלו קרבות קשים מול מחבלי חמאס. במקביל, גדוד 71 של החטיבה תפס גזרה בגבול לבנון. בפברואר יצאו יתר כוחות החטיבה מהרצועה וחזרו לאימונים קדחתניים לקראת תמרון קרקעי בלבנון. ואכן, ב-30 בספטמבר, עם תחילת התמרון הרשמי בתוך לבנון, היוו לוחמי חטיבה 188 כוח משמעותי בלחימה, בהובלתו של המח"ט, אל"מ אור וולוז'ינסקי.
גם לאחר חתימת הסכם הפסקת האש, ממשיכים כוחות החטיבה לפעול לסיכול אמל"ח ותשתיות טרור בדרום לבנון. לאחרונה איתרו לוחמי החטיבה מתחם לחימה ובו שמונה מחסני אמצעי לחימה. במקביל, מספר פלוגות של החטיבה תופסות את החרמון הסורי, שם הן משמידות ותופסות אמל"ח רב שנותר לצבא אסד באזור, תוך יצירת קשרים חיוביים עם האוכלוסייה המקומית.
שלוש זירות, חטיבה אחת – השנה האחרונה תיזכר כנקודת ציון משמעותית ביותר במורשת הקרב של החטיבה. כך נראית המלחמה דרך עיניו של רב-סרן ח', סגן-מפקד גדוד 74 בחטיבה. הכול מתחיל בשבעה באוקטובר.
באותו בוקר, ח', אז מ"פ בגדוד 53, תופס קו עם הפלוגה ביהודה ושומרון, כשלפתע פורצת המלחמה: "הסמג"ד מתקשר ואומר שהיו הרבה שיגורים, ויש משהו גדול בעזה. אני לא מבין מה הוא רוצה כל כך. אחרי כמה זמן אני נחשף למה שקורה. סלמאן (המג"ד) שולח הודעה – אנחנו במעבר משגרה לחירום מלא".
הטנקים של הגדוד נמצאים בכלל בצאלים, עשרות קילומטרים מאיפה שהכוח נמצא. ברור לח' ולפיקוד החטיבה שבעזרת הטנקים הם יוכלו להועיל בצורה הכי טובה בקרב. בלי הרבה הכנות הם יוצאים לדרך.
"היינו ב-200 קמ"ש כל הדרך לצאלים. הייתה לנו התקלות עם מחבלים באורים שירו RPG היינו שם בין העצים, עקפנו אותם, מתפללים שלא ירו עלינו כי חייבים להגיע לטנקים, ככה נהיה הכי יעילים. הגענו לצאלים, הכנו את הטנקים, ובערך ב-12:00 יצאנו.
"היינו בלי מערכת שו"ב, כמעט בלי קשר. נלחמנו בסופה, חולית, ניר יצחק וכרם שלום. מחוץ לסופה, בערך ב-12:30, חטפנו RPG אבל המשכנו עם טנק תקול. הרגנו המון מחבלים – הצוות שלי חיסל 12 אנשים. בסך הכול היינו שלושה טנקים והצלחנו לסכל בערך 30 איש. בערב כבר הייתי לבד. התפצלנו כי טנק אחד התקלקל באמצע הדרך, הטנק שלי נפגע ולא היה מסוגל להסתובב. נסעתי ארבעה קילומטרים בחושך, בלילה, ברוורס, כדי להמשיך לחפש מחבלים עד שנגמר הדלק. כל הטנקים שלנו נלחמו, לא היה טנק אחד בפלוגה שלא נלחם".
ציד המחבלים נמשך כמה ימים נוספים. לוחמי החטיבה מאתרים מחבלים במקומות שונים ומשונים. "מצאנו שניים באיזה מטע ליד קיבוץ כמה ימים אחרי". במקביל מתחילים אימונים קדחתניים לקראת התמרון הקרקעי ברצועה, ובין לבין מבצעים לוחמי החטיבה כמה מבצעים חוצי גדר, בטרם הכניסה הרשמית.
סוף אוקטובר – התמרון מתחיל. הפלוגה של ח' מצוותת לסיירת גולני. הם נלחמים בשכונות הצפופות של הרצועה, ולאחר מכן גם ליד החוף, כשהם פורצים את קווי ההגנה של חמאס. "היו לי הרבה פעמים שבמסגרת השריון הובלתי את הכוח למקומות שלא היה בהם עדיין חייל אחד. הרגשתי המון פעמים שאנחנו מובילים את הקרבות. הפלוגה שלי הייתה הפלוגה הראשונה בצה"ל בהמון מקומות, למשל בזייתון – שכונה שהיא יחסית קשה לתמרון ולא היה שם אף אחד לפנינו".
בתחילת הקרבות נפל מפקד גדוד 53, סלמאן חבקה ז"ל, מפקדו של ח', אליו היה קשור מאוד. ח' נזכר בקשר הקרוב שלהם: "סלמאן היה מפקד של אנשים. לי ולו היה קשר מאוד מיוחד וטוב. היו לי סיפורים שהייתי חולק רק איתו, ורק הוא ידע אותם. יש סיפורים שהוא לקח איתו לקבר. לי הוא היה מאוד יקר כמפקד".
עוד מוסיף ח': "זאת הייתה פעם ראשונה שאני מאבד מישהו שאני מכיר ואוהב כל כך. שמעתי בהתחלה בקשר שהוא נפצע, ורק יומיים אחרי פגשתי מישהו מהחטיבה ושאלתי אותו מה שלומו. הוא ענה לי, 'מה, לא שמעת?' וככה גיליתי. לא סיפרו לי. זו הייתה חוויה מאוד לא פשוטה, אבל המשכנו להילחם ולעשות את המשימה".
הקרבות בעזה גובים מחירים נוספים. הטנק של ח' נפגע, ושני חיילים שהיו איתו נפצעו קשה. "הניחו מטען על הטנק תוך כדי התקפה בזייתון. הטנק נפגע, והצוות נפגע, הטען והתותחן נפצעו מאוד קשה. כפלוגה היה קשה לשמוע שהטנק של המ"פ חטף ונפגע. למזלנו, הפינוי שלהם היה מהיר וזה הציל את חייהם. תוך 40 ומשהו דקות הם כבר התחילו ניתוחים. שניהם היום בלי רגליים, אבל הם חיים, מתאמנים, ובכושר. הם לא נותנים לזה לעצור אותם".
גם ח' לא עוצר. הוא מתקדם להיות סמג"ד בגדוד 74 של החטיבה אותה הוא כל כך אוהב, 188, ומתכונן לאירוע המשמעותי הבא: התמרון בלבנון. "נכנסתי לתפקיד ממש שבועיים וחצי לפני. גדוד 74 נלחם תחת חטיבת גולני. נלחמנו במארון א-ראס ובינת ג'בל. הלחימה שם הייתה שונה מאוד מעזה, גם בגלל השטח ההררי והמיוער וגם בגלל אופי הקרבות. בעזה הרגשנו שהם רוצים להילחם. בלבנון הם הרבה יותר פחדנים, הסתתרו והתחבאו, ורק כשאנחנו תקפנו אותם הם יצאו מהמחילות".
בסיום התמרון בלבנון, חטיבה 188 הייתה פרוסה בכל הגזרות – לבנון, עזה וסוריה. באופן בלתי צפוי, סוריה הפכה לזירת לחימה חדשה עם נפילתו הפתאומית של משטר אסד. ח', אחרי שנלחם בעזה ובלבנון, מוצא את עצמו מוביל שוב כוח, הפעם בסוריה. בפחות משנה וחצי והוא כבר "ביקר" מאחורי שלושה גבולות שונים.
הכניסה לסוריה הייתה שקטה ורגועה, אך לכולם היה ברור שהכול יכול להתהפך בשנייה. כוחות השריון זחלו לצד נופי החרמון הסורי בחורף, שטחים פתוחים ומרחבים אינסופיים. "כעת אנחנו תופסים את הגזרה, מוכנים לכל תרחיש", מתאר ח'.
לאחר שנלחם בכל הגזרות עם החטיבה בה הוא משרת, הוא מתעקש שחטיבה 188 היא הטובה ביותר בצה"ל. הוא מתאר אותה באופן דומה לזה שבו תיאר את סלמאן חבקה ז"ל: "חטיבה של אנשים".