מרכבה סימן 4, נמ"ר ואיתן הם שמות של כלי רכב משוריינים חדשים בצה"ל – וגם שמותיה השונים של מהפכה שקטה. אחרי שנים ארוכות של הזנחת צבא היבשה וניסיון עיקש להרוג את הטנק, הגיע תור הזהב של הפלטפורמות המשוריינות בצה"ל. את הקבלות נראה במלחמה הבאה.
עשרות שנים נחשב חיל האוויר לאגרוף המחץ של ישראל, וכחולי המדים זכו בהתאמה לשפע של מערכות מתקדמות. טייסי הקרב היו הפתרון המהיר והמועדף מבחינת קברניטי הצבא לבעיות בגבול, אלא שמלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ושאר הטיולים של צה"ל בעזה הוכיחו שחיל האוויר הוא לא פתרון קסם. בעקבות זאת עשו חושבים במטכ"ל ועברו לעיקרון הקרב המשולב: חיל האוויר עדיין סימל את העוצמה, אבל נתפס כחלק ממערך של כל הזרועות. אלא שתפיסה לחוד ומעשים לחוד; בזמן שחיל האוויר קיבל מטוסים חדשים ושדרג ישנים, אימץ מסוקים ועוד כמה צעצועים יקרים, צבא היבשה נשאר לרוב עם כלים מיושנים ולא הצליח לעמוד בקצב הסילון.
ראינו את התוצאות במלחמת לבנון השנייה. שלוש אוגדות טיילו בארץ הארזים, נכנסו לקרבות כואבים ולא פעם כושלים – בעוד חיל האוויר מבריק במבצעים ומחריב כמות אדירה של מטרות. דוגמה כואבת לזה קיבלנו באותה מלחמה, בקרב של הקשה של חטיבה 401 והנח"ל בסלוקי. תיאום לקוי, מחסור באימונים וציוד לא מתאים הביאו לכך שהמשימה אמנם הושלמה, אבל בקושי רב ואחרי אבדות כבדות. טנקים רבים נפגעו מגשם טילי הנ"ט של חיזבאללה.
גם המבצעים ברצועת עזה הראו שגשם של רקטות אפשר לנטרל רק עם מגפיים של לוחמים על הקרקע. אלא שגם זה לא בהכרח מספיק: במבצע צוק איתן נלחמו שלוש אוגדות במרחק שניים-שלושה ק"מ מהגדר, והתוצאות לא היו מיטביות. חיילים רבים נפגעו, ובזיכרון שלנו נצרב אסון הנגמ"ש - שלא לדבר על 53 ימים של רקטות. מנגד ראינו שם את מה שקציני שריון רבים מגדירים כשעתו היפה של הטנק: אחרי ירי של יותר מ־20 אלף פגזים ציינו בחיל את חיסולם של קרוב ל־500 מחבלים והשמדה של עשרות משגרים, מפקדות, מחסני תחמושת והרבה מאוד תשתית לחימה. מעשית, הרקטות הפסיקו לעוף רק מהמקומות שזרוע היבשה הגיע אליהם.
צה"ל סיים את צוק איתן עם מסקנה ברורה: פלטפורמות שריון מתוחכמות, גם ללוחמי החי"ר, יהפכו את הצבא לאיכותי יותר וקטלני הרבה יותר. כאן נכנסים לתמונה הכלים החדשים שצה"ל רכש וירכוש בשנים הבאות.
כל הדרך אל הטנק
הכלי הראשון במעלה - וגם במשקל, עם 60 טון - הוא המרכבה סימן 4, אחד מטנקי המערכה הטובים בעולם. לכאורה לא חדש בשטח, אבל הטנק כפי שהוא כיום שונה מאוד מהסימן 4 הראשון שירד מפס הייצור. כולנו מכירים את מערכת "מעיל רוח", וחוץ ממנה יש מערכות מסווגות שמאפשרות לטנק הזה לשרוד בשדה קרב שבעבר לא היו חולמים להכניס אליו טנקים.
רק לאחרונה סיפר לי סא"ל יפתח נורקין, מג"ד 77: "באירועים שהיו לקחתי את החי"ר אחורה ואת הטנקים קדימה, וראיתי את עוצמת האש באה לידי ביטוי בצורה הכי חזקה שלה. כשאתה רואה מספר טנקים יורים אחד לצד השני, אי אפשר להישאר אדיש לזה". תותח 120 מ"מ, מקלעים, מרגמה – אכן עוצמה נדירה.
הטנק המשודרג הפך גם למערכת לאיסוף מודיעין: יש לו פונקציות שיודעות להשמיד מטרות שהטנק רואה, אבל לא יכול להגיע אליהן. בנוגע למערכות שמותר לדבר עליהן, מעיל רוח לא רק מגנה על הטנק - היא גם יודעת לזהות מי יורה על הטנק ומאיפה, וכמובן שגם לכוון את מה שצריך כדי להשמיד. אחד מקציני השריון שראיינתי בעבר אמר לי בפשטות: "זה כבר לא טנק במובן הצר של המילה. זאת מכונת מלחמה משוכללת".
הטנקים זכו בשנים האחרונות לקבל פגזים חדשים - "חלולן", "כלנית" ו"חצב". הפגזים האלה מדברים עם הטנק ויודעים איזה סוג של מטרה הם תוקפים. הם יודעים לרסק מבנה קשה וכשצריך אז לחדור למבנה ורק אז להתפוצץ, או להתפוצץ מעל כוח קרקעי שמסתתר מאחורי מחסה. לאחר צוק איתן אמרו לנו בצה"ל על החצב: "מי שירה אותו לחדר ידע שהאיום נגמר בכל הקומה. חצב אחד נורה במקום חמישה כדורים מסוג אחר. כל ירי של פגז היה רק למטרות איכות ובגלל הטווח, הצוות היה מוגן יותר". הצוותים בשטח התלהבו וציינו שההפעלה שלו פשוטה: "אתה מסמן את המטרה בלייזר ויורה על מה שנקרא 'לחיץ חצב'". זהו.
הופך חברבורות
את מה שהתקינו על טנק המרכבה, מערכות שמותר לפרסם וכאלה שאסור, התקינו גם על נגמ"ש הנמ"ר - ובכך הקפיצו את מערך החי"ר של צה"ל שנות דור. הנמ"ר היה אמור להיכנס לצה"ל בכמויות גדולות, אבל קיצוץ בתקציב הביטחון וההזנחה הממושכת של צבא היבשה הביאו לקיצוץ במספרים והאטה מכוונת של התוכנית. כל זה השתנה אחרי מבצע צוק איתן, והשנה השלים צה"ל פיתוח וייצור אבטיפוס של הנגמ"ש עם מערכת מעיל רוח. בקרוב נראה את הנמ"ר המשודרג אצל לוחמי ההנדסה ובהמשך גם בחטיבות החי"ר (בגולני כבר הצטיידו בכלי הזה).
חוץ משריון מתקדם וכבד, המכ"ם של מעיל רוח יודע לתקשר עם מערכות אחרות ולהכווין אש לעבר מטרה שמנסה לפגוע בו או בכלי אחר. הנמ"ר יודע להתמודד עם כל טילי הנ"ט שיש כיום בשכונה שלנו, וכמו במקרה של המרכבה, הוא בעל יכולת לאסוף מודיעין עבור הכוחות בשטח.
את היכולות של הכלי הזה ראינו במבצע צוק איתן, כשכוח חי"ר נע על גבי הנמ"ר סמוך לבית ממולכד. גורמים צבאיים שונים סיפרו לפזם כי הבית הכיל בין 500 קילוגרם לטון חומר נפץ. כשהנמ"ר חלף בסמוך לבית הממולכד, פעילי חמאס הפעילו את המטען הענק והבית כולו קרס על הנמ"ר. למרות ההשקעה הגדולה של המחבלים, הלוחמים יצאו מהאירוע הזה ללא פגע - ובאשר לכלי, מלבד שריטות בצבע לא נגרם לו שום נזק. "הלוחמים פשוט ניקו את חלקי הבניין והאבק והמשיכו במשימה שלהם", ציין קצין בצה"ל.
לאחרונה התבשרנו על נגמ"ש חדש נוסף שיכנס בעתיד לסד"כ של צה"ל – האיתן, שההחלטה לפתח אותו התקבלה גם היא כהפקת הלקחים ממבצע צוק איתן. הוא ייכנס לשרות לצד הנמ"ר, ויהיה הנגמ"ש הראשון בתולדות צה"ל שנע באמצעות גלגלים ולא באמצעות זחלים. על פי משרד הביטחון, זה יבטיח ניידות מהירה בין גזרות שונות - גם בגלל שתהיה לו האפשרות לנסוע על כבישים בלי צורך במובילים. עוד ציינו במשרד הביטחון שהגלגלים שלו מוגנים ומסוגלים להמשיך ולתפקד גם לאחר שפוגעים בהם.
מהירות הנסיעה של האיתן היא מעל 90 קמ"ש, והוא מצויד במערכת הנעה של 8 על 8. משקלו כ-35 טון והוא מיועד לשאת 12 לוחמים - נהג, מפקד, מקלען ועוד תשעה לוחמים. גם האיתן ימוגן באמצעות מעיל רוח מפגיעה של מטעני צד ומטעני גחון (יש עוד מערכות הגנה, אלא שהן מסווגות). חוץ מכל זה יותקנו עליו תותח קל ועמדה לירי טילים המאפשרים ירי מבפנים. על פי משרד הביטחון, האיתן יהיה אחד הנגמ"שים הטובים בעולם. ללא ספק שינוי מרענן בהתחשב בעובדה שכיום נעים רוב לוחמי לוחמי החי"ר בנגמש"י ה-M-113 העתיקים.
מרוץ נגד הזמן למלחמה הבאה
הכנסת כלים חדשים ומשוריינים לזורע היבשה באה לצד קליטה (כולל עתידית) של מערכות מחשוב, ובנוסף גם שינויים היסטוריים במבנה היחידות. לא עוד חטיבות חי"ר ושריון נפרדות, כי אם יחידות משולבות של שריון, חי"ר, הנדסה ותותחנים. העיקר בהקשר הזה הוא הטכנולוגיה: המיגון של הכלים, היכולת שלהם לירות רחוק יותר, מהר יותר ומדויק יותר - ולא פחות מכל אלה, העובדה שהם יושבים על אותה רשת עם שאר הצבא.
הכלים החדשים והמחודשים הופכים ללקטים של מידע מודיעיני ומעבירים אותו לכל מי שצריך, לא פעם מקו הלחימה ממש. החשיבות של זה מבחינת הצבא לא פחותה מהיכולת שלהם לירות או להגן על עצמם. כבר כיום יכול כוח של חי"ר על נגמ"ש להכווין טנק לעבר חולית נ"ט, וטנק מצדו יודע להכווין מטוס קרב למשגר או למפקדה שרחוקים ממנו קילומטרים רבים. בתעשיות הביטחוניות של ישראל מפתחים עוד ועוד מערכות וסנסורים שישפרו את היכולות הללו, והם עושים את זה ברוץ נגד הזמן.
כבר עכשיו ברור שהמערכה הבאה תהיה שונה מבחינת זרוע היבשה. את מהפכת השריון נראה בלבנון, בעזה ובכל מקום שבו יפעל הטרור (מי יודע - אולי גם בסוריה). קציני יבשה רבים מאמינים שאז נראה את הכלים המשוריינים החדשים "מנהלים את שדה הקרב".
המלחמה הבאה או המבצע הבא הם רק עניין של זמן, ובצה"ל כבר היו מי שהכריזו שמלחמת לבנון השלישית לא תדמה לשנייה. אמרו גם שהמבצע הבא בעזה יהיה עוצמתי ואפילו אכזרי הרבה יותר. חלק גדול מהיתרון שלנו שם תלוי במערכות החדשות שכבר נכנסו ועוד ייכנסו לשירות.