הפספוס של צה"ל בתחקיר הירי באגוז והשאלות שנותרו פתוחות

השבוע פרסם צה"ל את הגרסה התקשורתית לתוצאות ועדת הבדיקה שהוקמה לחקר הירי הדו-צדדי הקטלני ביחידת אגוז. הוועדה קבעה כי מפקדי יחידת אגוז פעלו בחוסר מקצועיות, בחוסר משמעת ובניגוד לפקודות הצבא.

בעקבות המסקנות החליט הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי על שורה של הדחות ביחידה ועל עצירת הקידום של סא"ל א', מפקד היחידה, לשנתיים, אחרי שהיה אמור לעלות לדרגת אל"ם ולהתמנות למח"ט אלכסנדרוני.

אין ספק שמה שהביא את כלל המעורבים בתקרית למקום שאליו הגיעו הוא תרבות לקויה בכל צבא היבשה, שבאה לידי ביטוי במקרה הזה ביחידת אגוז. לוחמי היחידה יצאו לפשיטות פיראטיות על מאהלים בדואיים, ביצעו ירי ללא אישור, לא דיווחו למפקד היחידה וגם יצאו לפעולות עצמאיות בניגוד לכל נוהל צבאי תקין.

הפרט שאמור למנוע אסון דומה

באירוע המדובר ישנה שאלה קריטית והיא מי ירה ראשון. זו סוגיה מהותית שאומנם יש לה השלכות לגבי הענישה, אך היא בעיקר מהותית, בשל הצורך להפיק לקחים, שאותם יש להטמיע בכל הצבא כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. העובדה שאין הכרעה בסוגיה זו מעוררת לא מעט סימני שאלה לגבי התנהלות התחקיר הצבאי על האירוע ולגבי התנהלות הצבא בכלל.

על פי התחקיר, סגן נ', מפקד צוות ביחידה ומי שביצע את הירי הקטלני בשל טעות בזיהוי, יצא באופן עצמאי לסיור כדי לתפוס גנבי אמל"ח (אמצעי לחימה). הוא לא דיווח על היציאה שלו באופן תקין, לא לקח מכשיר קשר ולא ביצע עוד שורה של פעולות נדרשות.

עם זאת, ובניגוד לדיווחים, דקות לפני הירי הוא עבר דרך השומר במאהל הצוות שלו, כך שהיה מי שידע לאן הוא הולך, אך לא היה דיווח על כך. סגן נ', חשוב לציין, יצא עם כדור בקנה.

בזמן הזה, כוח המפל"גים (מפקדי פלגות) – שמנה ארבעה, אחד מהם המפל"ג השלישי, כלומר קצין בעל ניסיון משמעותי – יצא לסיור משלו. הם יצאו במבנה של רביעייה במתווה תנועת לילה. מרחק של כ-4–5 מטר זה מזה.

הם עשו זאת בלי לדווח, ובמקרה שלהם לא היו עם כדור בקנה כשיצאו. בהמשך הסיור, המפל"גים מזהים את סגן נ' כ"גורם עוין" ומבצעים לעברו תנועת איגוף חשאית. כאשר שני הצדדים נמצאים 15 מטר זה מזה, כך על פי התחקיר, מתבצע הירי הקטלני. סגן נ' יורה שישה כדורים, וכתוצאה מהם נהרגו רב-סרן אופק אהרון ז"ל ורב-סרן איתמר אלחרר ז"ל.

השאלה המרכזית שעליה הוועדה הייתה צריכה לענות היא מי ירה ראשון. כך היה אפשר לנסות להבין מדוע ואיך ניתן יהיה למנוע מקרה דומה. האירוע מסתיים כאשר יש שלושה לוחמים מיומנים מאוד שהיו חלק ממנו, ולמרות זאת, על השאלה של הוועדה "מי ירה ראשון?" התקבלה התשובה "לא זוכר".

הדבר תמוה לנוכח העובדה שהירי בוצע בלילה, כשהיו הצדדים במרחק של 15 מטר זה מזה - מרחק שנחשב משמעותי. מצופה מלוחם מיומן, כל לוחם, לדעת אם הירי ששמע ראשון היה לידו או שבמרחק 15 מטר ממנו.

עוד עולה מהתחקיר שאחד המפל"גים ירה ארבעה כדורים באוויר, אך כאמור התחקיר לא קבע מי ירה ראשון. אם המפל"ג הוא שירה ראשון, יש לכך משמעות אדירה מצד סגן נ', שכן זה מתיישב עם דבריו שהרגיש סכנת חיים, ואז נוהל מעצר חשוד, שבו אולי האירוע היה יכול להיעצר, אינו רלוונטי כלל לסיטואציה.

עוד תמוה, בשל כך שהארבעה לא יצאו עם כדור בקנה, שאיש לא ידע להעיד על רעש דריכת נשק ומתי שמע אותו. לא הגיוני שלוחם מיומן לא ידע לזהות רעש כזה. לדבר יש גם משמעות מבחינת זמנים, שהרי מצד אחד יש לוחם מיומן עם כדור בקנה, ומהאחר - לוחמים שגם צריכים לדרוך את הנשק, לכוון ואז לירות.

הדבר קריטי, משום שהראשון שפתח באש הוא זה שטעה בשיקול הדעת והבנת הסיטואציה. טעות זאת יש לחקור ביסודיות לצורך הפקת לקחים. לא ברור כלל כיצד אפשר להפיק לקחים מאירוע כדי שלא יקרה שוב, אם לא ירדו לשורש הבעיה.

שאלה נוספת שעולה היא אם הטענה שכלל המעורבים בתחקיר, בכל הדרגים, התייעצו עם עורכי דין, נכונה, ומה משמעותה מבחינת התשובות שנתנו בתחקיר. גורמים בצבא לא ידעו לספק השבוע תשובה נחרצת לשאלה זו. התחקיר אמור להיות נקי משיקולים, וכלל המעורבים אמורים לתת את גרסתם באופן חופשי. ברגע שבסיפור מעורב לכאורה ייעוץ משפטי, הדבר עלול להוסיף אלמנט מזיק של התגוננות.

הבעיות לא החלו עכשיו

בעיה נוספת שעולה מהתחקיר ולא זוכה לתשובה, נוגעת לרמת המשמעת, האמינות, הפיקוד והמקצועיות של יחידת אגוז ובכלל. הוועדה בחנה את התנהלות היחידה רק במהלך שבוע האימון, אולם חוסר הסדר והמשמעת לא נולדו בשבוע הזה. סביר שהם נולדו הרבה מאוד שנים לאחור ותחת מפקדים רבים.

 הועדה מציינת לחיוב כי היחידה קיבלה ציונים טובים בביקורות שנערכו שם בשנה האחרונה. מה זה אומר על רמת הביקורת בצה"ל, על האמינות והרמה של השטח? הנושא הזה חשוב הרבה מעבר ליחידת אגוז. זה נכון לכלל היחידות המובחרות ולמעשה לכלל צבא היבשה.

בשנה שעברה פרסם כותב שורות אלה כתבה על תאונת אימונים של צנחנים במילואים. במסגרת אותה כתבה צוטט קצין בכיר בזרוע היבשה, שחשף: "60% מתאונות האימונים לא מדווחות מעבר לרמת הגדוד או היחידה". זה נתון גרוע מאוד, המלמד על רמת האמינות והתרבות הארגונית הלקויות בזרוע היבשה. כל תאונה כזו שאינה מדווחת סופה שתחזור בעתיד, וככל הנראה עם תוצאות קטלניות.

כל תאונה כזו שאינה מתוחקרת בגלוי ובפתיחות מונעת מכלל הצבא את הפקת הלקחים, שדרכם ילמדו איך ניתן למנוע אירועים דומים בעתיד. "למנוע" פירושו לבדוק מה קורה ביחידה או בגדוד מבחינת התרבות והרמה המקצועית, כי לפעמים הבעיה היא אי-שמירה וקיום נהלים שכבר נכתבו בדם.

באשר לדבריו של האלוף (בדימוס) יצחק (ג'רי) גרשון בטור שפורסם השבוע ב-mako, אני מכבד ומעריך את ג'רי, שהיה המח"ט שלי בצנחנים, אבל חולק עליו. דווקא משום שיש הרוגים חשוב לרדת לשורש הבעיה כדי למנוע את הישנותה בעתיד; השאלות חשובות מאוד כי יש פה סוגיה מהותית שלא זכתה למענה.

כבר שנים שרבים מתריעים על התרבות הארגונית הלקויה של צבא היבשה. לא מבצעים תחקירים מסודרים של כל פעולה ואימון, ומה שנעשה רדוד ושטחי לרוב, וכך גם לגבי פעילות מבצעית.

כך צריך להיראות תחקיר

דוגמה טובה אפשר לראות למשל בחיל האוויר, למרות כל ההבדלים בין זרוע האוויר ליבשה. כותב שורות אלו השתתף מספר פעמים בתדרוכים ותחקורים של גיחות אימון בחיל. לפני כמה שנים, בתחקיר של גיחת אימון קרב אוויר, הגיע תורו של טייס בדרגת סרן לספר על האימון מהצד שלו.

הטייס פרט בגילוי לב ובחופשיות את כלל הטעויות שלו באימון ואף סיפר שחרג ממגבלת בטיחות הגובה והטווח ממטוס אחר במבנה. מה קרה לאחר מכן? ישבו כולם וניתחו את הטעויות שהביאו אותו לחריגה, כולל מה עבר לו בראש, מה היו המחשבות. הטייס לא נענש. הכל נעשה באופן חופשי ובמטרה אחת בלבד, והיא להפיק לקחים. הלקחים הופצו בטייסת, ואף נשלח סיכום אירוע למטה חיל האוויר, ומשם לכלל הטייסות.

ככה בדיוק צריך להיראות תחקיר של כל פעולה בצבא היבשה, אימון או מבצע. אבל זה לא קורה. לוועדה הייתה הזדמנות לנצל את הירי הקטלני באגוז כדי לטפל בתרבות הארגונית של כלל הצבא, להפוך אותה לקדושה, בדומה לחיל האוויר.

למעשה, זה צריך היה להיות המנדט העיקרי של הוועדה ובכלל של צה"ל בנושא, שהרי שינוי כזה ישפר את היכולות המבצעיות של הצבא באופן משמעותי ביותר, וכן את השמירה על חיי אנשיו, מבלי שנדרשת השקעה תקציבית. למרבה הצער, עושה רושם שזה לא קרה, לפחות לא באופן מלא וממצה.