סמלת טלי פיטלוק (23) משרתת כיום כטכנאית בטייסת 140, טייסת האדיר הראשונה של חיל האוויר. מי שמוציאה בכל יום את מטוסי ה- F-35 לגיחות אימון וגם מבצעים, עברה דרך ארוכה ומאוד לא פשוטה עד שהגיעה למקום שבו הגשימה חלום.
הסיפור שלה מתחיל בדרום אפריקה משם עלתה על מנת להגשים חלום ולהתגייס. רק שקשיי שפה הביאו לשיבוץ שלה כעובדת רס"ר, הכי רחוק מהמקום אליו שאפה. לא מעט מאבקים הביאו אותה לתפקיד הנכסף, שם אגב, מחסום השפה שהיווה קושי הפך ליתרון.
רגע לפני שהיא משתחררת משירות צבאי ישבנו איתה לשיחה על מסלול שירות לא שגרתי שכלל בין היתר תכני לימוד וטיפים מנשיאת חברת "לוקהיד מרטין", יצרנית מטוס ה-35-F בכבודה ובעצמה.
"עליתי מדרום אפריקה לפני כמעט שלוש שנים", מספרת סמלת טלי, "אני חיילת בודדה כשההורים שלי עדיין שם. עליתי לישראל כדי להגשים את החלום שלי מגיל 12 שהוא להתגייס לצבא".
בטיול הבת מצווה שלה היא החליטה שתרצה בעתיד לעלות ולהתגייס. "הגעתי עם כל המשפחה לכותל ואז ראיתי שם חיילת עם נשק, כומתה ואני זוכרת שהייתי בהלם. זה הדבר הכי מגניב שראיתי בחיים. אמרתי להורים שלי שאני חייבת לדבר איתה. ניגשתי ושאלתי אם היא אוהבת מה שהיא עושה".
ממש במקרה פיטלוק, אז בת 12 ניגשה לחיילת בודדה מבריטניה. "היא אמרה לי שהיא לוחמת בצבא ושזה הדבר הכי טוב שעשתה בחיים. אז ידעתי שארצה לעבור מסלול דומה".
אחרי הטיול חזרה לדרום אפריקה כשברור לה שתחזור להתגייס בישראל. כשסיימה את בית הספר החלה לעבוד כדי לחסוך כסף לעלייה ולפעול להשגת כל האישורים הנדרשים. "עברתי לא מעט קשיים ומכשולים. את כל העלייה מימנתי בעצמי כדי להגשים את החלום".
"זה הדבר הכי קשה שעשיתי"
בשנת 2018 היא עולה לישראל, ישר לאולפן כי לא דיברה את השפה בכלל. "לא דיבור, לא כתיבה או קריאה. כלום". אבל חודשיים אחרי כבר היה לה תאריך גיוס. "לא עליתי במסגרת גרעין או כל פרויקט אחר, את הכל עשיתי לבד. זה מאוד לא פשוט כשאין ליווי מההורים או גורם אחר. הדבר הכי קשה שעשיתי אבל שווה ביותר".
הדבר הראשון שעשתה בשרשרת החיול כשקיבלה את המדים, היה להתקשר להורים בפייס-טיים. כשהיא מספרת על זה קשה לה מאוד להסתיר את ההתרגשות ולעצור את הדמעות בשיחה שלנו.
"ההורים שלי ראו אותי על מדים והם בכו בטלפון. אמרו לי כל הכבוד על מה שעשיתי ואיך שהתגברתי על מכשולים. כמה שהם גאים בי. לא ידעתי איך הם מקבלים את הצעד שלי וכשהבנתי כמה הם תומכים התרגשתי מאוד. אמא שלי מדרום אפריקה במקור, אבא שלי ישראלי שעשה צבא, אבל אסור לי לספר איפה הוא שירת".
כמו כל העולים החדשים היא התגייסה למחוו"ה אלון ואחרי הטירונות נשלחה לשרת כעובדת רס"ר בחיל האוויר. "בגלל שלא הייתה לי עברית לא רצו לתת לי תפקיד, בטח לא להיות לוחמת שזה היה החלום שלי. כל תפקיד בצה"ל הוא חשוב, אבל אני רציתי משהו משמעותי. אחרי זה שלחו אותי לאפסנאות, לא היה לי טוב שם אז אמרתי לעצמי בואי נראה מה אפשר לעשות כדי להגשים את החלום".
סמלת פיטלוק מציפה את המפקדים שלה בטפסי 55 למעבר בין תפקידים. היא עוברת בין עוד ועוד תפקידים, עובדת רס"ר, אפסנאות, תחזוקה, "הייתי גם יום אחד במטבח".
בשלב הזה הצליחה להגיע למה שהיא מגדירה כמקום מיוחד, טייסת 140 של חיל האוויר. "שם ראיתי את העבודה של הטכנאים וכמה היא חשובה ומשמעותית. היה לי ברור שזה התפקיד המשמעותי שאני צריכה לעשות".
בשלב הזה היא עוד לא מגיעה לשרת כטכנאית אבל נשלחת בינתיים לצוות דת"ק (דיר תת קרקעי) כאחראית ציוד. "זה לא היה השיא שלי", היא מתארת את הרגשתה, "אבל התחלה של משהו וכל הזמן 'חפרתי' להם שאני רוצה לצאת לקורס טכנאים".
"הטייסת קיבלה אותי כמו משפחה ותמכה בי", היא ציינה אך הדגישה, "הבעיה שבגלל שאני עולה חדשה השירות שלי היה לשנה בלבד וכשהגעתי לטייסת נשארה לי רק חצי שנה. לכן לא אפשרו לי לצאת לקורס טכנאים והעברית שלי עדיין לא הייתה טובה מספיק".
יום השחרור שלה התקרב ובניגוד לרוב החיילים היא הייתה בדיכאון מזה. "לא רציתי להשתחרר, לא הגשמתי את עצמי בתפקיד משמעותי וגם לא היה לי כסף. מפקד הדת"ק אמר לי, אעשה הכל בשבילך אבל להאריך את השירות שלך אני לא יכול".
"לא רוצה להשתחרר"
רגע השינוי הגיע מאוחר יותר, כמה ימים לפני שאמורה הייתה להשתחרר. "היה בדת"ק ביקור של מפקד הבסיס והמפקד שלי אמר הנה ההזדמנות שלך. מפקד הבסיס מגיע והוא מכיר אותי. עוזר מאוד לחיילים בודדים. כששאל מה איתי אמרתי שלא טוב, שאני לא רוצה להשתחרר ולעשות עוד יותר דברים ושירות משמעותי".
מפקד הבסיס אמר לסמלת פיטלוק שהוא מטפל בזה. יום לפני השחרור היא עוד בכתה כי חשבה שזהו. "ואז פתאום המפקד אמר לי, מחר את לא משתחררת. במקום זה את יוצאת לקורס טכנאים".
זה היה רגע השיא אחרי שאישרו לה הארכת שירות סדיר ויציאה לקורס, אחריו חזרה כטכנאית דרג א' על מטוסי F-35. יחד עם חבריה היא מטפלת במטוסי החמקן של חיל האוויר וחתומה על חייהם של הטייסים שעולים לאוויר. מבחינתה התחושה שמתארת היא של הגשמת חלום.
הספרות של מטוסי האדיר כולה באנגלית, גם מערכת התחזוקה הייחודית, ALIS באנגלית כמובן, כך שפתאום חיסרון השפה שלה הפך ליתרון. "כל עבודה שעושים על המטוס הזה, באנגלית. מה שהפך את העבודה מהנה יותר עבורי. הבנתי את כל הפרטים הקטנים", סיפרה.
היא הפכה להיות המובילה של הצוות בזכות השפה. "למדתי ונחשפתי למידע שבחיים לא חשבתי שתהיה לי גישה אליו. עבדנו מאוד קשה, שעות ארוכות ולא היה אכפת לי מזה. אסור לי לספר הרבה. רק שהתפקיד שלנו זה שהמטוסים יעבדו כמו שצריך".
השיא היה כשפגשה את מרלין יוסון, נשיאת חברת "לוקהיד מרטין" העולמית, יצרנית מטוסי ה-35-F חמקן, כשהגיעה לביקור בישראל כולל בבסיס נבטים.
מעטים מאוד אנשי מערך האדיר שיכולים להגיד שקיבלו הכשרה וטיפים ישירות מנשיאת לוקהיד בכבודה ובעצמה. "היא לימדה אותי כל מיני דברים, במיוחד על מערכת ALIS. נתנה לי הרבה מאוד טיפים שמאוד עזרו לי. אני מבינה שלקבל טיפים ממנה זה משהו מיוחד ואני שומרת את זה איתי".
על מה בדיוק דיברו היא לא יכולה להרחיב. "עיקר הדברים שהיא אמרה לי היו טכניים ומאוד מיוחדים. עצם המפגש היה מאוד מיוחד".
עכשיו, אחרי שהגשימה את החלום שלה ושירתה בטייסת האסטרטגית של חיל האוויר, היא מסיימת את השירות. "לצערי לא הצלחתי לצאת גם לקצונה ועוד פחות מחודש אני משתחררת. הצוות והמפקד שלי מלווים אותי גם בתהליך הזה. לא פשוט לעזוב מקום כזה לאזרחות, הטייסת תמיד תהיה בית חם עבורי".