השבוע התבשרנו, באיחור של שני ימי שתיקה, על מותו של מנהיג קוראיה הצפונית, קים ג'ונג איל. כמעט מיד לאחר מכן התבשרנו על כך שבדרום קוריאה העלו את הכוננות בצבא, לאחר מכן עלתה הכוננות גם בצבא ארצות הברית וסביר להניח שעוד כמה מדינות עוקבות בדאגה אחרי העברת השלטון. הסיבה העיקרית לדאגה העולמית היא שמדובר במדינה שהיא השריד האחרון לעידן הקומוניסטי, שמחזיקה צבא של יותר ממיליון חיילים ולפחות 10 ראשי קרב גרעיניים. לזה יש להוסיף שושלת של מנהיגים שלא משדרים יציבות נפשית, מנהיג צעיר שאולי ירצה להיכנס לעימות כדי להפגין את כוחו - והרי לנו משוואה שמדירה שינה מרבים.
במידה וצפון קוריאה אכן תחליט לפתוח בעימות, הנפגעת המרכזית תהיה קרוב לוודאי שכנתה הדרומית. לפי הסקירה הבאה, במהלך כזה כוחה הצבאי העליון של קוריאה הצפונית ויכולתה הגרעינית יבואו לידי ביטוי, אם כי גם דרום קוריאה מחזיקה בצבא משמעותי, ולצידה עומדת בעלת ברית בעלת הצבא החזק בעולם שמבטיחה לתת לה גב בעימות אפשרי.
בעוד צפון קוריאה הסגורה מפעילה צבא מיושן אך בכמות אדירה, עם יכולת טילים בין יבשתיים מתקדמים ומערך נ"מ מהצפופים בעולם, בדרום קוריאה החליטו ללכת יותר לכיוון של איכות - אשר נשענת בעת הצורך על צבא ארה"ב. סך הכל יש לצבא הצפון 1.2 מיליון חיילים מגובים ב-8 מיליון חיילי מילואים ומיליציות שונות, בדרום לעומת זאת יש 650,000 חיילים מגובים ב-3.2 מיליון חיילי מילואים.
חילות האוויר: כמות מטוסים זהה
דרום קוריאה: כמות כלי הטיס משני צדי הגבול כמעט זהה, שני החיילות מפעילים כ-1,500 כלי טיס כאשר בדרום ניתן דגש גדול בתחום מסוקי הסער, 780, מתוך עיקרון לחימה של הממד האנכי. בתחום מטוסי הקרב מפעיל החיל הדרומי 61 מטוסי F-15K, שזה דגם מתקדם של המטוס. עוד מפעילים בדרום 160 מטוסי קרב מסוג F-16, מאתיים מטוסים ישנים יותר מסוג פנטום ו-F5, ו-40 מטוסי התראה מדגמים שונים. לדרום יש גם כמות גדולה של מל"טים בתחום המודיעין והסיור, שחלק ניכר מהם נרכש בישראל.
צפון קוריאה: החיל של הצפון מתבסס על מאות מטוסי קרב ישנים מסוג מיג 21, מיג 23 ודגמים של סוחוי. המטוסים המתקדמים ביותר, שגם הם שייכים לשנות ה-80, הם 50 מטוסי מיג 29 ועוד 40 מטוסי תקיפה מסוג סוחוי 25. תחת פיקוד חיל האוויר של הצפון ישנו מערך הנ"מ מהצפופים בעולם שמתבסס על מערכות מתקדמות מתוצרת רוסיה כגון סאם 16, 17 ועוד מספר דגמים ישנים יותר.
צבאות היבשה: קוריאה הצפונית חזקה פי 3
דרום קוריאה: לצבא הדרום יש כ-2,500 טנקים, בעיקר מסוג אברהמס המתקדם ומסוג M-60 שעברו שדרוג בתעשייה המקומית. בתוך כמות זו של טנקים ישנם גם לא מעט טנקים מתוצרת מקומית שנחשבים למתקדמים מאוד. לדרום יש 1,800 קני תותח, רובם מתקדמים ובעלי יכולת תנועה עצמית. בתחום הטילים נחשבת קוראיה הדרומית למתקדמת אך מבחינת מספרית יש להם כשליש מהכמות שבצפון. תחום חזק נוסף שפועל בדרום זה דיביזיות צנחנים ומספר גדול של יחידות מיוחדות עצמאיות.
צפון קוריאה: בתחום היבשה, בניגוד לאוויר, לצפון יש עדיפות מספרית ברורה. לצפון קוריאה יש כ-5,400 טנקים מדגמים כמו T-72 ו-T-80 אך גם דגמים ישנים מאוד כמו למשל T-60. בנוסף מפעילים בצפון לא פחות מ-1,500 קני תותח מגובים במערך טילים מתקדמים ביותר, חלקם בליסטיים, אשר מגיעים על פי הערכות שונות לכ-7,000 טילים. צבא הצפון מתבסס בעיקר על מיליוני חיילי חי"ר שאמורים בשעת פקודה "לשטוף" את הדרום מבלי להתייחס לאבדות.
חילות הים: יתרון עצום לקוריאה הצפונית
דרום קוריאה: הצי הדרומי מפעיל 170 כלי שיט סך הכל, ביניהן ניתן למצוא 9 ספינות טילים מתקדמות, 10 ספינות טילים קטנות יותר ו-14 צוללות. על החוף מגנות כ-150 ספינות סיור מהירות.
צפון קוריאה: בתחום הימי הפער בין המדינות הוא ענק - צפון קוריאה מפעילה 700 כלי שיט מדגמים שונים ויש להם כמות אדירה של 58 צוללות, בהן גם צוללות ננסיות שנועדו לפגע בדרום. המקרה האחרון היה לפני כשנה, אז טובעה ספינת טילים של הדרום ללא כל סיבה וכל אנשי הצוות נהרגו. עוד בצפון 470 ספינות פטרול מהירות וכמה עשרות ספינות טילים.
אחד הגבולות המתוחים בעולם
הגבול בין שני הקריאות נחשב לאחד הנפיצים בעולם. לא ברור מדוע ומה גורם למנהיגי הצפון ליזום, אך בכל שנה ישנן התפרצויות של קרבות אש, בדרך כלל ביוזמת הצפון. מלבד הטבעת ספינת הדרום על ידי צוללת של הצפון זכור לנו המקרה מלפני שנה, אז ירו ללא סיבה עשרות תותחים מהצפון על אי של הדרום, עשרות חיילים ואזרחים נהרגו והתקרית הסתיימה בדיוק כמו שהחלה, בהפתעה. ישנו חשש מאוד גדול בדרום להגיב, בעיקר בגלל היכולת הגרעינית של הצפון. הממוצע השנתי של תקריות הירי עומד כיום על 10 עד 15 אירועים בשנה.
המנהיג החדש בצפון – בגדר תעלומה
בעוד שבדרום קוריאה ישנו משטר דמוקרטי מערבי, בצפון קוריאה שולטת מאז הקמת המדינה משפחתו של קים איל סונג. סונג שלט במדינה עד שנת 1994, אז הוחלף על ידי בנו קים ג'ונג איל, שנחשב בדיוק כמוהו לאדם לא צפוי, מגלומן ומסוכן. עם פטירתו של ג'ונג איל השלטון עובר ליורשו, הבן קים ג'ונג און, אשר בדיוק כמו הסב והאב נחשב לאדם לא צפוי, אך נכון לרגע זה לא ידוע עליו יותר מדי.
קים ג'ונג און נחשף לראשונה כאשר אביו הכין אותו לשלטון ולקח אותו לביקורי עבודה בבסיסי הצבא. על פי דיווחים שונים מדובר באדם שלמד שנים ארוכות בשוויץ ולאחר מכן באוניברסיטה על שם אביו במדינה, שתפקידה להכשיר קציני צבא בכירים. הפחד העיקרי במדינות המערב הוא כיצד יעבור שם השלטון לאחר מותו המפתיע של האב ומה יעשה הבן אחרי שיקבל את ההגה לידיו.
האם יש חשש לעימות?
חוקרי מכון inss למחקרים אסטרטגיים, ד"ר אמילי לנדאו ודן פיטקין, מספרים לפז"ם כי החשש מפני עימות קיים, אך הוא נמוך. "צריך להבין שכבר בשנת 2008 גברה המתיחות בין הקוריאות", אומר ד"ר לנדאו, "בגלל הנשיא החדש של הדרום שדוגל בקו יותר נוקשה נגד הצפון. אבל חשוב לדעת שתקריות האש נועדו כלפי פנים, לא פחות מאשר נגד הדרום. גם התקריות וגם הניסויים השונים נועדו בכדי לחזק את מעמדו של המנהיג בעיניי עמו. יש חשש מעימות נרחב אך יש להם בלמים, ישנו אינטרס כלכלי משום שלמרות המתיחות והתקריות ישנה סיוע מאוד נרחב של הדרום לצפון, ישנם פרויקטים של קוריאה הדרומית שמעסיקים עשרות אלפי עובדים בצפון".
דן פיוטקין מוסיף: "בעידן של אי-יציבות כלכלית וחברתית המתח בין שתי המדינות יכול להוות גורם נוסף לטלטלה בשווקים פיננסיים במזרח אסיה וגם בעולם. יתרה מזאת, הגברת המתח בין שתי הקוריאות יכולה להביא למתח בין השחקנים המשמעותיים הנוספים באזור, כגון בין ארה"ב לרוסיה, בנוגע לשינויים במדיניות ביחס לצפון ודרום קוריאה. סיכוי ההתלקחות בין צפון לדרום קיים תמיד, יחד עם זאת, חילופי השלטון בצפון קוריאה אינם זמן לתחילת המלחמות. לאור זאת, הסיכוי להתלקחות בתקופה הקרובה הוא נמוך מהרגיל. אותו דבר, אפשר להגיד על המלחמה - הסיכוי קיים באופן קבוע. יחד עם זאת, פתיחת מלחמה רחבת היקף בנקודת הזמן הזו אינה נראית סבירה. בד בבד, הסיכוי לאירועים אלימים בגבול בין שתי המדינות כולל חילופי האש קיים בסבירות לא מבוטלת".