זה סיפור של טרגדיה ישראלית, אולי כזו שרק מדינה כמו שלנו יכולה לייצר. ביום ראשון השבוע נורה מעזה טיל נ"ט מסוג קורנט, שמשמש בדרך כלל נגד כלים משוריינים צבאיים. רק שזה פגע ברכבו הפרטי של משה פדר (68) וקטל את חייו.
הטיל הזה גם פתח פצעים ישנים שבקושי הגלידו, אחרי שהתברר שפדר הוא בן זוגה של איריס עדן, שהשכול לא זר לה. איריס כבר איבדה את בעלה הראשון, ישיש ז"ל, שהיה קברניט אחד משני מסוקי היסעור שהתנגשו בשנת 1997 באסון המסוקים.
אסון המסוקים נחשב לקשה ביותר בתולדות צה"ל. בליל ה-44 בפברואר 1997 התנגשו שני מסוקי יסעור של חיל האוויר סמוך לשאר יישוב בגליל העליון, בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. איש לא שרד את התאונה ו-73 הלוחמים שהיו על המסוקים נהרגו, כמו גם צוות האוויר ובו גם ישיש ז"ל.
מדובר היה באחד הניסיונות הראשונים לבצע ריענון של כוחות במוצבים של צה"ל בדרום לבנון באמצעות מסוקים, במקום נסיעה בצירים בהם נהג החיזבאללה להטמין מטענים שגבו קורבנות. למרות שהיו עוד קורבנות בשנים שעברו מהאסון ועד ליציאה מלבנון, האירוע הזה נשאר צרוב בתודעה כטראומה לאומית. תמונות הלוחמים ההרוגים שנותרו צעירים לנצח, ליוו את החברה הישראלית עוד שנים ארוכות לאחר המקרה.
ועדת החקירה של צה"ל התקשתה לקבוע את סיבות התאונה. בדוח המסכם נאמר "לצערנו, האמת נלקחה עם קורבנות האסון לעולמם". אורי בן ציון, קצין הרפואה בזמן האסון שניהל את מבצע חילוץ הגופות, סיפר בשנת 2017 בראיון עם "החדשות": "ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הגיעו. אני זוכר שהם נעמדו על גבעה והסתכלו למטה, אני זוכר את הפנים שלהם חתומות. ככה, האנשים שמנהלים את המדינה והצבא, עומדים חסרי אונים מול מראה שכזה".
באחד התחקירים שנעשו בחיל האוויר לאחר האסון, עלה כי מסוקו של ישיש ז"ל היה ככל הנראה הקדמי מבין השניים, וכשהמסוק השני ניסה לסגור ממנו את הפער הם התנגשו.
הקברניט ישיש עדן ז"ל נולד בשנת 1952 וגדל במושב בני דרור ובהמשך בבית שמש. את קורס הטיס הוא סיים כטייס מסוקים ב-1973, זמן קצר לפני מלחמת יום כיפור, שבמהלכה היה טייס מסוקי אנפה.
כשהוא רק בן 20, ישיש עדן כבר הטיס מסוקים לאזורים מוכי טילים ותחת אש נ"מ כבדה, חילץ עשרות פצועים והטיס יחידות מיוחדות למבצעים חשאיים. בהמשך היה מדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר ונבחר להיות מראשוני טייסי היסעור, מסוק סער כבד אותו נבחרים להטיס מי שנחשבים ל"הכי טובים".
את איריס הוא הכיר במהלך השרות שלו כטייס, אחרי שהגיעה לטייסת כפקידת מבצעים והשניים התחתנו ב-1977. בני הזוג החליטו שלא להתגורר בבסיס של חיל האוויר, כנהוג, וקבעו את בית בתל אביב. ישיש גם החליט שלא להישאר בקבע. הוא עבר לעולם ההייטק שאז לא היה מוכר כמו היום, אבל הקפיד להמשיך להטיס מסוקי יסעור במסגרת שרות המילואים שלו.
כטייס במילואים ומי שהיה אחד מוותיקי הטייסת, הוא נשלח למשימות שעד היום אסורות בפרסום, השתתף בחילוץ פצועים מאירועי טרור ולחימה וגם מטיילים רבים. במלחמת לבנון הראשונה יצא לגיחות סער וחילוץ רבות.
ב-1997 יצא ישיש לשרות מילואים ונשלח יחד עם צוות מסוק אחר להוביל כוחות ללבנון, שהייתה ההטיסה האחרונה שלו. על הטרגדיה הכפולה שלה אמרה השבוע איריס עדן ב"חדשות הבוקר" עם ניב רסקין: "משה לא הקשיב לי, אני מכירה את זה גם מבעלי שלא היה מקשיב כשהייתי מבקשת שלא יטוס כשהוא לא מרגיש טוב. בן אדם לא יכול לחשוב שיקרה לו משהו".
"אתה לא חולם שפעמיים יקרה לך אסון", הוסיפה בכאב, "אתה לא מוכן אפילו למחשבה כזאת. שתי האהבות הגדולות של החיים שלי עלו בלהבות השמימה, אחת במסוק והשנייה ברכב. ביום הזיכרון אנחנו בוכים על כולם יחד".
ישיש ז"ל תואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי, שאהב את חוויית הטיסה ותרם מניסיונו הרב לאחרים. "ישיש מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, היווה דוגמה אישית לסובבים אותו והיה חבר אמיתי", כתב עליו אחרי שנהרג הרמטכ"ל, אמנון ליפקין שחק ז"ל.
מפקד הטייסת שלו כתב עליו כי ישיש שהיה הקברניט הוותיק ביותר, היווה עמוד התווך של אוכלוסיית המילואים בטייסת. "התנדבותו לכל משימה בכל זמן, תושייתו, היותו קצין מצטיין ולוחם אווירי מעולה, הפכוהו לאדם שתענוג היה לעבוד אתו, דמות נערצת וראויה לחיקוי".
הוא השאיר אחריו שלושה בנים וביום העצמאות של שנת 2013, היה זה האחיין שלו, אז רס"ן ע' טייס קרב וסגן מפקד טייסת שנבחר להוביל את מטס יום העצמאות. רס"ן ע' האחיין הוביל את "המטס החסר" מבנה טיסה בו חסר מטוס אחד, לזכר נופלי חיל האוויר.