את המשפט המדהים הזה שבכותרת, אמר לא אחר מאשר ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, במהלך כנס "ניצחון במלחמות קטנות והכוח האווירי" של מכון פישר לחקר אוויר וחלל. רצה הגורל ובבוקר שלמחרת ירי הרקטות מעזה, התנהל במכון פישר כנס שעוסק במלחמות קטנות, שם התמודדו מומחים בעלי שם עולמי וקצינים בכירים לשעבר עם השאלה: האם ניתן לנצח את הטרור ואיך. כחלק מבחינת ההתמודדות, נחשפו במהלך הכנס לא מעט סקופים, כאשר קצינים בכירים במיל' סיפרו על הקרבות שניהלו באופן אישי במלחמת לבנון השנייה ואף בעזה.
"המלחמות הקטנות כבר מזמן אינן קטנות", אמר ראש מכון פישר, תא"ל במיל' אסף אגמון, שבעצמו השתתף והוביל כמה מהמבצעים החשאיים של צה"ל. בנאום הפתיחה שלו מציין אגמון כי, "הן אפילו ארוכות, טובעניות, בעיתיות, מתמשכות, רצחניות ויקרות. הן מסתיימות בלא הכרעה ברורה, כשכל צד דורש לעצמו את התהילה והניצחון".
אחת מהמסקנות מהכנס, היא שהדרך לניצחון במלחמות מהסוג הזה היא שילוב אינטרסים. אפרים הלוי מציין כי מעורבות חיזבאללה בקרבות בסוריה תורמת לביטחון ישראל, בכך שהם בעצם עסוקים עד מעל לראש ומאבדים לוחמים מאומנים. הוא הוסיף בדבריו כי: "חיזבאללה מחליש ומאתגר את דאע"ש בצורה משמעותית שאנחנו לא מסוגלים ויכולים להתחרות בה. חיזבאללה, יום יום, תורם לביטחונה של מדינת ישראל".
הלוי מציין מקרה שהתרחש לאחרונה בעזה, שם אנשי חמאס בעצמם מדכאים את ניצני המדינה האסלאמית. "קבוצת אנשים הניפה את דגל המדינה האסלאמית על מסגד ובתוך כמה שעות הם נקברו והדגל נשרף. אם אנחנו היינו עושים את זה, לא היו לנו אבדות והיו מגנים אותנו בכל העולם".
היתוש שמציק לפיל
נקודה מעניינת שמציין תא"ל במיל' אסף אגמון, היא שהשחקנים הגדולים והחזקים באותן מלחמות נוטים "שלא לנצח ואפילו להפסיד". הוא מסביר כי בהקשר של צה"ל, צריך להגיד שהמפקדים, הלוחמים והטייסים נולדו למלחמות הקטנות, למאבק בטרור. לטענתו, הם לא מכירים את המלחמות הגדולות שמדינת ישראל הפסיקה לנהל לפני 30 שנים ויותר. "זה משהו מאוד משפיע וגם מכריע. למרות היכולות, צה"ל עדיין לא השכיל להבין איפה הוא נמצא ורואים את זה בחוסר היכולת להכריע", אמר לי אחד מאגדות חיל האוויר בשיחה פרטית. "הניצחון יבוא אחרי שיהיה שינוי בקרב הדרג המדיני שמאשר את פעולות הצבא. בפעמים הבודדות שעשו את זה, בלבנון השנייה, החריבו רובע שלם בעיר בירות וזה עבד ועובד היום", אמר לי אותו טייס.
אין זו הפעם הראשונה שבמכון פישר מתמודדים עם השאלה, איך לנצח את הטרור. במהלך מבצע צוק איתן פרסמנו בפז"ם עבודת מחקר של תא"ל במיל אפרים סגולי, טייס מסוקי סער וקרב, שהתמודד עם השאלה איתה מתמודדים מדינות מתקדמות נוספות – "איך יכול להיות שהן לא מצליחות להתמודד עם ישויות פחות מפותחות? איך זה שהגדול לא מביס את הקטן?". המסקנה של סגולי הייתה שצה"ל איבד את היצירתיות שלו, כשבכל המבצעים האחרונים לא ראינו שיטת פעולה שהצליחה להפתיע את חמאס. ממה שאני הצלחתי להבין מהם, צריך להיות פה שילוב הדוק של פוליטיקה ושיחות שלום אשר יגובו במשהו בסגנון של "בעל הבית השתגע".
חיל אוויר כקבלן הריסות - בעל הבית משתגע
כל מי שמגדיר את עצמו בתור גאון צבאי, יודע שתפקידו של הצבא הוא להביא לדרג המדיני את הניצחון שייתן לו את נקודת הפתיחה הטובה ביותר על שולחן המשא ומתן. הדרך לעשות זאת, כפי שהציג בכנס טייס הקרב לשעבר תא"ל במיל' דן רונן, היא באמצעות פעולות שזכו לשם "בעל הבית השתגע". רונן הסביר את דבריו באמצעות החוויות האישיות שלו בתור קצין וכמפקד במילואים במלחמת לבנון השנייה, שם היה אחראי על התאום בין חיל האוויר לכוחות היבשה.
מדבריו של רונן עולה סוג של פרדוקס, שחיל האוויר לא יודע להתמודד האיומים העיקריים של הטרור, למשל רקטות, אבל הוא היחיד שיכול להכריע את המלחמה. הוא מציין את העובדה שבמשך 50 ימים חמאס הצליח לשגר עשרות רקטות ולגרום לנזק של מיליארדים, למרות שכל חיל האוויר היה בשמים של עזה. הוא המחיש את המצב בסיפור אישי, "מצחיק. אני מתעורר בשש בבוקר וכדרך הטבע הולך לשירותים ופתאום שומע מטוס קרב עובר לי מעל לבית בגובה אפס. לא שמעתי כזה דבר בחיים. עשר שניות אחר כך אני שומע סירנה, ואני עם התחתונים למטה, ככה תפסו אותי".
תא"ל במיל' רונן מתאר גם את ההלם שחווה במלחמת לבנון השנייה, כשהוא היה בפיקוד ורקטה פגעה במחסן הרכבת בחיפה. "זה היה הלם", הוא מספר, הבחור שהשתתף ב"ענבי זעם", "דין וחשבון" ושאר המבצעים עם השמות הגדולים שלא באמת שינו פה דבר. אז מה כן הצליח לשנות את התמונה באופן משמעותי ואיפה הגוף היחיד שיכול להכריע את המערכה - חיל האוויר? על זה ניתן ללמוד מהסיפור הבא של רונן.
כאמור, תא"ל במיל' רונן היה אחראי על שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה, "תקפנו הרבה מאוד מטרות שלא השפיעו בשום דבר על המערכה. העורף המשיך לספוג". "החוויה הזאת מייצגת דוגמה למה שידענו ולא ידענו, מה שחיזבאללה ידע אבל לא האמין שמדינת ישראל תעשה בזמן שנהרגים לה אזרחים בעורף. כולנו זוכרים את האמירות של חלוץ ואולמרט, שבמטס אחד מדינת ישראל יכולה להחזיר את לבנון 50 שנה אחורה".
"לא עשינו את זה אבל נוצר איזה תסכול", הוא ממשיך ומספר כי אחרי שווידאו שאין אזרחים, הוא קיבל "באופן אישי פקודה, לקחת תא שטח בבינת ג'בל שהוא תשתית ופשוט לגבות מחיר מלחמה. מן אמירה של בעל הבית השתגע. אני יכול להגיד לכם שבפועל, המשימה הזו הפכה אותנו (חיל האוויר) לקבלן הריסות". רונן מציין שבחיל האוויר לא אהבו את המשימה, בלשון המעטה, אבל בצעו אותה וכמובן שעל בסיס הבנה כי אין שם אזרחים.
"אחד הדברים שעשינו תחת ההבנה שהשטח ריק, זה שאין טעם להשתמש בפצצות חכמות ויקרות, אלה בפצצות טיפשות וכך עשינו. טסנו מאוד גבוה עם פצצות ש"כ שזה לא בדיוק פוגע, אבל הנזק בבינת ג'בל באזור מרכז העיר היה גדול מאוד". רונן מכריז "מאז ספטמבר 2006 יש שקט בגבול הצפון. מתוח, ואפשר להמשיך להתווכח עם ניצחנו או לא, אבל עובדתית - יש שקט. לא חושב שהבנו שהפקודה הזו שקיבלנו, פגיעה כזו בתשתית כדי לגבות 'מחיר מלחמה', תיצור כזו הרתעה ארוכת שנים מחיזבאללה. נוצרה משוואה חדשה של הרתעה בין מדינת ישראל לחיזבאללה".
המסר של רונן ברור, והוא ממש לא לבד. גם אם נוריד את התקופה שחיזבאללה עסוק בסוריה, אנחנו עדיין סופרים שנים ארוכות של שקט כמותו לא היה בצפון. אותה פעולה של חיל האוויר הייתה זו שהביאה את חמאס לשולחן המשא ומתן ולמעשה להתחנן להפסקת אש. זה לא קרה בתקיפות מחסני הרקטות והמפקדות של חיל האוויר, גם לא במבצע הקרקעי. זה קרה רק אחרי שחמאס ראו את הממדים של ההרס, בעיקר את השלב שבו החלו להפיל את מגדלי היוקרה של דאון טאון עזה. הבעיה היא שבעוד שבלבנון ניהלו מתחת לפני השטח שיחות, בעזה זה לא קרה והנה אנחנו עדים לטפטוף מתחדש של רקטות. "ידענו שגם בעזה נתקוף באותו הקונספט של בינת ג'בל. אני חושב שבמקרה של צוק איתן לא השכלנו להבין כמה זמן זה ייקח וכמה בתים נתקוף בסופו של דבר", ציין רונן.
לדבריו, לחיל האוויר אין שום סיכוי להשמיד את הרקטות, גם לא את כל המפקדות ובטח שלא את "התשתית התת קרקעית". מבחינתו של רונן, הדרך הכי טובה למדוד ניצחון ב"מלחמות קטנות" היא בחינה של המצב באזור ושל אורכו של השקט. בניגוד לעוטף עזה, "מחירי הדירות בקרית שמונה ממשיכים לעלות ומי שנמצא בכותרות זו קבוצת הכדור רגל שלהם, אז אני חושב שזה ניצחון".
סכנת המנהרות
במסגרת הניסיון להבין איך מנצחים במלחמות קטנות, דנו בכנס של מכון פישר בשלל נושאים, כלכלי, פוליטי עליית דאע"ש ועוד. אנחנו החלטנו להתמקד בשלושה העיקריים וזה באינטרסים משותפים, 'בעל הבית השתגע' והנושא הכי חם בשוק כיום – איום המנהרות. נהוג לחשוב שהאיום הגדול ביותר מגיע מכיוון המנהרות שחודרות לשטח ישראל, אולם לדברי תא"ל במיל' שלום הררי, ששירת למעלה מ- 30 שנה בתפקידי מודיעין בצה"ל, הסכנה הגדולה נמצאת דווקא במנהרות שנמצאות בצד הלבנוני או העזתי.
בתחילת הנאום שלו, הררי ביקש מהקהל לומר לו כמה מנהרות חודרות הגיעו מתחת ליישובי עוטף עזה. למרות שבקהל ישבו בכירי מערכת הביטחון בעבר ובהווה, כולם טעו, "אפס. זה מספר המנהרות שהגיעו מתחת ליישובי עוטף עזה", הוא הכריז. פה הוא מציין כי ההצלחה של המנהרות הייתה בפחד שהן זרעו בקרב הציבור בישראל. "אנשים חושבים שכל רגע יצא להם חמאסניק מהאדמה, אז הם ברחו מהדרום".
לדברי הררי, לשאלה "מה ידענו ומה היה באמת", יש חשיבות מאוד גדולה בהכרעת ארגוני הטרור. ומבחינתו השאלה נכונה לדרג הצבאי, אבל גם לאזרחים ולתקשורת שמשפיעה על דעת הקהל. "רכזת בכירה, דסקאית בשב"כ, יושבת בכתבה המפורסמת של עובדה ואומרת שהייתה מנהרה מתחת לנתיב העשרה. כשהלכתי לבדוק את זה, אמר לי הרבש"ץ קשקוש בלבוש". המנהרה, מציין הררי, הסתיימה ק"מ מהקיבוץ.
"זה חשוב מסיבה אחת - אם אתה חושב שיש מנהרה מתחת לקיבוץ, שגם קיבל פלוגת צנחנים שלמה להגן עליו, הדימוי משפיע על המצב ועל ההחלטות. היו שם אנשים שפחדו לזרוק אשפה כי חשבו שמחבל יצא מהפח. זה הביא לבריחה מהדרום וללחץ על החלטות הממשלה", מציין הררי. הוא גם ידע לספר על היסטריה באחד הקיבוצים, שם שכרו ב- 2000 שקלים אנשים שמגלים מנהרות בדרכים על טבעיות, "היסטריה ציבורית שמשפיעה על הדרג המדיני".
הררי מזכיר שצה"ל, למרות כל המידע שהיה לו, לא היה מוכן לאיום המנהרות, "התמודדות שרק היום בונים בצבא". הוא מדבר בעיקר על הפנמה, ופה נכניס דובר אחר שאמר, "אתם מדברים על עזה? קחו את בסיס נבטים של חיל האוויר. הבסיס הזה יושב 800 מטרים מהישוב הערבי ערערה. ברור לי שכולם שם אנשים טובים, אבל האם אין שם מישהו שיכול לבנות מנהרה לבסיס חיל האוויר נבטים? אז אנחנו יודעים את זה, אבל האם אנחנו מפנימים ופועלים בהתאם? ממש לא".
אם נחזור לנאום של הררי, הוא מסביר כי הבעיה הכי גדולה היא מנהרות לחימה של ארגוני הטרור בשטח שלהם. "אנחנו ידענו על המנהרות החודרות", מציין הררי ומוסיף שחמאס בנה מערכים תת קרקעיים שלמים אליהם הוא רצה למשוך את צה"ל. "הם רצו לגרור אותנו למה שאני קורה המגרסה, מנהרות צליפה, חטיפה, התקרבות ומנהרות תופת עם ארבע טון חומר נפץ וזה הסיפור האמיתי. היה לנו את השכל לא להיכנס לשם, למרות שהיו מי שדחפו לכניסה. אם זה היה קורה והיו נכנסים, היינו רואים עוד הרבה אירועים כמו זה של וינטר בעזה (אירוע החטיפה של הדר גולדין), ואני אומר לכם שאם זה היה קורה היו לנו גם 700 הרוגים", ציין הררי והזכיר את נושא שחרורו של גלעד שליט בתמורה לאלף מחבלים.
לדבריו של הררי, בחמאס מבינים שהם הפסידו, אבל גם מבינים שאותן מנהרות הביאו למחיר הכבד שצה"ל שילם בעזה. הוא מציין שהמנהרות האלה שימשו את הצלפים שעברו ממבנה למבנה ואת חוליות המחבלים שהפעילו מטענים או נסוגו מכוחות צה"ל אחרי התקלות. אם צה"ל יכנס שוב לעזה ויכריע את המערכה, ויש אומרים שזה רק עניין של זמן, הוא יהיה חייב למצוא את הדרך להתמודד עם אותן מנהרות. במקרה הזה אנחנו מדברים על מאות מנהרות.
לאור מה שכתבנו פה, על בעל הבית שהשתגע ואינטרסים, החלטנו לסיים עם חלק מנאומו של מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, שאמר: "כשמסתכלים אסטרטגית, בדרום ובצפון, החבר'ה האלה עסוקים בצרות רבות. לא הייתי ממליץ לחמאס וחיזבאללה לפתוח בעוד חזית. לא חושב שזה האינטרס שלהם".