עמוד הפייסבוק "כתף אל כתף עם אנשי הקבע" הוקם זמן קצר לאחר שבתכנית ארץ נהדרת הציגו מערכון שהכניס לא מעט אנשי קבע למגננה. באותם ימים הרגישו אנשי הקבע - ולא פחות מהם, גם בני ובנות הזוג שלהם - שללכת במדים ברחוב הפך "למשהו מבייש". ברברה קזנוביץ', עד לא מזמן קצינה בקבע בעצמה, החליטה להשיב מלחמה ולפתוח דף שיציג את פועלם של אנשי הקבע, ולא רק של אלה הלוחמים.
"'כתף אל כתף לאנשי הקבע" הוקם בינואר 2014, מיד אחרי שידור המערכון של ארץ נהדרת. בדיוק השתחררתי מתפקידי כיועצת ארגונית בדרגת סרן. המערכון הזה ממש הפריע לי ואפילו פגע בי", היא אומרת. הסיפור שלה מלמד משהו על אנשי הקבע, דווקא לא בתפקידים קרביים, שחיים במערכת הצבאית לכל דבר ועניין אבל איכשהו לא נתפסים ככאלה.
"התחתנתי באותה תקופה, לא עם איש קבע, והילד הראשון שנולד בזמן שהייתי בצבא - לא היו לו שני הורים. רק אבא היה שם כשהוא היה מתעורר בלילה. עד היום לרוב הוא קורא רק לאבא". ברברה אומרת שהייתה בתפקיד "הכי עורפי", ומשפחתה בכל זאת שילמה מחיר לא פשוט. "מדברים על הקרבה בתפקידים קרביים, וזה מאוד נכון. חיים של מג"ד לוחם לא פשוטים, אבל מי שלא נמצא במערכת לא מבין שיש תרבות ארגונית שלמה שלפיה אתה פשוט רכוש של המערכת. אם המפקד שלך רוצה לעשות דיון ב-11 בלילה, אז זה מה שיהיה. היו לא מעט ימים שהייתי חוזרת הביתה ברכבת של 12 בלילה ובעלי היה נטרף. היה אומר לי, 'תגידי, איפה את משרתת?'".
ברברה מסבירה שחלק גדול מקציני המטה הם למעשה קציני שדה שהגיעו לשם כחלק מהמסלול שלהם. "הם גדלו ביחידות השדה ורגילים שהחיים בצבא הם 24/7, אז זה מה שהם מביאים לתפקיד. הם רגילים לזה, ולמה פתאום מג"ד שמגיע לקריה צריך לשנות את החיים שלו?".
הטענות הללו מגיעות אליה ממספר גדול של אנשי קבע ובני ובנות זוג. כיום, כשהיא יועצת ארגונית בגוף ביטחוני אחר - משטרת ישראל - היא מבינה שצריך לעשות שינוי. "במשטרה יש הערכה לזמן של המשפחה. נכון שאם יש מבצע זה קדוש, אבל המטה שלהם מתנהל באופן נורמלי. לא מעסיקים אנשים עד 12 בלילה כאידיאולוגיה. בצבא הזמן שלך שייך לצבא, אתה שייך לצבא, ולכן אתה עובד 24/7. זה לא חייב להיות ככה".
"אנשי קבע? מציאות שכבר לא קיימת"
למרות הטענות כלפי התרבות הארגונית בצה"ל, הדף "כתף אל כתף" הוא בעיקר מענה להלך רוח ציבורי. "המטרה של הדף היא לתת ביטוי לאנשים שחושבים כמוני - שזה לא נכון רק להכפיש ולכתוש את אנשי הקבע. כשהקמתי את הדף, לפני כשנתיים, היה בוז גדול לאנשי הקבע בחברה ולא הייתה שום פלטפורמה לפרגן להם. בהתחלה המון אנשים כתבו בעילום שם, הצורך שלהם לשתף בחוויות ובתסכול היה מאוד גדול. אנשים ספרו לך את הכסף, אבל אף אחד לא ראה כמה לילות לא היית, כמה ימי הולדת הפסדת. שפטו את אנשי הקבע לחובה ולא לזכות. משרתי הקבע נהנו מכבוד ופתאום הפכו לאויב".
מאז מבצע צוק איתן הפך הדף למקום של הוקרה ופרגון לאנשי הקבע. "בהתחלה זה היה מקום לשפוך את הלב מול מתקפה של התקשורת. מאז צוק איתן מעלים שם כתבות וסיפורים על אנשי קבע, על הווי צבאי וגם הסבר על תכניות שונות. הדף הפך למקור מידע, למשל על השינוי בפנסיות או במסלול של אנשי הקבע, שלא תמיד מקבלים את המידע מהמקורות הרשמיים".
הדף "כתף אל כתף" הוא מרחב וירטואלי של אנשי הקבע, שם הם יכולים לכתוב את שעל ליבם - בעילום שם כמובן. עד כה, הוא השיג יותר מ-9,500 לייקים. "למשרתי הקבע אין זכות בסיסית כמו לכל אזרח במדינה להשמיע את קולו. זה חלק מ"חבילת התנאים" של המשרתים כי לא מדובר באזרח או בעובד, אלא במשרת. לכן, האפשרות שנפתחה עבורה להגיב לפוסטים או לכתוב בעילום שם זו אכן הזדמנת נדירה להשמיע את קולם בזירה הציבורית, גם אם וירטואלית. המרחב הזה לא היה בעבר".
לסיום מציינת ברברה שגם השם "צבא קבע" כבר לא מדויק: "אנשי קבע כל הזמן בחוסר וודאות, אין שום דבר קבוע בעבודה שלהם, לא אורך שירות ולא פנסיה. זה שקוראים לזה אנשי קבע, זה משהו שמשקף מציאות שכבר לא קיימת".