זה קרה בחודש ספטמבר 1971. הימים שלאחר ימי מלחמת ההתשה, ביום שקטת יחסית בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. שנה קודם לכן, מצרים הפרה את הסכם הפסקת האש והאווירה החשדנית בין שתי הצבאות עלתה מדרגה.
בכל יום נרשמו תקריות ירי לאורך התעלה. חיילים משני הצדדים נהרגו או נפצעו. התחושה הייתה שזה רק עניין של זמן עד שתפרוץ מלחמה בין שתי המדינות.
מטוסי וריגול רוסיים מסוגי 'סוחוי 7' שרוסיה סיפקה לצבא מצרים בעסקה שכללה הכשרת טייסים מצרים, חגו מעל מוצבי התעלה וסיני כדי לתעד את מיקום כוחות צה"ל לאפשרות של ליציאה למלחמה.
בצד הישראלי, גדוד 13 של גולני תפס את הקו החם בגזרת מתחם 'טמפו' שכלל בתוכו שלושה מעוזים. ללוחמים נאמר שעליהם לשמור על כוננות גבוהה מאוד.
בצה"ל החליטו להתקין מערכת 'יבבן' שמטרתה להתריע בפני גיחות של מטוסי קרב מצרים והפעלת מערכות נ"מ. באותה השבת הבחינו לפתע הלוחמים במוצב במטוס סוחוי 7 שמטרתו לרגל ולצלם את מיקומם של המוצבים.
אחד הלוחמים במוצב, ככל הנראה תושב באר שבע אחז במא"ג וירה צורר ארוך לעבר המטוס. הטייס המצרי שטס נמוך יחסית, איבד שליטה וכמה טנקים שהיו באזור ירו פגזים. המטוס צלל והתרסק.
התקרית הזו כך מתברר כמעט והובילה למלחמה בין מצרים לישראל וגררה תגובות נזעמות בצד המצרי, שנשיאה הבטיח להחזיר לישראל ב'עין תחת עין ושן תחת שן'.
קצינים בכירים מאוד הגיעו לגזרה ובכללם הרמטכ"ל חיים בר לב ואלוף פיקוד הדרום, לימים ראש הממשלה אריאל שרון. המפקדים ששוחחו עם הלוחמים וקיבלו מהם מידע מפורט על הפלת המטוס.
שאלת השאלות מאז ועד היום הייתה מי הלוחם שהפיל את המטוס? כמה לוחמים טענו שהם ירו לעברו. לוחם אחר, תושב באר שבע התעקש שהוא זה שירה מהמא"ג. תעלומה שעדיין נותרה כזו גם לאחר 48 שנה.
הרמטכ"ל בר לב החליט לצ'פר כמה מלוחמי המוצב והעניק להם קורס צניחה. אלו היו הלוחמים הראשונים של 'גולני' שקיבלו קורס צניחה.
מקרה שני של הורדת מטוס על ידי מקלען היה של סמל גבריאל ברנט, חייל בפלגת חיל הים שמטרתה הייתה לאפשר שימוש במי הכנרת תחת ניסיונות סורים למנוע זאת.
ב-15 באוגוסט 1966 מטוסי מיג 21 סורים תקפו את הלוחמים וברנט תפס מא"ג, ירה והפיל את אחד המטוסים מעל מי הכנרת. על הפלת המטוס ואומץ ליבו קיבל ברנט צל"ש ממפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל.