במהלך מבצע צוק איתן, צוות חמני של יחידת אגוז יצא למשימה מורכבת בלב שכונת סג'עייה בעזה. בפעילות זו הצוות נפגע ואיבד שניים מלוחמיו - יובל דגן וטל יפרח ז"ל. עשרה חודשים לאחר מכן, בסיום שבוע של חוסר ודאות, נמצאה גופתו של אור אסרף, לוחם נוסף ביחידה שנהרג ברעידת האדמה בנפאל. חבריהם של הנופלים החליטו להנציח את חבריהם בדרך קצת שונה והקימו עמותה בשם "ניצן לזכרם". הם מבחינתם, רואים את עצמם מגשימים את החלום של אלו שלא יזכו כבר להגשים אותו – ומקימים חווה חקלאית לנוער בסיכון.
אלה אסרף, אחותו הצעירה של אור, הצטרפה למהלך של החברים ויחד הם החלו בפרויקט מימון המונים שגייס נכון לרגע זה, כמעט רבע מיליון שקלים. "הרבה אנשים רצו לקחת חלק בעשייה החשובה הזאת, וגם למצוא גוף שייקח על זה חסות כנראה ייקח המון זמן, אז החלטנו שמימון המונים זו הדרך הכי טובה לעשות את זה", מסבירה אלה. החזון: להביא כמה שיותר בני נוער שנפלטו ממסגרות נורמטיביות לדרום ושם ולהעביר אותם תהליך שיקומי באמצעות עבודה חקלאית ומדבר.
"גם אחי וגם החברים שלו היו אנשים מדהימים שהיו יכולים לעשות הרבה מעשים טובים ופשוט לא הספיקו. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המעשים האלה במקומם ובשבילם", אומרת אלה. "אני פשוט מרגיש שזה מה שמצופה מאתנו", מוסיף יהונתן. הקשר בין השניים נרקם במהירות, ואלה הצטרפה לעבודה שהחלו החברים עם הקמת העמותה. לאורך השנה האחרונה, הם נפגשו עם אנשי מקצוע בתחום ובנו מודל שיקומי ייחודי. "לאורך כל התקופה, אנשים ניגשו אלינו ושאלו איך הם יכולים לעזור", מספר יהונתן, "אז החלטנו לעבור לשיטה של מימון המונים, כדי שכל אחד יוכל לתרום ככל שהוא מרגיש ויכול להרשות לעצמו, ובכך לקחת חלק בפרויקט".
לאלה וליהונתן חשוב לציין שבשלב זה של הגיוס, הם אספו 20 אחוז מהיעד שנדרש לפרויקט - סכום שמאפשר קיום פעילות ראשונית ומצומצמת. יתר הכסף יגיע מארגונים ומקרנות, הם מקווים. עד אז, אלה מובילה ערבי התרמה – כך בחודש שעבר לדוגמה, ארגנה אימון קרוספיט המוני בבאר שבע, שכל מי שהגיע אליו תרם למיזם.
"מישהו שאל אותי למה לעשות משהו כל כך טוב בעולם שיכול להיות כל כך רע. עניתי לו שזו זכות בעיני לקחת חלק בפרויקט הזה ולהנציח אותם, את המורשת שלהם. זה היה החלום של יובל דגן ז"ל ואני חושבת שגם אחי היה חושב לעשות משהו בסגנון", אומרת אלה. היא אגב, חיילת משוחררת בעצמה ששירתה בצה"ל כמורה חיילת ועבדה עם ילדים ונוער בסיכון.
"בשלב מאוד מוקדם אחרי שאחי נהרג התחלנו לעסוק בהנצחה. הוא לא נמצא, הוא גם אף פעם לא יחזור עם כמה שזה כואב, אבל אומרים תמיד זיכרונם לברכה על אנשים שהלכו לעולמם, וזה מה שהופך את הזכר שלו לברכה לדעתי, שמישהו עושה מעשה טוב בשמו", מסכמת. "כל אחד בוחר לקחת את השכול למקום אחר, ואנחנו בחרנו לקחת את זה למקום החיובי ביותר שאנחנו יכולים לקחת", מסכם יהונתן.
>> תרמו לפרויקט של עמותת "ניצן לזכרם"