כשהאמריקנים גילו לעולם ב-1989 שיש להם מטוס חמקן מרהיב, שנראה כמו רוגטקה מעופפת ושטס מאז 1983 מבלי שאיש ידע אודותיו, כולם שמטו את הלסת בתדהמה. מאז ה-F-117, חמקנות הפכה לאלמנט משמעותי בעולם הצבא ופיתוחי הנשק. היכולות הלכו והתקדמו, והיום מציגות מספר מדינות (בראשן ארצות הברית, כמובן) כלי משחית שכמעט לא ניתנים לאיתור. וככל שחולפות השנים, הם רק הופכים לחמקניים יותר. הנה כמה כלים שאולי חמקו גם מעיניכם.
B-2
הוותיק שבחמקנים הטסים היום, ואחד המטוסים היקרים בעולם (שני רק לאיווקס) – 1.27 מיליארד דולר ליחידה. אפשר רק לנחש את כאב הלב שתקף את האמריקנים כשמפציץ כזה, אחד מ-21 שבשירות חיל האוויר האמריקני, התרסק בפברואר 2008 במערב האוקיאנוס השקט.
מחירו החריג של המפציץ הפך אותו לפרויקט מעורר מחלוקת בארה"ב. המאבקים בין הקונגרס לצבא הסתיימו בכך שהדרישה המקורית להצטייד ב-132 מפציצים הצטמצמה ל-75 מפציצים, ולבסוף ל-21 בלבד. ההשקעה הכוללת בפרויקט, לרבות הוצאות הפיתוח, ההנדסה, הציוד וחלקי החילוף, הגיעה ל-2.87 מיליארד דולר למטוס.
ה-B-2 הוא מפציץ אסטרטגי שנועד לחדור את קווי האויב, דרך מערכות הגנה נגד מטוסים, ולהטיל בשטחו פצצות. הוא נושא 80 פצצות מונחות, או 16 פצצות גרעיניות. זהו המטוס החמקן היחיד שנושא עליו חימוש אוויר-קרקע. במקור עלו תוכניות ה-B-2 על הנייר עוד בשנות השמונים, כמטוס שיועד למשימות בתקופת המלחמה הקרה. אך המלחמה הקרה הסתיימה, וה-B-2, שנכנס לשירות מבצעי ב-1989, מצא את עצמו משתתף במשימות בקוסובו, בעיראק (הן בשנות התשעים והן בשנות האלפיים) ובאפגניסטן.
כפרויקט סודי, נחשק ופורץ דרך, נקשרו ב-B-2 גם סיפורי ריגול מרתקים. אחד מהם התרחש כשב-1984 נאסר עובד חברת נורת'רופ, יצרנית המטוס, בטענה שניסה למכור מידע חסוי על הפרויקט לברית המועצות. הוא נדון למאסר עולם, וזכה לחנינה ב-2001. ב-2005 נאסר מהנדס נוסף בטענה שמכר סודות למדינות זרות. באוגוסט 2010 הוא הורשע, ובחודש שעבר נידון ל-32 שנות מאסר.
רוב התכונות שהופכות את ה-B-2 לחמקן חסויות, אך אי אפשר לפספס את עיצובו הייחודי, שהופך אותו למעין כנף מעופפת, חסרת גוף. עיצוב זה מבוסס על פרויקטים שפותחו בארה"ב לאחר מלחמת העולם השניה, מטוסים שלא עברו את שלב הניסויים אך במהלך טיסות המבחן התגלתה יכולתם לחמוק מהמכ"ם. שלושים שנה לאחר מכן הבשיל הרעיון לכדי מטוס חמקן דמוי כנף.
מנועיו של המפציץ מוסתרים בתוך הכנף. לעומת מפציצים קודמים, שמשתמשים לרוב בצוות גדול יחסית (4-5 אנשים), ה-B-2 מסתפק בשניים. למעשה, המערכות האוטומטיות במטוס מתקדמות כל כך, עד שבמרבית הזמן יכול אחד הטייסים לישון בשלווה כל הדרך אל היעד.
עם זאת, בתכנונו של ה-B-2 התגלו גם ליקויים, שהגבירו את הביקורת על רכישתו. כך, לדוגמה, התגלה כי במזג אוויר גשום או בלחות גבוהה המטוס מאבד מיכולותיו החמקניות. הידיעה הזו גררה מאבק בין נורת'רופ לבין הפנטגון, אך עם העובדות קשה להתווכח – גשם או לא, ה-B-2 עושה את העבודה.
F-22
על ה-F-22 כבר סיפרנו לכם. מטוס הקרב הטוב בעולם, זוכרים? הצעצוע היפהפה שארצות הברית לא משחררת לאף אחד לשחק איתו, זוכרים?
יכולת החמקנות היא אחד האלמנטים שהופכים את ה-F-22 למטוס מהדור החמישי של מטוסי הקרב, ולכלי התקפי קטלני. עם יציאת ה-F-117 משירות, הפך ה-F-22 למטוס הקרב החמקן הפעיל היחיד בעולם (יש מטוסים בעלי יכולת חמקנות מסוימת, כמו ה-F-16 וה-F-18, אך לא בעלי יכולת חמקנות מלאה). הוא חייב את החמקנות שלו לעיצוב החללי, ולחומרים רבים המונעים את החזרת קרני המכ"ם, אפילו בקסדות הטייסים. ולא רק ראדאר - תשומת לב רבה ניתנה לכל אמצעי איתור ולכל פרט שעלול להביא לגילוי המטוס, מאותות רדיו ועד להסתרת חתימת האינפרא אדום של המטוס.
כלקח מקודמו ה-F-117 ומה-B-2, נראה כי ה-F-22 נשען פחות על חומרי הרכבה וציפוי נגד ראדאר, שתפקודם במזג אוויר קשה שנוי במחלוקת. כך, לעומת ה-B-2, ה-F-22 אינו זקוק להאנגרים בעלי טמפרטורה מסוימת. במטוס גם קיימת מערכת שמתריעה על ירידה חמורה ביכולות החמקנות שלו, ושולחת אותו לטיפול במוסך.
רוב היכולות החמקניות של המטוס חסויות, כמובן. ב-2009 פירסמה לוקהיד מרטין כי החזר הראדאר של המטוס שווה לזה של גולת מתכת. והם מתכוונים לצמצם אותו עוד. עם זאת יש לזכור כי מדובר באופן בו נקלט המטוס מתחנת מכ"ם קרקעית בטיסה רגילה, בעוד שתמרונים בטיסה חושפים בו זוויות נוספות. מעבר לכך, דווקא מכ"ם בתדר נמוך מסוגל לזהות אותו בקלות רבה יותר ממכ"ם בתדר גבוה. ועם זאת, מדובר בתחנות ראדאר (כמו של תחנות מטאורולוגיות) שלא יכולות להתגונן בפני הראפטור. הן רק יכולות לדעת שמשהו עבר פה. משהו מסוכן מאוד.
F-35
הכירו את החמקן הראשון של ישראל. לא ישראלי אמנם, אבל כרגע זה הכי קרוב שיש. את ה-F-22 אנחנו לא צפויים לקבל בקרוב, אבל 20 מטוסי F-35 עתידים לנחות כאן, אי שם ב-2015. זה בהנחה שעד אז המטוס יצא מהמפעל, כמובן. זה אמור להתרחש כבר השנה, כשחיל האוויר האמריקני יצטייד ב-11 המטוסים הראשונים שלו, אבל לכו תדעו מה יקרה עד אז.
ה-F-35 הוא מה שמכנים האמריקנים "מטוס תקיפה משולב", יורשו של ה-F-16: מטוס שמצטיין הן בתקיפה קרקעית, והן בקרבות אוויריים. רבים סבורים כי מדובר במטוס הקרב המאויש האחרון שנראה. כמו ה-F-22, גם ה-F-35 שייך לדור החמישי של מטוסי הקרב, לרבות יכולת החמקנות. ה-F-35 קטן מה-F-22, אך חתימת הראדאר שלו גדולה מעט. עדיין מדובר בחתימה נמוכה מאוד: אם זו של ה-F-22 הושוותה לגולת מתכת, הרי שזו של ה-F-35 היא כשל כדור גולף. לעומת ה-F-22, שתוכנן כך שקשה לאתר אותו כמעט מכל זווית ובכל אמצעי, ה-F-35 סמוי בעיקר בחלקו הקדמי, בשל פשרות תכנוניות.
ה-F-35 הוא מטוס שעורר עליו ביקורת רבה, הן בארצות הברית והן במדינות המתכננות לרכוש מטוס זה, כמו אוסטרליה והולנד, ולרבות ישראל. מזכיר ההגנה האמריקני רוברט גייטס, המוטרד מהעלויות המאמירות של הפרויקט, הכריז בחודש שעבר כי ייצור דגם B של המטוס ייעצר למשך שנתיים, במהלכו יבחנו הליקויים ביכולות ההמראה והנחיתה האנכיות שלו, ויוחלט על המשך הפרויקט או עצירתו. האם ה-F-35 יצליח לחמוק מידו הקשה של הפנטגון?
ויסבי
החמקנות הגיעה, כצפוי, גם למים, והראשונה להציג ספינה חמקנית היתה, תופתעו לשמוע, שבדיה. בדיוק לפני שנתיים הושקה הויסבי (visby), ולפני קצת יותר משנה הצטרפו הקורבטות הראשונות לחיל הים השבדי המשועמם.
הויסבי מונעת על ידי מנועי סילון ימיים מתוצרת רולס רויס, שקטים ב-10-15 דציבלים ממדחפים, ואינם ניתן לזיהוי אלקטרוני ממרחק של מעל ל-8 מייל במים סוערים, ומעל ל-14 מייל במים שקטים. מבנה הספינה מזכיר את ה-F-117 בהיותו שטוח ובעל זוויות חדות, שמצמצמים את החתימה האופטית והאקוסטית שלה.
שבדיה אמנם לא ראתה מלחמה מאז נפוליאון, אבל בשנות השמונים התקרבו לחופיה צוללות זרות, שהניעו את הממשלה לנקוט צעד מונע ולהוביל פיתוח ספינות לסיור, ללחימה בצוללות ולשליית מוקשים. חברת "קוקומס" השבדית שזכתה במכרז החליטה, במקום לייצר ספינה מפחידה ומרשימה, ללכת על ספינה חמקנית. לויסבי לא חסרים חימוש ויכולות התקפיות – טילים נגד ספינות, טילי טורפדו ועוד – אבל הם משניים לחמקנות. אפילו תותח ה-57 מ"מ מוסתר בתוך צריח סגור כדי להקטין את חתימת הראדאר.
בשעתו דווח שאפילו ארצות הברית הגדולה הביעה עניין בויסבי. מאז, מדינות רבות כבר הציגו תוכניות לספינות חמקניות - מארצות הברית, הודו וסין, דרך גרמניה, צרפת ובריטניה, ועד לסינגפור, תורכיה, צ'ילה ופינלנד. חלקן כבר משיטות ספינות כאלה, אחרות – כמו ארצות הברית - עדיין בשלבי פיתוח. מה שבטוח, בניגוד למתרחש באוויר בינתיים, החמקנות הימית לא תהיה מונופול אמריקני.