פורסמו וספק אם יפורסמו אי פעם - מדי כמה שנים נחשפת פרשה/ פדיחה/ פשלה שבה מעורבים אנשיו. וכדרכן של פדיחות, אלה דווקא מתפרסמות בדרך כלל בהבלטה.
"מכל אירוע, מוצלח וגם פחות מוצלח, יש הפקת לקחים לפרטי פרטים", טוען גורם ביטחוני לשעבר. "הבעיה הנוכחית של ארגוני הביון בעולם, ולא רק של המוסד, היא הדיגיטל. השכלולים הטכנולוגיים שגורמים להם ליתר זהירות מהחשש שאנשיהם ייחשפו. בעבר לא היו מצלמות בכל שדה תעופה או בתי מלון וקרנות רחוב. היום קשה אפילו להסתובב עם דרכונים מזויפים כמו פעם. הסיכוי להיתפס גבוה מאוד, וכשזה קורה במדינה ידידותית - זה עוד מילא. במדינת אויב זה סיפור אחר לגמרי".
תקלות מבצעיות של המוסד גרמו בעבר לאי נעימות ומבוכה מדינית. היו מקרים שפגעו ביחסים עם מדינות אחרות והיו שהובילו להתפטרותם של ראשי מוסד ולהקמת ועדות בדיקה. אם אכן מפיקים לקחים מכל כישלון, הנה עשרת המקרים שהמוסד למד מהם הכי הרבה.
פברואר 1998: מי מפחד מהשכנה ממול
סוכן מוסד שמזדהה בשם יצחק בנטל מגיע לבניין מגורים שקט בעיר ברן בשוויץ. הוא מנסה להתקין מכשירי ציתות בבניין שבו מתגורר על פי החשד אזרח לבנוני שזוהה כאיש חיזבאללה. יחד עם "יצחק" מתפרסים באזור עוד מספר סוכני מוסד.
לרוע מזלם, שכנה מבוגרת שומעת רעשים מוזרים ליד תיבת הדואר שלה ומתקשרת למשטרה. יצחק נתפס על ידי השוטרים המקומיים והסוכנים האחרים מצליחים להימלט. הסוכן שנלכד מודה בשלוש עבירות ונשפט ל-12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 100 אלף פרנק שוויצרי ותשלום הוצאות משפט.
אפריל 1991: פרשת האי הקפריסאי
מספר סוכני מוסד נעצרים בניקוסיה, קפריסין, כשהם מנסים להחליף סוללות במתקן האזנה בבניין במרכז העיר. הם נשפטים וכעבור כמה חודשים משוחררים ממעצרם.
קפריסין הייתה ידועה במשך שנים כגן עדן למרגלים מתחילים - מה שגרם לא פעם למעצרים מביכים, בדיוק כמו בפדיחה הבאה.
נובמבר 1998: מעקב צמוד
שני סוכני מוסד, אודי ארגוב ויגאל דמרי, נעצרים בכפר זיגי שבדרום קפריסין. החשד: הם ריגלו אחר תמרונים סודיים של הצבא המקומי וניסו להתקין מתקן האזנת סתר ליד בסיס צבאי. ההערכה היא שהשניים ניסו למנוע פעולת טרור נגד מדינת ישראל.
בחיפוש בחדרם של הסוכנים נתפסים מפות ומכשיר למעקב אחר תדרים. בתחילה הם מואשמים בריגול, אבל הסעיף החמור נמחק ונגזרות עליהם שלוש שנות מאסר בגין החזקת ציוד לא חוקי. אחרי תשעה חודשים בכלא, נשיא קפריסין מעניק להם חנינה והם עוזבים את האי.
ספטמבר 1997: מצילים את המחוסל
שני סוכני מוסד שנושאים דרכונים קנדיים נעצרים ברבת עמון לאחר ניסיון חיסול של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס שהתגורר בעיר. הפעולה היא נקמה על שורת פיגועי התאבדות קשים שמחבלי חמאס ביצעו בירושלים.
הסוכנים מספיקים לשגר רעל לעבר אוזנו של משעל, שמפונה במצב קשה לבית החולים המקומי. אחד המאבטחים של משעל רודף אחר הסוכנים ומנהל איתם מאבק. רק התערבות של שוטר מקומי מחלצת אותם מהמקום. מספר סוכנים אחרים מספיקים לברוח לתוך שגרירות ישראל.
בעקבות המקרה נאלצת ישראל לשגר לירדן את ראש המוסד, דני יתום, עם רופאה וסוכן שמזריקים לגופו של משעל נסיוב שמציל את חייו - זאת לדרישת חוסיין מלך ירדן, שזועם על כך שהמבצע נערך על אדמתו. בתמורה לשחרור סוכני המוסד משוחרר מהכלא אחמד יאסין, מנהיג חמאס.
דני יתום טוען בדיעבד שהכישלון נבע מטעות של סוכני המוסד בשטח: "זה היה מראש No go . לא היה צריך לבצע ואסור היה לבצע ובכל זאת בוצע... יעצתי מראש לפעול באופן שקט ולא באופן רועש", מספר יתום בראיון לתכנית "עשר הכי" בערוץ 2. "לא הרגשתי אשם ואני לא מרגיש אשם אפילו לרגע אחד, אבל האחריות רובצת עליי כולה בהיותי ראש המוסד", מסכם יתום.
אפריל 2004: ביקורת דרכונים
שני ישראלים נעצרים בניו זילנד בחשד שניסו להשיג דרכונים מקומיים מזויפים. השניים נעצרים לאחר מעקב של בלשי המשטרה המקומית בדיוק כשהם אמורים לקבל את המסמכים. על פי דיווח של העיתון "ניו זילנד הראלד", הם מכחישים שהם סוכני מוסד, כופרים בחשדות נגדם וטוענים שהם בכלל סוכני נסיעות. סוכן נוסף מצליח להימלט.
בישראל מסרבים להגיב לפרשה. לאחר חצי שנה בכלא, השניים מגורשים מהמדינה.
יולי 1973: האדם הלא נכון
לילהאמר, נורבגיה. מלצר מרוקאי בשם אחמד בושיקי יורד מאוטובוס סמוך לביתו. שני זרים יורים בו 14 כדורים מטווח קצר מאוד, לעיני אשתו ההרה, ונמלטים מהמקום. עדי ראייה מבחינים במכונית השכורה של הסוכנים ומדווחים למשטרה.
בושיקי חוסל בטעות במסגרת מבצע "זעם האל". על פי החשד, צוות החיסול בראשות מייק הררי טעה לחשוב שמדובר ברב המחבלים חסן סלאמה, מראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור".
שישה סוכנים, רובם בזהות בדויה, נעצרים בפרשה. חמישה מהם נידונים לעונשי מאסר שבין חצי שנה לחמש שנים ואחד מהם משוחרר מחוסר ראיות. הפרשה גורמת למתיחות רבה בין שתי המדינות, ורק ב-1996 - כלומר 23 שנה לאחר מעשה - מעבירה ישראל לנורבגיה פיצוי בסך 283 אלף דולר שמועבר לאשתו ולבתו של בושיקי. עם זאת, מדינת ישראל לא לוקחת אחריות על החיסול.
נובמבר 1967: רצים לדירה
שני סוכני מוסד פורצים לדירה במינכן בניסיון לדלות מידע על ראש הגסטאפו לשעבר, היינריך מילר. זמן קצר קודם לכן דווח שמילר נמצא בפנמה, והדירה שהשניים פורצים אליה היא של גרושתו.
הסוכנים נעצרים, עומדים למשפט ונידונים לשלושה חודשי מאסר. התקשורת העולמית חוגגת על חשבון המוסד, ויש הטוענים שהמקרה עוצר למעשה את החיפוש האקטיבי של מדינת ישראל אחר פושעים נאצים.
מרץ 1963: בשם האב
באזל, שוויץ. סוכן מוסד וסייען של הביון האוסטרי נעצרים לאחר שאיימו על היידה גרקה, בתו של מדען גרמני שעבד בפרויקט טילים במצרים. מעצרם גורם לטלטלה בצמרת המוסד ולהתפטרותו של ראש המוסד איסר הראל. כעבור כמה חודשים משוחרר הסוכן ממעצרו.
מרץ 1965: הסוכן שלא נחשף
זאב גור אריה, או בשמו הגרמני וולפגנג לוץ, הוא סוכן שפועל זה כמה שנים במצרים ומקושר לצמרת השלטון - כולל בכירים במודיעין הצבאי המצרי. המידע שהוא מעביר לישראל נחשב איכותי ביותר, כולל תכניות של תעשיית הנשק המצרית ומידע על טילים שפותחו בסיוע מדענים ממזרח גרמניה.
גור אריה נעצר על ידי המצרים כחלק ממעצר נרחב של אזרחים ממערב גרמניה ששוהים במדינה - מחווה לרגל ביקורו של נשיא מזרח גרמניה באותם ימים. גור אריה משכנע את אנשי המודיעין המצרי שלמעשה הוא אזרח גרמני שפותה לעבוד עבור ישראל תמורת בצע כסף. בין השאר הוא מספר שהקים חוות סוסים שמומנה על ידי המודיעין הישראלי.
סיפורי הבדים של גור אריה מחלצים אותו מעמוד התלייה. המצרים לא עולים על כך שהוא ישראלי, והוא נדון למאסר עולם בעבודות פרך. רעייתו מקבלת שלוש שנות מאסר. כעבור שלוש שנים משוחרר גור אריה במסגרת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים.
מאי 1965: מותו של מרגל
אלי כהן, אחד המרגלים הנועזים ביותר בתולדות המוסד והמודיעין הצבאי, מוצא להורג בסוריה. שנים אחר כך יאמר ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול כי המידע שהעביר כהן הביא לניצחון במלחמת ששת הימים.
כהן, שהתחזה לאיש עסקים מארגנטינה, פעל בזהות בדויה בצמרת השלטון הסורי. בתחילה פעל בשליחות אמ"ן ולאחר מכן הפעלתו הועברה לאחריות המוסד. שלוש שנים פעל עד שנעצר על ידי השלטון הסורי והוצא להורג. עד היום נשמעות טענות שהפעלתו הייתה ממושכת מדי וכי ניתן היה להחזיר אותו לארץ לפני ש"יישרף".