במטס חיל האוויר שייערך ביום העצמאות, יממה לאחר יום הזיכרון לחללי צה"ל, נוכל לראות את חיל האוויר במלוא עוצמתו. אל מטוסי הקרב (ה-F-15 וה-F-16), מסוקי היסעור והאפאצ'י ומטוסי התובלה הכבדים יצטרפו לראשונה גם מטוסי האדיר, חמקני ה-F-35 החדשים של חיל האוויר ששלושה מהם הגיעו לארץ רק ביום ראשון.
במטס השנה ישתתפו 35 מטוסים ולא פחות מ-12 טייסות, בהן "מובילי הלילה", "הפילים", "אבירי הציפור הצהובה", "הנחשון", "אבירי הזנב הכפול", "הפטישים" וכמובן שגם הצוות האווירובטי ("עפרוני").
השנים שעברו הפכו את המטס לשגרתי, משהו שנראה די פשוט: כמה מטוסים שטסים ישר ונמוך מעל הערים. אלא שזה הכל חוץ מפשוט, כפי שגיליתי כשחיל האוויר החליט לספק לנו הצצה די נדירה אל מאחורי הקלעים של המטס.
כדי להיכנס לעניינים נתנו לי סיבוב בסימולטור של מטוס הברק (F-16D) במסלול המדויק של המטס ובליווי טייס קרב ותיק בדרגת סא"ל, שהראה לי איך מתפעלים תקלות באוויר. ואם כבר, אז בנקודה הצפונית החלטתי לשבור לכיוון לבנון. בכל זאת, סימולטור. לא תהיה בעיה של תקרית דיפלומטית.
הרעישו את ירושלים
סרן דן, טייס ברק, מלווה אותי בסיור בטייסת. הוא מזמין אותי לשבת בתא הטייס כשהוא בתא האחורי ומבטיח שרק אני מטיס בלי שהוא יעזור - סיפור לא פשוט, כפי שנגלה בהמשך. במיוחד בחלק של הנחיתה.
אנחנו עולים לתא הטייס אחרי שהלבישו אותי בסרבל טיסה והצמידו לי פאצ'ים של הבסיס ו"הטייסת הכי טובה בחיל האוויר". זה מכניס אותי לאווירה, שלא לדבר על העלייה בפוזה של "טופ גאן". ההמראה היא החלק הפשוט עבורי: מצערת קדימה, צובר מהירות, מרים את האף והיי, אני מטיס F-16 בעצמי.
מטס חיל האוויר עובר מעל ערים רבות. הכל צריך להיות מתוזמן על השנייה. במקרה שלי ויתרו על עניין הזמן, כי בכל זאת. אנחנו מתחילים בחדרה וסרן דן ממליץ על מסלול לירושלים. המראה מרהיב וסרן דן רומז: "בדרך כלל אנחנו טסים יותר נמוך. אנחנו רוצים שיראו את המטוסים". אז אני מנמיך ורואה את ירושלים ממעוף הציפור, או במקרה הזה הטייס. אני מרשה לעצמי לעשות סיבובים, לפנות בחדות וגם לפתוח מנוע. "עכשיו אתה עושה להם הרבה מאוד רעש", אני שומע באוזניות.
סרן דן ממליץ להמשיך לתל אביב. כאן אני כבר מרשה לעצמי לטוס ממש נמוך. "המסלול שלנו הוא לאורך קו החוף", אומר דן ואני מבצע. אני חושב על ההמונים שמתחתיי בחוף, וסימולציה או לא, זה מוציא ממני כמה קריאות התלהבות. ואז אני מבקש מהם לטוס ללבנון.
דן זורם ואנחנו טסים צפונה. אופק, מדריכת הסימולטור, מקצרת עניינים ומקפיצה אותי הישר לגבול הצפון. "אתה יכול לחצות, הגבול מצפון לך", אומרות האוזניות. זה בדיוק מה שאני עושה.
"הנה מרון א-ראס", מראה לי דן. צפונית-מערבית לשם אני רואה את בינת ג'בל וצפונה משם את עיתא א-שעב ומרכבה, אזורים שבהם טיילתי ב-2006 ומאוד מעניין לראות אותם מהזווית של הטייסים. "יש מצב לתרגל הפצצה?", אני שואל בחיוך.
הטייס שבמושב הנווט שומר על דיפלומטיות ואנחנו מממשיכים להתפעל מהנוף של לבנון. "זו מדינה מאוד יפה לטיולים", אומר דן.
אני מבקש לנחות לבד. דן זורם גם על זה, אבל ככל שאנחנו מתקרבים למסלול אני מרגיש שהוא נלחץ קצת, מה שמתבטא ב"גבוה מדי" ו"אתה צריך להתיישר עם המסלול". אני מנסה, אבל המסלול מימין לאף של המטוס ואז משמאל ואז למטה מדי. נסכם את החוויה בכך שבמציאות, הסיפור הזה מסתיים בנטישה ופטריית עשן. לא סתם עושים שלוש שנים קורס טיס.
נחת ורוץ לפייסבוק
עם כל הניסיון הנצבר של חיל האוויר, אף אחד לא מקל ראש בהרמת עשרות מטוסים לאוויר. "המטס הוא אופרציה אווירית מאוד מורכבת", אומר רס"ן דרור, רמ"ד תרגילים חילי שבעצמו השתתף במטס ה-60 למדינה. "השנה נעשה צעד קדימה, ממש נרד לאיזה סוג מטוס עובר מתי ואיפה, והמבצעים שלנו צריכים לעמוד בזה. מטוסים ומסוקים ממריאים מבסיסים שונים ובמהירויות שונות, וכדי שכולם יעמדו בזמנים יש צורך בירידה לפרטים והיכרות מעמיקה עם כל כלי. לכל טייסת יש מגבלות ואילוצים, לכן המעורבות של הטייסות חשובה בתכנון".
למטס כזה יש לא מעט מגבלות, למשל העניין הפעוט של תיאום עם התעופה האזרחית שלא נעצרת לרגע. כל המורכבות הזאת ממחישה את הצורך בתרגול מקדים בסימולטור. "אנחנו מתרגלים אלמנטים של מקרים ותגובות", מסביר רס"ן דרור. "ממזג אוויר, דרך ציפורים ועד תקלות טכניות". מטוסי חיל האוויר ממש דוקרים נקודות בזמן מדויק, וזה דורש תיאום של אנשי המטה, של בקרי טיסה, של הטייסים עצמם - וכמובן של אנשי צוות הקרקע שעובדים קשה.
להפתעתי מתברר שאנשי חיל האוויר עוברים אחרי כל מטס על התגובות של בפייסבוק ובשאר הרשתות. זה נעשה כדי להפיק לקחים, ומאוד מרגש אותם לראות שהרוב המכריע של התגובות אוהבות ואוהדות ("אבל אם מישהו כותב נניח שלא עמדו בזמנים, אז אנחנו בודקים את זה").
אני שואל אם בטיסה מעיפים מבט אל הצופים; בסימולטור זה נראה אפשרי. "יש מקומות שאתה רואה, כל עוד זה לא על חשבון הטיסה כמובן", אומר רס"ן דרור. אתה רואה את האנשים ובדרך כלל מכיר גם אנשים שהולכים לראות א המטס. זה משהו שאתה בהחלט מחובר אליו מעבר לטיסה ולזמנים".
טייס F-16 יטוס שלושה שבועות על הסימולטור לפני שהוא יעלה על מטוס ביום העצמאות. מתאמנים על מצבעי חירום, כולל מצבים קיצוניים ונדירים מאוד. כשאני שואל אם מתרגלים בסימולטור גם לפני יציאה למשימות מבצעיות, סרו דן עונה בטון מסקרן: "חלק כן". זה מספיק בשביל להזכיר לי שעוד לא פוצצתי כלום.
ואז נדלקה נורת אזהרה
אני חוזר לסימולטור כדי להשתתף באימון אמיתי של גיחת קרב. הפעם, למזלו של חיל האוויר, אני יושב בתא הנווט ובקוקפיט יושב טייס קרב ותיק בדרגת סא"ל.
אנחנו ממריאים מבסיס רמת דוד, כי משם מגיע הטייס. אופק, מדריכת הסימולטור, מדווחת על "חדירה של שני מטוסים למרחב האווירי". הטייס בקוקפיט מאוד רגוע ומוצא את הזמן להסביר לי איפה המכ"ם ומה אני רואה. "שתי הנקודות האלה זה המטרות שהבקרה העבירה לנו", הוא מצביע ומסביר. "אתה רואה את הגובה והכיוון של המטרות, עכשיו אנחנו צריכים למצוא אותן". אבל אנחנו לא מגיעים לזה.
צפצוף חד קוטע את המשימה ונורה שנדלקת מדווחת לנו על תקלה במנוע. "שתיים אתה לוקח", אומר הטייס שמתחיל לתפעל את התקלה ומדווח לבקרה - במקרה הזה אופק, שמתפקדת עכשיו גם כמדריכה וגם כבן הזוג. אחרי הנחיתה אנחנו ממריאים שוב, רק כדי לספוג עוד כמה תקלות באוויר, כולל מנוע שנכבה באוויר. ה-F-16 בלי המנוע הופך לדאון, והטייס מצליח לדאות במיומנות עד לבסיס. "יש חישוב שבעזרתו אתה יודע כמה תוכל לדאות בלי מנוע", הוא מסביר.
עוד תקלה, עוד נחיתה, ואנחנו יוצאים שוב לקרב אוויר. שני מטרות שהפעם הוא מצליח לאתר ולנעול עליהן, ואני רואה הכל מחוץ לתא הטייס וגם דרך המסכים. המושבים הכי טובים באולם.
די מהר אני מבין שקרב אוויר זה סיפור אכזרי וקצר, עניין של שניות. טיל יוצא מהמטוס שלנו ובאופק נראה פיצוץ קטן: אחת אפס לטובים. אבל אין זמן לשמוח, כי אופק מחליטה שזה הזמן להכניס אותנו לאיבוד שליטה. המטוס צולל כמו אבן, "דבר שקורה במתארי טיסה של קרב אוויר", מסביר הטייס. הוא ממתין בנחת שהמטוס יצבור מהירות ואז מבצע מספר פעולות שמחזירות לנו את השליטה. "אם היינו בגובה נמוך יותר הייתי נוטש", הוא אומר על מקדמי הבטיחות. הנחיתות שלו כמובן יותר חלקות משלי. כן, גם כשהוא נוחת בלי מנוע.
אני יוצא משם מסוחרר וסרן דן אומר שזה מאוד נפוץ: "חלק מהאנשים פשוט צריכים להתרגל לזה. התחושות בסימולטור דומות למציאות חוץ מכוחות הג'י שלא פועלות עליך, אבל שאר הדברים - התנהגות המטוס או התקלות - מאוד דומים. טייסים שחוו תקלות בעבר אמרו שהם פשוט הרגישו כאילו מדריכת הסימולטור שוב מתעללת בהם". נו, ואני כבר חשבתי שיש לה משהו אישי נגדי.