בני גנץ נכנס לתפקיד שר הביטחון בתקופה בעיצומו של המשבר הכלכלי, כשמצד אחד עליו לקבל החלטות דחופות על רכש במיליארדים ומצד שני להתמודד עם קיצוצים צפויים. מבחינתו, סביר שזהו סוג של דה ז'ה וו לשנת 2011 - אז היה רמטכ"ל שנדרש על ידי הממשלה לקיצוצים - שהביאו לעצירת הרכש. נגמ"שים, אימונים ויחידות באוויר וביבשה שבוטלו, הורגשו בצורה ניכרת במבצע "צוק איתן".
גם עכשיו נדרש גנץ לקיצוצים שאולי יהיו כואבים מאלה של שנת 2014. מנגד, עליו להוביל התנעה של "תר"ש תנופה" והתאמת התכנית לעידן הנוכחי. החלטה על זהות מטוס הקרב הבא, מסוק שיחליף את היסעורים, מטוסי תדלוק לחיל האוויר וגם נמ"רים, איתנים ועוד לצבא היבשה.
חלק מהמימון אמור להגיע מכספי הסיוע הביטחוני האמריקאי, אך סביר להניח שיהיו עוד כמה "קליינטים" שיבקשו לעצמם נתח מהכסף. לרגל כניסתו לתפקיד החלטתנו לנדב לשר הביטחון הנכנס שלושה טיפים על מה צה"ל צריך בעת הזו מהשר האחראי עליו.
לחשב מסלול מחדש בנושא המב"מ
המערכה שבין המלחמות בגזרת סוריה שאותה הוביל גנץ באופן אישי בעבר, כבר לא מספקת את הסחורה, על אף תקיפות מוצלחות המיוחסות לישראל. הממשלה בכלל והשר בפרט צריכים לחשב מסלול מחדש בתחום הזה, שכרגע מתנהל כפול גז בניוטרל, בזמן שצה"ל צריך להיערך מול חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון ושניהם במקביל.
רב ממדיות ולא רק יחסי ציבור
צה"ל של היום תלוי באופן מוגזם בחיל האוויר. מנגד זרוע היבשה ובעיקר המילואים רחוקים מהמקום שהם צריכים להיות בו מבחינת ציוד ואימונים, כמו גם התאמה לתקופה הנוכחית. הגיע הזמן גם להוביל שינוי במבנה היחידות המיושן, להפוך את הגדודים והחטיבות לכוחות משולבים באמת, ולא רק ביח"צ. לקחת כמה ביצים מהסל של חיל האוויר ולפזר בעוד כמה יחידות.
אל תהיה מ"פ על
אולי הסעיף החשוב מכולם. תפקידו של שר הביטחון להוביל מדיניות ולפקח על הצבא מטעם הממשלה. בעשורים האחרונים שרי הביטחון היו לרוב מ"פים משודרגים או מקסימום "העיניים של הממשלה בצבא" ולא מעבר.
שר הביטחון החדש, למרות שהיה רמטכ"ל ומפקד יחידות, לא צריך להתנהג כ"מפקד פלוגה על סטרואידים". הוא לא צריך לנהל את הטקטיקה של הקרב, בקטע הזה עליו לסמוך על הקצינים, אלא זה שאומר להם מה הממשלה רוצה, להבהיר את המדיניות ולדאוג שתבוצע.
