את רנ"ג טאיטו, אלוף הפז"ם של צה"ל, אנחנו תופסים ביום חמישי - יום שבו בצה"ל כבר מרגישים את סוף השבוע, כשהבסיסים אט אט מתרוקנים מחיילים עד כדי נוכחות תורנים בלבד, כשבמגורי החיילים נערכים מסדרי יציאה הביתה וכשאת האוויר מציף הריח המוכר של משחת הנעלים שנמרחת על נעלי החיילים. רנ"ג טאיטו, הרס"ר האגדי של בה"ד 1 שמלאו לו כבר 71 שנה וחווה אין-ספור ימי חמישי כאלה ב-53 שנות שירותו בצה"ל - יותר מכל אחד בצבא - מתפנה אלינו לראיון מיוחד על השירות הארוך והחוויות האישיות שלו מצה"ל.
בתחילת הראיון, אחרי היכרות קצרה, אני מעז ומתחיל בשאלה שחיילים רבים חוששים לשאול עד שעוברת לפחות חצי מתקופת השירות שלהם:
טאיטו, עד מתי?
"אני בכל יום משתחרר. בסוף כל יום, אני חוזר הביתה ובבוקר אחר כך שוב חוזר לצבא. כשאני אחליט להשתחרר, אני אודיע".
ממה אתה הכי נהנה בצה"ל?
"ההנאה הכי גדולה שלי היא חינוך. חינוך זה דבר שוחק ומעייף, אבל כשאחרי הקורס חניכים יודעים לבוא או להרים טלפון, להגיד תודה ולהגיד 'ממך למדנו א', ב', ג'', זו תחושת סיפוק שיותר טובה מכסף. תחושת הערכה וסיפוק זה משהו שקשה לחלק לאנשים אחרים".
ממה אתה הכי סובל?
"לא סובל. אני רואה את השירות כשליחות. כאדם אני מחויב להיות סבלני וסובלני. המערכת היא טובה, אבל צריך להבין שלמרות שהעבודה קשה, קוצרים את התוצאות רק אחרי הרבה זמן".
בית הספר לקצינים חורט בתודעת הצוערים שבו שכל דבר יכול להיות יותר טוב ובכך מפתח בהם חוש ביקורתיות. מה אתה, האדם הכי ותיק בצה"ל, חושב שצריך לשפר בצבא?
"הצבא הוא הגוף החברתי הכי דינאמי בכל הדברים ואין לו מעצור; כל בוקר יש דרישה חדשה. לכן, אי אפשר לשמור על המערכת בלי להתפתח, בלי לפתור בעיות קונקרטיות. המשימה היא ביטחון המדינה. במערכת גדולה כמו צה"ל הדברים לוקחים זמן וזו הבעיה, הפקודות יורדות ממעלה למטה ולא ההפך וצריך לבצע אותן ביסודיות ובמוסריות על הצד הטוב ביותר. לכל משימה בצבא יש גבול גזרה ימני וגבול גזרה שמאלי, באמצע, תתפרע בגבולות ההיגיון והבטיחות כדי שלא יקרו תאונות מצערות".
בתור מי שכל המפקדים בצה"ל עברו דרכו ומכיר היטב את החומר האנושי, הצבא שלנו הוא באמת הצבא הכי חזק בעולם?
"יותר נכון - הוא גם הכי חכם, אנחנו מתפתחים. הכוח האנושי שלו מצוין וזה הנשק האמיתי. הרעיונות והיוזמה זה חלק מהכוח שלנו".
לוותק יש יתרון?
"בזיכרון וניסיון יש יתרון מדרגה ראשונה. אתה יכול לכתוב עשרות ומאות פקודות והניסיון יכול רק לעזור. לא הכל כתוב, לא כל בחור צעיר יודע את המקור לכל פקודה ובעזרת הניסיון אתה יכול להסביר את המשימה ולא להפחיד. אולי מדובר בפעולה יותר איטית בשגרה. כל מקצוע צריך ללמוד עם הניסיון ומהניסיון של מי שיותר ותיק".
אתה ממליץ לחיילים וקצינים צעירים להמשיך לקריירה צבאית?
"בשאלה הזו אי אפשר לתת לא פקודות ולא יעוץ. כל אחד צריך לבחור את דרכו. מבחינה ציונית אני ראיתי את השליחות שלי כבר לפני 40 שנה, אבל כל מתגייס מקבל קצת שיקול דעת אחרי הבר מצווה השנייה – בגיל 18 בגיוס לצה"ל. כל אחד צריך להחליט על פי המתאם שלו. גם לחיים האזרחיים יש תרומה, אי אפשר לכולם יהיו בצבא, צריך שיהיו גם מורים, וגם שופטים וגם מסגרים".
תוכל לספר על רגע השיא בשירות שלך?
טאיטו שידע הרבה טקסים ומעמדים ממלכתיים מרגשים, מספר לנו על שלושה אירועים מרגשים מאוד בדרכו הצבאית:
"האחד בשנת 1977, בבואו של הנשיא סאדאת לישראל. ההודעה על הביקור שלו פורסמה ביום חמישי בשעה תשע בערב והוא נחת בארץ במוצאי שבת. זה היה מעמד מאוד מרגש שנחת מטוס, כל המדינה עמדה על הרגליים ומתוך המטוס יצא האויב, שבא כדי לעשות שלום, אמרו לנו לעשות את הטקס, ההכנות היו מוגבלות בגלל השבת שהייתה באמצע והיה לנו ברוטו יום אחד בשביל להכין את הטקס ועשינו את זה וזה היה מאוד מרגש".
"בשנת 1995 קיבלנו את ההודעה המצערת על הרצח של יצחק רבין ז"ל במוצאי שבת, אני מיד הודעתי לכל מי שצריך שאני בבוקר מתייצב לבסיס ושצריך לארגן את כל מה שצריך לקראת הלוויה. זה היה לי מאוד חשוב, הוא היה ראש ממשלה ואני שירתי תחת פיקודו כשהוא היה רמטכ"ל. זה היה אירוע מאוד מרגש ומעציב במהלך הדרך".
"האירוע השלישי היה כשבני זכו גם הם לצעוד על מגרש המסדרים וכשחשפתי להם בעצמי את הדרגות. לא כיוונתי אותם אף פעם ללכת לקורס קצינים. כל אחד צריך לבחור בדרכו, יש גיל שבו הבחור צריך להחליט. ברור שהם לא זכו ממני לאף פרוטקציה. כל הצוערים בבסיס שווים בעיני. זה המסר שלי לילדים שלי".
מה אתה מאחל לחיילים הצעירים שיתגייסו בבועות הקרובים לצה"ל?
"לקחת את השירות מצד אחד ברצינות ומצד שני לא להיות מפונקים. לקחת את הכל ברוח טובה. להמשיך בביקורתיות אבל לא ברכילות – ביקורת חכמה וביקורת בונה ולא רכילות. לפני שפונים לתקשורת, צריך לפנות למפקדים".
"אני חייב להגיד שיש לנו נוער מצוין! אני אומר לך – נוער מצוין! אמרתי לקצינים בבסיס שהיורשים הם טובים, טובים מאוד, זה מחייב אותנו, את המשרתים לדוגמא אישית טובה".
"צריך לפתוח את ספרי דוד בן גוריון, לקרוא וליישם 'תדע כל אם עברייה כי מסרה בניה לידי מפקדים הראויים לכך' זו לא סיסמא לתלות על הקיר בכיתה, צריך לעבוד איתה. זו המדיניות שלי".
רגע משעשע לסיום
טאיטו עונה בעיון ובסבלנות לשאלותיי כששגרת היום-יום בבה"ד לא עוזבת אותו. מידי פעם קוטעת את הראיון מנגנינת התופים והחצוצרות של הנפת הדגל, אני לתומי חושב שמדובר בחזרות לטקס כלשהו. כשאני שואל את טאיטו לפשר הדבר, הוא צוחק ואומר, "זה לא טקס, זה הצלצול בטלפון שלי".