ההיסטוריה מלמדת שתחנות ההסעה (תחנות אוטובוס וטרמפיאדות) בארץ וביחוד ביהודה ושומרון הפכו ליעד מבוקש לפעילי טרור. עוד לפני החטיפה של שלושת הנערים אירע לפני מספר חודשים בתחנת אוטובוס בצומת תפוח פיגוע דקירה, וזכורים היטב גם פיגועי ירי מרכבים חולפים.
ברור לכל שהטרמפים הם האופציה העדיפה פחות והבטוחה פחות להתניידות בשטח, אבל גם היום, אחרי אירוע החטיפה, עדיין נראים בני נוער בטרמפיאדות. מכיוון שאף אחד לא מבטיח שהחטיפה הבאה אינה בדרך, אנחנו מציידים את כל מי שבדרכים בכמה כלים וכללי זהב להתנהגות בטוחה יותר, כאלו שאולי ימנעו את החטיפה הבאה.
התארגנות מראש
בסיטואציה שבה אין תחבורה ציבורית מספקת, נדרשים למצוא פתרונות חלופיים שיחליפו את הטרמפים המזדמנים בתחנות ההסעה. פתרון אחד שכדאי להתארגן עליו הוא "טרמפ קבוע" או הסדר נסיעה קבוע עם שכנים, חברים או בני משפחה (תורנות בין ההורים, לשמיניסטים וסטודנטים אפשר לעשות תורנות קאר פול ועוד). בנוסף, מומלץ לעשות שימוש בקבוצות פייסבוק למציאת טרמפים ואפילו להקים קבוצות וואטסאפ במסגרת הישוב, הישיבה, בית ספר או תנועת הנוער שמטרתן היא מציאת טרמפים.
הרבה פעמים, יש תחבורה ציבורית, אבל זו לא תמיד מתואמת עם שעות הלימודים. במקרים כאלו, מומלץ להגיע להסדר עם בית הספר שישנה את שעות הלימודים כדי שהתלמידים לא יאלצו להגיע ללימודים בטרמפים. בנוסף, ניתן לארגן הסעות מרוכזות במידה ומדובר במסה גדולה של נוסעים.
ההתארגנות מראש צריכה להיות גם ברמת ההגנה העצמית ובתוך כך החזקת גז מדמיע או אמצעי הגנה אחר (גם לגברים) ובקיאות בעקרונות בסיסיים להגנה עצמית.
בחירת תחנת ההסעה
כולם יודעים שיש תחנות הסעה שפחות נעים להמתין בהן ושחלים עליהן יותר איומים. אם יש תחנת הסעה שסמוכה לכפר עוין, שנמצאת בנקודה שהיא נסתרת יחסית שהיא ממוקמת בנקודה נשלטת (מוקפת בגבעות ושהמוצא ממנה הוא רק בעליה) או שכבר היתה מוקד לפעולות טרור בעבר, העדיפו להימנע מעמידה בה. עם זאת, יש תחנות שהן עדיפות בהרבה – תחנות הממוקמות מאחורי ש"ג הישוב שכל הרכבים שעוברים בסמוך אליהן בוודאות יוצאים מהישוב, תחנות שמוארות בלילה ותחנות שממוקמות בסמוך לכוחות הביטחון.
כלל חשוב נוסף – לעולם אל תעמדו בתחנת הסעה מבודדת לבד, גם כשאתם ממתינים להורים שיאספו אתכם. במצב שמישהו ינסה לפגוע בכם, בתחנה, אם תהיו לבד, לא יהיה לכם הרבה סיכוי מולו. אם הגעתם למצב שבו אין לכם ברירה אלא להמתין בתחנת הסעה לבד, שקלו את הנסיעה והעדיפו פתרונות אחרים: המתינו בתוך מבנה כמו בית, בית ספר, בית כנסת, מרכז קניות וכו', אם מדובר בשעת לילה מאוחרת, שקלו להישאר לישון אצל חבר או קרוב משפחה בישוב הסמוך ודחו את הנסיעה לבוקר.
ערנות
באזורים מאוימים כמו יהודה ושומרון, בכל תחנה אתם עלולים למצוא את עצמכם מאוימים – רכב חולף שיכול לירות תוך כדי נסיעה, מפגע בודד או חוליית חוטפים. כאשר מגיעים לתחנה, מומלץ לשוחח עם חבר, עם ההורים או עם אדם מוכר אחד ולעדכן אותו בתכניות הנסיעה שלכם: איפה אתם נמצאים עכשיו, לאן אתם נוסעים, באיזה אופן (איסוף, אוטובוס, טרמפ) ובאיזה שעה אתם מתכננים להגיע ליעד. קבעו עם אותו איש קשר שעה שבה תתקשרו שוב ותודיעו שהכל בסדר כדי שאם לא תתקשרו ולא יצליחו לאתר אתכם ידעו שיש צורך להתחיל לחפש לאורך הציר שתיארתם. במידה והתוכניות שלכם השתנו, עדכנו בכך כדי למנוע פאניקה מיותרת.
סרקו את התחנה והבינו את הסביבה שלכם: ודאו שאף אחד לא מתצפת עליכם, אתרו ציר מילוט מהתחנה למצב שבו מתפתח איום כלפיכם, רצוי שציר זה לא יהיה נגיש לכלי רכב והכינו בהישג יד גז מדמיע או אמצעי הגנה אחר. בזמן ההמתנה בתחנה חשוב לשמור על ערנות לא לעסוק בדברים שיכולים להסיט את הערנות שלכם כמו האזנה למוזיקה בשתי אוזניות או שיחות טלפון ארוכות.
מה עושים כשבאמת אין ברירה אלא לעצור טרמפים?
ברור לכולנו שנסיעה בטרמפים היא לא בטוחה והיא חושפת את הנוסעים לסכנת חטיפות ולכן, כאמור, עדיף להשתמש בפתרונות אחרים, בטוחים יותר. במידה ומחליטים כן לעלות על טרמפים, חשוב לעשות את זה בתבונה.
לפני כשנה וחצי, צה"ל יצא לקמפיין משותף עם מערכות החינוך הפורמאליות ותנועות הנוער ביהודה ושומרון והפיק סרטון הדרכה לבני נוער שנוסעים בטרמפים. מדובר בהנחיות שהן נכונות גם היום.
אנחנו חוזרים לנקודת המוצא של הכתבה – בסביבה מסוכנת, מומלץ לשקול את הנסיעות בטרמפים, להיעזר יותר בהורים ולתכנן את התנועה במרחב על פי לוחות הזמנים של התחבורה הציבורית. התארגנות מראש, תכנון נכון של סדר היום יכול למנוע מצבים של "אין ברירה לתפוס טרמפים" ושל אדם שאיש לא יודע בוודאות היכן הוא נמצא.