תקיפת שני בסיסי חיזבאללה בבקעא שבלבנון, בסמוך לגבול עם סוריה, על ידי חיל האוויר הישראלי (על פי פרסומים זרים) הינה עוד מכה בסדרה של מכות ורמזים הנשלחים לכיוונו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. במה שנראה כסוג של מדיניות בחרו בישראל שלא להגיב לדיווחים, אולם באופן טבעי לפעולות מהסוג הזה ככל שחולפים הימים כך זורם יותר מידע. על פי השבועון טיים בכיר ישראל כבר אישר בעילום שם את האחריות לתקיפה, וגם חיזבאללה אישר שהבסיסים שלו אכן הותקפו, זאת אחרי הכחשות שמסר בשעות הראשונות.
הפעולה שבוצעה בשמי לבנון מעידה שוב על העברת נשק שובר שוויון, כפי שמגדירים זאת בצבא, שישראל לא יכלה להשלים עם החזקתו בידי חיזבאללה. אבל יותר מהכל הפעולה הזו, במידה ואכן בוצעה על ידי ישראל, מעידה על יכולת מודיעין גבוהה במיוחד שמביאה לסגירת מעגל קטלני על המטרה. נראה שבמערכת הביטחון הצליחו להשתמש בשיטת סגירת המעגלים שפותחה בשב"כ לסיכולים ממוקדים, ונראה כי העתיקו אותה לסיכול שיירות נשק. למעשה, סביר מאוד להניח שמתקיים שיתוף פעולה הדוק בין גופי המודיעין ליחידות הקצה – חיל האוויר, הים ויחידות מיוחדות.
הברחה ותקיפה בחסות הערפל
אז מה באמת קרה בלבנון בתחילת השבוע? על פי כלי התקשורת בלבנון סמוך לשעה עשר בלילה נעו שתי שיירות שיצאו מסוריה ללבנון. הן נעו באזור נבי שיית ואזור סרגאיה ונעו לכיוון מחסנים של הארגון, ככל הנראה בסמוך לכפר נבי שיית המוכר לנו הישראלים כביתו של השייח עבד אל כרים עובייד. עיתוי ההברחה אינו מקרי. באותו הזמן ירד על האזור ערפל כבד וככל הנראה בחיזבאללה ראו בכך הזדמנות לחמוק מעינה הצופה של ישראל.
לפי הדיווחים בכל שיירה היה מספר קטן של משאיות, שוב כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת, אולם זה לא עזר. למרות הערפל הכבד הצליחו מספר מטוסי קרב, ככל הנראה שני מבנים, לאתר את השיירה ולהשמיד אותה כליל. לאחר התקיפה עלו לרשת מספר סרטונים שצולמו על ידי עדי ראייה. באחד מהם ניתן לראות כיצד המטוסים התוקפים משחררים נורים נגד טילי חום שאולי שוגרו לעברם.
לפחות ארבעה מאנשי הארגון נהרגו, בהם גם מי שנחשב למפקד שדה ומומחה לטילים של חיזבאללה, חאג'י חסן מנסור. יחידה 112, עליה פרסמנו בעבר, היא זו שניסתה להעביר את הנשק וסביר להניח שאנשיה הם אלה שנפגעו בתקיפה.
הנשק שישראל לא מוכנה לראות בידיים של חיזבאללה
במסגרת שיתוף הפעולה של "ציר הרשע" נלחמים בסוריה לפחות 4,000 מחבלים של חיזבאללה. מלבד שיתוף הפעולה חיזבאללה עושה זאת גם כדי לקבל "מתנות" ממחסני הצבא הסורי. נכון שיש להם אלפי לוחמים ועשרות אלפי רקטות אבל נסראללה מחפש את הנשק שיפר את האיזון, טילים ארוכי טווח, מדויקים יותר ומגוון אמצעים נוספים שמערכת הביטחון הגדירה אותם כ"אמל"ח שמעבר לקו האדום". במילים אחרות: אמצעים שיכולים לפגוע בחיל האוויר, בפעילות של חיל הים וכמובן שבמתקנים אסטרטגיים וערים בעומק ישראל.
ימים ספורים לפני התקיפה האחרונה אמר הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, כי "יש מי שמחלק באזור לפידים לפירומנים". לפידים רבים כבר נמצאים במחסנים של ארגוני הטרור אולם אם נרכז את כל הפרסומים הזרים נראה כי בין אמצעי הלחימה שישראל לא מוכנה לראות אצל חיזבאללה יש מגוון רחב של טילים.
אחד מהם זה הפאתח 110. מדובר בטיל לטווח בינוני ששופר על ידי התעשייה הסורית ומרכז את מרבית שטחה של מדינת ישראל. לטיל יש ראש נפץ במשקל 250 ק"ג ודיוק של מאה מטר. לחלק מהטילים יש הנחיית GPS מה שמשפר את הדיוק, ולפחות שתיים מהתקיפות שיוחסו לישראל היו על מחסנים בהם היו טילים מסוג זה.
טיל נוסף שישראל הציבה מעבר לקו האדום זה ה-SS-26, טיל לטווח בינוני עם 120 ק"ג חומר נפץ ודיוק של 160 מטר. בישראל לא מוכנים לראות גם את טילי הים ים מסוג יאחונט נופלים לידי חיזבאללה, אם כי ישנה הערכה שכמה בודדים כבר הגיעו למחסנים של הארגון. טילי היאחונט יכולים לפגוע בחופש הפעולה של חיל הים מול לבנון, חיל שהפך להיות משמעותי מאוד בלחימה שמנהל צה"ל. בראש הקרב של הטיל הזה יש 300 ק"ג חומר נפץ והוא מסוגל לפגוע בספינות מטווח של 300 ק"מ.
אמצעים נוספים זה טילי נ"מ מסוג SA-17 ו SA-8. מדובר בטילי נ"מ איכותיים במיוחד שיכולים לפגוע במטוסי חיל האוויר שמסיירים בלבנון כמעט על בסיס יומי. בישראל לא מוכנים לקבל טילי נ"מ מתקדמים בידיים של נסראללה, ומפקדי הצבא יודעים שהפלת מטוס או מסוק ישראלי יהוו הישג איכותי עבור חיזבאללה.
שביל הטילים הסודי
תופעת הברחת הנשק לארגוני הטרור בהם חיזבאללה אינה חדשה כלל אולם היא קיבלה תאוצה בשנים האחרונות תוך דגש על נשק "תקני" ואמצעים שוברי שוויון. המקור העיקרי של האמל"ח זו איראן, אם כי ישנה הערכה בגופי הביטחון כי חלק מהנשק מגיע גם מצפון קוריאה, שלאחרונה נחשף כי היא מעורבת בלחימה בסוריה. דרך נוספת להשגת אותם אמצעי הלחימה מתחילה ברוסיה, אשר מוכרת נשק לסוריה גם במהלך מלחמת האזרחים וחלק ממערכות הלחימה נרכשות על ידי הסורים לטובת חיזבאללה.
ישנם מספר שבילים דרכם מובילים את הנשק, כאשר אחד מהם מתחיל באיראן וממשיך דרך הים. שיטה זו נחשפה במהלך תפיסה של מספר ספינות נשק, בהן הפרנקופ. את הנשק העמיסו על הספינות בנמל בנדר עבאס האיראני ומשם הן הפליגו תחת דגל של מדינה אחרת ובשם של חברות קש. היתרון העיקרי של השיטה זה כמות כלי הנשק שניתן להבריח במסע אחד. על הפרנקופ נתפסו 36 מכולות עמוסות באמצעי לחימה כולל רקטות 107 מ"מ -122 מ"מ, פגזים, טילי נ"ט תחמושת וכלי נשק נוספים.
מבחינת האיראנים לשיטה זו יש חיסרון עיקרי וזה היכולת של ישראל לתפוס את הספינות באמצעות פשיטות של לוחמי שייטת 13. שיטה זו מצריכה אופרציה גדולה הכוללת נתיבים במים בינ"ל, הקמה של חברות קש ורישום תחת מדינות זרות. כל זה מספק מספר גדול של נקודות תורפה אותן יכול לחשוף המודיעין הישראלי.
שביל נוסף שמתחיל באיראן זה האווירי. מטוסים עמוסים באמצעי לחימה ממריאים מטהרן ונוחתים בדמשק. משם מעמיסים את הנשק על משאיות שמבריחות אותו למחסני החיזבאללה בבעל בק שבלבנון. שיטה זו פחות מסוכנת מבחינת המעורבים ומקשה את הפעילות של גופי הביטחון הישראלים. אולם כפי שלמדנו גם מהימים האחרונים השיירות האלה מאותרות ולרוב מושמדות. שיטה זו אולי בטוחה יותר אך כמות כלי הנשק שניתן להעמיס על מטוסים קטנה באופן משמעותי מאשר על ספינות.
דרך נוספת שנחשפה על ידי תקיפות המיוחסות לישראל עוברת דרך יבשת אפריקה, בעיקר סודן. האיראנים שלחו למדינה הזו אמצעי לחימה שאמורים היו להמשיך ללבנון דרך מצרים. הם ניסו לחסוך את הסיכון שבתנועת כלי הנשק ואף הקימו במדבר הסודני מפעל לייצור כלי נשק שעל פי פרסומים זרים הותקף על ידי מטוסי חיל האוויר. על פי אתר השב"כ מרחב סיני הפך למחסן ענק של אמצעי לחימה מתקדמים, כולל רקטות וטילי נ"מ, "ציר ההברחה המרכזי של העברת האמל"ח לרצועה הוא איראן ---> סודאן ---> מצרים וסיני", נכתב על ידי השב"כ. מרבית הנשק מוברח משם לארגוני הטרור בעזה אולם תפיסה של סוכני מודיעין מטעם חיזבאללה מלמדת שגם שם הם בוחשים בקלחת.
דרך נוספת שאותרה על ידי המודיעין הישראלי, ובגללה טסו גורמים רשמיים למוסקבה, היא רכש של אותם אמצעים על ידי צבא רוסיה שמעביר אותו לחיזבאללה. אחרי שהוא מגיע למחסני הצבא הסורי אנשי חיזבאללה מנסים להבריח אותו באמצעות שיירות ללבנון.
בשנת 2008 נחשף מסלול נוסף כאשר בכיר במודיעין הישראלי תדרך קבוצה של שגרירים זרים ואמר ש"נשק מאיראן לחיזבאללה עובר דרך שטח טורקיה". עוד אמר להם כי הרקטות שהוברחו דרך איראן "מסוגלות להגיע מאזור ביירות עד לאזור דימונה". על פי הנאמר בתדרוך איראן מעבירה לחיזבאללה נשק בטיסות ובמשאיות העוברות בשטח טורקיה, ללא ידיעת הממשלה באנקרה. חלק מהנשק מועבר במטוסים ובמשאיות דרך המרחב האווירי והיבשתי של טורקיה במסווה של מטען אזרחי, ומשם מועבר לסוריה ואז ללבנון.
כפי שפרסמנו בעבר לחיזבאללה יש שלוש יחידות שאחראיות על ההברחות. סוכנים של יחידה 108 יושבים בדמשק ומשם מנהלים ומתאמים את ההברחות. יחידה זו מרכזת את אמצעי הלחימה שהתקבלו ומעבירה אותם לידי אנשי יחידה 112 שנחשבים למומחים בהברחות. אלה מחדירים את הנשק לתוך לבנון.
סגירת מעגל קטלנית על אמצעי הלחימה
על פי פרסומים זרים ישראל יצאה עד היום לשש תקיפות בסוריה ובלבנון שנועדו למנוע מהנשק הזה לזלוג לידיו של הארגון. בינואר 2013 תקפו מטוסי קרב את מה שהוגדר כ"מרכז מחקר צבאי באזור העיר ג'מראיא", הערכה היא שהותקפו שם טילים ובנוסף אמצעים טכנולוגיים שנועדו לשפר את הדיוק של הטילים והרקטות של חיזבאללה. במאי אותה שנה יצאה ישראל, על פי פרסומים זרים, לשתי תקיפות בהפרש של יומיים. אז נטען כי הושמדו מחסנים בהם היו טילי פתאח 110 שאמורים היו לעבור לידי חיזבאללה.
ביולי הותקף מחסן של טילי ים-ים מסוג יאחונט, אז אגב נטען כי המחסן הותקף בטילים ששוגרו מצוללת ישראלית. כמו כן באותו החודש הותקפו עוד שתי שיירות שונות שהובילו אמצעי לחימה, ככל הנראה טילים, ללבנון. גם באוגוסט הותקפו מספר יעדים בהם שיירות ומחסנים וכמובן שהייתה גם התקיפה של השיירות בתחילת השבוע. לאלה יש להוסיף עוד מספר תקיפות שיוחסו לישראל בסודן, של שיירות נשק ומפעל לייצור אמצעי לחימה.
אם אכן היו תקיפות ואם ישראל היא זו שעומדת מאחורי התקיפות הרי שמדובר ביכולת מודיעינית מרשימה אותה מצליחים לתרגם להשמדת המטרות. ישראל הציבה לעצמה קו אדום והחליטה לקחת את העניינים לידיים. נראה שכל גופי הביטחון והמודיעין, כמובן שגם יחידות לוחמות, מעורבות במלחמת צללים מסתורית שמתנהלת אומנם מתחת לפני השטח אך בעוצמה גדולה. צה"ל מצליח לסגור מעגל על אמצעי הלחימה ולא מדובר בדבר של מה בכך.
לא יהיה זה מופרך להעריך כי סוכני מוסד נמצאים במעגל הרחוק ומאתרים את אותם אמצעי לחימה כבר בתחילת הדרך. למוסד יש יחידות הנחשבות לטובות בעולם ואלה מחפשות, כך אנו מעריכים, את אותן חברות קש של האיראנים. ישראל נחשבת למעצמת חלל וסביר מאוד להניח שגם הלוויינים מציצים למדינת האייטולות ומחפשים שם את ההתארגנויות. קשה מאוד להסתיר כמויות כאלה של כלי נשק גדולים.
אנשי המוסד מצליחים לשים ידם גם על מסמכים רלוונטיים, כך לפחות נטען אחרי אחת התקיפות בסודן. על פי ה"סאנדיי טיימס" סוכני המוסד שחיסלו את מחמוד אל מבחוח לקחו איתם מספר מסמכים בהם כאלה שחשפו את דבר קיומו של המפעל שהקימו האיראנים בסודן. בעזרת מסמכים אלה עלתה ישראל על מיקום המפעל. בהמשך נשלחו לשם לוחמים מיחידת שלדג שהכווינו את מטוסי ה F-15I שביצעו את התקיפה בהובלתו של מפקד הטייסת.
דרך נוספת שמאפשרת לישראל לאתר את אמצעי הלחימה זה בעזרת האזנות. מדי פעם מתפרסמת ידיעה בתקשורת הלבנונית על חשיפת אמצעי האזנה משוכללים. פרסומים נוספים "חשפו" רשתות ריגול ישראליות באיראן ולבנון כולל רשת אחת שהחדירה מתקני ריגול לרשת התקשורת הלבנונית. לכל אלה יש להוסיף את התצפיות של המודיעין הישראלי הפרוסות לאורך הגבול ומערכות נוספות שגונבות כל מידע אלקטרוני ש"טס" באזור.
את המודיעין אוספת ישראל גם בעזרת סיורים אוויריים ואין זה סוד שמטוסי חיל האוויר טסים בשמי לבנון כאילו הם בשמי מדינת ישראל. לחיל האוויר יש יכולת איסוף מודיעין גבוה, באמצעות פודים מיוחדים המותקנים על מטוסי קרב ובאמצעות טייסות מודיעין ייעודיות כגון טייסת 100. בנוסף חיל הים חשף השבוע כי בשנת 2013 יצאו הצוללות של החיל ל-54 מבצעים מיוחדים. הצוללות של ישראל נחשבות לכלי איכותי לאיסוף מודיעין והמערכות שלהן יכולות לנטר כלי תקשורת מסוגים שונים בכל מקום בו הן נמצאות.
בזכות כל האמצעים האלה ואחרים יודעים בישראל ש"מיטב התוצרת הרוסית, האיראנית, נמצאת במרחב שבין סוריה ללבנון. המאמצים של הארגונים, כולל חיזבאללה, לשים את ידם על אמצעי לחימה איכותיים לא פוסקים, ואנו מצווים להתמודד", כפי שאמר השבוע מפקד בסיס חיפה של חיל הים, תא"ל אלי שרביט.
ברגע שהחומר המודיעיני נאסף הוא מרוכז בחמ"ל מיוחד המשותף לצה"ל ולגופי המודיעין, חמ"ל הדומה לזה שהוקם לצורך הסיכולים הממוקדים. המידע מנותח ונבחן מכל הכיוונים ואז מועבר לקציני המבצעים של היחידות המיוחדות, בחיל האוויר ובחיל הים. ברגע שהמידע קיים ומאושר הפעולה עצמה פשוטה יותר.
אם הוחלט על תקיפה אווירית, טייסות החיל בונות את נתיבי הטיסה ומחליטות על סוג החמוש אותו יטילו על המטרה. על פי חלק מהדיווחים הזרים מספר תקיפות בוצעו על ידי מטוסים ללא טייס. אלה מופעלים בדרך כלל נגד שיירות וזאת בגלל היכולת שלהם לטוס שעות ארוכות, חלק עד 36 שעות. כטב"ם שנשלח לאזור בו מעריכים שהשיירה תעבור, יכול להמתין לה בצורה חשאית. ברגע שהכטב"מ מאתר את השיירה נותנים את הפקודה והיא עולה לשמיים.
במידה ומדובר במטרת קבע, כמו למשל המפעל בסודן, או שהמידע המודיעיני מדויק וכולל מקום וזמן, מוזנקים לאוויר מטוסי קרב, F-16 או F-15, שמשמידים את המטרה. לחיל האוויר יש מגוון רחב של כלי נשק מתקדמים אותם ניתן להפעיל ממרחקים גדולים ובכך להקטין את החשיפה של המטוסים וכמובן שגם את הסיכון. את חלק מאמצעי הלחימה ניתן להפעיל ממרחק של 100 ק"מ ויותר.
לפחות אחת מהתקיפות בוצעה על פי פרסומים זרים על ידי צוללת ישראלית. תקיפה כזו דורשת מידע מודיעני מדויק ואיכותי ולרוב תתבצע על מטרות קבע גדולות. מדובר בתקיפה שיצאה לפועל ב-5 ליולי 2013 אז הותקף בעיר הנמל הסורית לטקיה מחסן ובו טילי יאחונט. כלי התקשורת הזרים טענו כי צוללת ישראלית מסוג דולפין שיגרה לעבר המחסן מספר טילי ים קרקע שהשמידו אותו כליל.
משלל התקיפות שיצאו לפעול ניתן להעריך כי נתיבי ההברחה שבין סוריה ללבנון מוכרים היטב למודיעין הישראלי, ולא יהיה זה מופרך להעריך כי לוחמי של יחידות מיוחדות כאלה ואחרות נמצאים שם כדי לעקוב. כשאלה מאתרים את השיירות הם יודעים ליצור קשר עם מטוסי הקרב ולהכווין אותם באופן מדויק לעבר המטרות.
נזכיר שוב כי ישראל מעולם לא לקחה אחריות על התקיפות וכל המידע שקיים בנושא מבוסס על פרסומים זרים ופרשנות. ישראל שומרת על זכות השתיקה, עובדה שמאפשרת לחיזבאללה ולסורים מרחב מסוים של הכחשה ומפה גם לא להגיב ולהסתבך. ואכן עד היום לא הייתה אף תגובה צבאית אבל יחד עם זאת חשוב לציין שגם אם לא הגיבו הם מחזיקים באפשרות להגיב במועד מאוחר יותר ולסגור את החשבון.
מצד שני כנראה שגם בעתיד ימשיכו העברות של נשק איכותי שהוגדר על ידי ישראל כקו אדום לאתגר את מקבלי ההחלטות בישראל. בצה"ל לא יסכימו לראות את הנשק הזה בדיו של ארגון טרור קיצוני וסביר להניח שנשמע על עוד תקיפות כאלה, אך מנגד ישנה הבנה כי כל תקיפה כזו מגבירה את הסיכון לתגובה והסלמה. בישראל גם יוצאים מנקודת הנחה שלמרות היכולת הגבוהה חלק מהידע והציוד, למשל טילי היאחונט, כבר הגיעו למחסני חיזבאללה.