לכל לוחם בצה"ל זכור לפחות רגע אחד מהשירות, שאותו הוא לא ישכח. דברים שאותם הוא ראה או הרגיש לראשונה בחייו, רק מתוקף תפקידו בתור לובש מדי צה"ל. הנה כמה סיפורים מהשטח על אותם רגעים משמעותיים:
התותחן: הפעם הראשונה שיריתי מטנק
אני סרן דורי סער, בן 26, משרת כמפקד פלוגת בזק בגדוד 53 (סופה) בחטיבה 188. בהכשרה שובצתי להיות תותחן בטנק, תותחן הוא הלוחם האחראי על כך שהירי יהיה המדויק ביותר, הוא משתמש בתותח ובמקלע ונדרש לעמוד במצבי לחץ. אני רוצה לספר לכם על הפעם הראשונה שיריתי מטנק - זה היה באוגוסט 2007. הייתי תותחן צעיר באימון ושם יריתי את הפגז הראשון שלי, כחלק ממטווח תותחים. כבר כשהתגייסתי ידעתי שאני רוצה להיות תותחן. לפני הגיוס הייתי חניך בפנימייה צבאית וראיתי את הטנקים שועטים ויורים פגזים, כבר אז הבנתי שאני רוצה להיות תותחן. התחושה כשאתה מבצע ירי מוצלח ופוגע בול במטרה היא מדהימה, זו תחושת סיפוק אדירה. במהלך הירי האנדרנלין זורם בגוף, אתה מכוון הכי טוב שאתה יכול ויורה.
בטירונות ובצמ״פ (האימון המתקדם של חיל השריון) אתה לומד הרבה על המערכות בטנק ואיך לירות בצורה מדויקת, אך הפעם הראשונה שאתה מבצע ירי חי זה אירוע מאוד מרגש. אחרי כל הלימודים העיוניים, אתה סוף סוף מבצע את מה שלמדת מתחילת ההכשרה ויודע שאתה זה שיכול לירות את הפגז המדויק ביותר ולהגן על אזרחי המדינה שלך. להיות לוחם בחיל השריון זה כבוד גדול אך גם אחריות גדולה, אתה חייב להמשיך בדרך של מצוינות.
לוחם כפיר: המעצר הראשון שלי
אני סגן אבירן משה ואני מ״מ מחס״ר בפלוגה המסייעת של גדוד שמשון בחטיבת כפיר. אני רוצה לספר לכם על המעצר הראשון שביצעתי במסגרת פעילות מבצעית בגזרת יהודה ושומרון. זה היה לפני שנה בערך, רק התחלתי תפקיד חדש עם מחלקה חדשה, שעלתה מהמסלול לפלוגה הוותיקה. הם היו לוחמים חדשים, כמעט חסרי ניסיון לחלוטין ולא הם ולא אני ביצענו מעצר לפני כן. ההתרגשות הייתה גדולה ולצידה גם חששות רבים. הכל התחיל כשקיבלתי פקודה מהמ״פ שאני הולך לבצע מעצר באחד הכפרים בגזרת הבקעה, כשהיעד הוא פעיל של הג׳יהאד האיסלמי. התחלתי לעבוד עם המחלקה לקראת הפעילות, העברתי שיעורים וביצענו תרגולות כדי שכולם ידעו בדיוק מה התפקיד שלהם, כך שהמשימה תתבצע בצורה הטובה ביותר. בלילה יצאנו לפעילות - ראיתי את כולם חדורי מוטיבציה, אני בעצמי התרגשתי מאוד. התחלנו בנסיעה ולאחר חצי שעה נכנסנו לכפר, הגענו לאזור והחוליות סגרו על הבית. נכנסתי עם חולית הפריצה פנימה, מצאנו את החשוד ולקחנו אותו איתנו לחקירה. אחרי המעצר החיילים הרגישו שהם עשו משהו חשוב ומשמעותי, שתרם להגנה על אזרחי מדינת ישראל. אין ספק שלא אשכח את המעצר הראשון שלי.
הצוללן: ההפלגה הראשונה שלי
שמי סמל א', בן 21 ובשנה שעברה סיימתי את הכשרתי כצוללן. לאחר השעות הרבות בסימולטור בוא אנו מתרגלים ומתנסים בשיט, מגיע שלב ההסמכות. בשלב הזה אנחנו נכנסים בפעם הראשונה לצוללת ומבצעים בשטח, את מה שלמדנו בקורס בשנה האחרונה. סופסוף. אחרי המון אימונים ואין סוף תרגולים של מצבי לחץ, אחרי כל הלימודים בכיתה והשעות הארוכות בסימולטור – הפלגתי בצוללת. קשה לי לתאר את ההרגשה, ניתן להרגיש את האווירה המיוחדת, שמשלבת מקצועיות, לחץ, רוגע והנאה. העמדה שלי היא סונאר, מה שאומר שאני צריך לבנות תמונה של כל כלי השיט שיש מסביב לצוללת. בעזרת הסונאר אנחנו שומעים את כלי השיט מסביב וכך מזהים סכנות אפשריות. כבר בפעם הראשונה שאיישתי את העמדה, הרגשתי בכובד האחריות המוטל עלי. בצוללת כל אחד משפיע על כל אנשי הצוות ועל הצוללת עצמה, אף אחד לא יכול להצליח בתפקיד שלו בלי עזרת האחרים. זה הכח של הצוללת – הצוות שלה. בהפלגה הרגשתי שאני מביא מעצמי יכולות שפותחו במהלך הקורס – קור רוח, עמידה במצבי לחץ, מקצועיות וכמובן עבודת צוות. ההפלגה הראשונה שלי הייתה מאוד מעצימה ומלמדת. במהלך השירות צפויות לי עוד הרבה כאלו ואני מאוד מצפה להן.
לוחם איסוף קרבי: הפעם הראשונה שתפעלתי אירוע
שמי משה שמש, אני מפקד צוות באימון מתקדם בבית הספר לאיסוף קרבי. אני רוצה לספר לכם על האירוע הראשון שתפעלתי: לפני כחמישה חודשיים הייתי בשטח שליד הגבול הסורי, כחלק מפעילות שוטפת של גדודי האיסוף הקרבי. בזמן שהייתי בעמדה יחד עם הצוות שלי, שמעתי בום חזק מאד. הבנו שזוהי לא עוד זליגה מהלחימה בסוריה, אלא משהו גדול יותר. לאחר בדיקה מהירה של השטח, זהיתי משאית עולה באש ומסביבה נהג שמתרוצץ ומדבר בטלפון. בתור המפקד, ידעתי שעכשיו אני האחראי. ברגע אחד התעשתי ופעלתי מהר. פרסנו אמצעיים מיוחדים בכדי לאתר את מקור הירי, והכוונתי כוח של לוחמים לעבר המשאית, על מנת שיטפלו בנהג ויפנו אותו. בסופו של דבר הכוונו כוחות של חיל התותחנים לירי על טנקים סורים, שנמצאו אחראים לאירוע. על תפעול האירוע קיבלתי ציון לשבח, תוך שהודגש כי הפעולה המהירה מנעה פיגועים נוספים באותה גזרה. אנחנו נתקלים לא מעט באירועים כאלה, אבל זה היה אירוע משמעותי שלא אשכח כל חיי. האירוע שאותו תפעלתי מועבר בהכשרות ללוחמים ואני זוכה ללמד את החיילים החדשים מהניסיון שצברתי.
הגשש: הפעם הראשונה בה איתרתי חדירה מהגדר
שמי רס"ב אמיר גריפאת, ואני גשש חטיבתי בחטיבה הצפונית באוגדת עזה. את הפעם הראשונה בה איתרתי חדירה מהגדר, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. זה היה לילה בשנת 1996, הייתי גשש מאוד צעיר במוצב סופה באוגדת עזה. קיבלתי התרעה שחמ"ל התצפיות זיהה תנועה חשודה ליד הגדר וישר הוקפצנו למקום. עליתי על האביר והתחלתי בנסיעה לעבר האירוע. האירוע היה לא פשוט, גם לא בשביל גשש כמוני, שמכיר את השטח כמו את כף ידו. המסתננים השתמשו באמצעי הטעייה רבים, ועברו את הגדר ב"שק קמח", כשרק אחד דורך על הקרקע עם נעליים צבאיות.
למרות המכשולים, לקח לאמיר 10 דקות בלבד לאתר ולעצור את החשודים. הוא חקר את אחד מהם כדי ללמוד על דרכי ההטעיה ולאחר מכן החזיר אותם לשטחי הרצועה.
לוחם פלס"ר 401: הפעם הראשונה שיצאתי למארב
אני סגן נתנאל אידג'יקובסקי, התגייסתי במרץ 2010 לפלס"ר 401 וכיום אני מ"פ הכשרות ביחידה: מספר ימים לאחר שסיימנו את ההכשרה הוקפצנו לגזרת איו"ש, גזרה מורכבת, ואני רוצה לספר לכם על המארב הראשון שלי. זה היה בשעת לילה מאוחרת, הפעילות הייתה מורכבת ממספר כוחות מיחידות מיוחדות במקביל וכולנו ישבנו בחדר בזמן שמפקד היחידה העביר תדריך לקראת הפעילות שהיינו עתידים לבצע בעוד מספר דקות. כולנו היינו חדורי מטרה, ידענו שאסור לתת לחשוד להימלט, משום שברור שהתוצאה תהיה פגיעה בחפים מפשע. העמסתי את הציוד על הגב, כולנו נעמדנו לפי סדר התנועה ועכשיו - מתחילים ללכת. לאחר מספר קילומטרים של הליכה התמקמנו בעמדות, העברנו התראות אחד לשני והיינו מוכנים לבצע את המשימה שלשמה התכנסנו- מארב שמטרתו תפיסת חשוד. את מספר השעות בהן נדרשנו להישאר דרוכים אינני מצליח לזכור, אבל את הקור המקפיא אני לא מצליח לשכוח.
כשהגיע הזיהוי, הבנו שזה הרגע האמיתי. עכשיו זה הכל או כלום. המשימה תצליח או תכשל, רק על סמך האומץ והחתירה למגע שלנו. לאחר מספר שניות ניתנה הפקודה ובשיתוף עם חוליה נוספת, פעלנו וביצענו את המשימה אליה התכוננו. הידיעה שמנענו ברגע הזה את מה שיכל להיות הפיגוע הבא גרמה לנו לחזור בתחושת סיפוק, בשעה שאור הזריחה מלווה את כניסתנו לבסיס. הגוף עדיין קפוא אחרי לילה בלי שינה אבל תחושת הבטחון שאנחנו מספקים למדינת ישראל חיממה לנו את הלב.
המחלץ: הפעם הראשונה שהצלתי חיים
אני סמל ליאור רוזמן, לוחם בנפה הסדירה של פיקוד העורף. הפעם הראשונה בה לקחתי חלק במבצע חילוץ, הייתה באירוע בו התפוצץ בלון גז בבית בעכו לפני מספר חודשים. אף פעם לא עיכלתי את המשמעות של להציל חיי אדם, לפחות כך זה היה עד שהתגייסתי לגדודי החילוץ וההצלה של הנפה הסדירה בפיקוד העורף. עברנו הכשרה ארוכה ואינטנסיבית, ייחודית עבור הנפה הסדירה, שכללה אימוני חילוץ ותרגילים , במטרה להתכונן לרגע האמת.
לילה אחד הוקפצנו, הפעם זה לא תרגיל - זה באמת קורה. הבנו לאט לאט שיש מספר רב של נפגעים. לא צפיתי מראש איך זה יפתיע אותי. ניצבתי מול אנשים ברגעים הכי קשים שלהם, דיברתי איתם והרגעתי, כי זאת האחריות שלנו- התפקיד שלנו הוא להציל חיים. אני ידעתי את התפקיד שלי ומולי עמדה רק מטרה אחת- אני מוציא אותם חיים. הידיים רעדו, הבנתי את גודל האחריות שעל כתפי והנחתי את הנשק בצד- עברנו משמירה על הביטחון השוטף לתרחיש של חילוץ והצלת חיים. שום דבר לא יכול היה להתעלות על הרצון וההתמדה של כול אחד מאיתנו, יחד עם המסירות של התפקיד- לא רעב ,לא עייפות, לא כאב ולא פחד. שום דבר לא עמד בדרכינו – הייתה לנו משימה והיא הייתה ברורה, להציל כמה שיותר אנשים.
אחרי אותו לילה, הבנתי באמת מה זה להיות מחלץ.