הרעש מרעיד את הרצפה, את הקירות, את התקרה. בהתחלה זה נראה כמו טעות. אולי זו רעידת האדמה שמזהירים מפניה כבר שנים. אולי זה ניסוי מבצעי, הרי חייב להיות איזה בסיס של צה"ל בסביבה. קשה להבין שכל הכותרות, הציטוטים, כתבות הטלוויזיה, הדיווחים והאיומים באמת התנקזו, בסופו של דבר, לרגע אחד, ביום רגיל למדי, בשבוע רנדומלי.
ב"בור" שבקריה, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לא נרעדים. הם מתרכזים במסכים שלפניהם. עיניהם נעוצות בצילומי הכטב"מים. בשחור-לבן הם צופים שוב ושוב בפגיעות המדויקות של הטייסים במטרה. בקשר הם שומעים אותם נסוגים.
יש תחושה עמומה של ניצחון בחדר. אולי בסיטואציה אחרת מישהו היה מציע לפתוח בקבוק. אבל האישים מקפידים על שתיקה מתוחה, רק קולות התוקפים בנסיגתם המהירה, מונחים מקצועיים שאולי אפשר להבחין בהם בהתרגשות קלה, נשמעים. כל מי שיושב בחדר הזה שותק, כי הוא יודע שזאת רק ההתחלה.
"צריך לתקוף רק כמוצא אחרון"
ביולי 2008 נשאל על ידי כתבת המגזין "טיים" ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, מה יהיו תוצאותיה של תקיפה ישראלית באירן. "זה יכול להשפיע עלינו לטווח של מאה שנים, תהיה לזה השפעה שלילית על דעת העולם הערבי. אנחנו צריכים לתקוף רק כמוצא אחרון", אמר. ביוני 2011 קבלו דבריו חיזוק מראש המוסד לשעבר מאיר דגן. מאז מוצפים כלי התקשורת בהערכות, התבטאויות ואיומים בנושא.
עד היום תקפה ישראל, על פי פרסומים זרים, שני כורים גרעיניים. בשנת 1981 הפציצו מטוסי החיל את הכור בעירק ועצרו למעשה את תוכנית הגרעין. כעבור יותר משני עשורים, בשנת 2007, תקפו מטוסי החיל את הכור הסורי, שהיה בהקמה, והשמידו אותו. תוכנית הגרעין האיראנית תהיה מקרה המבחן השלישי של מדינת ישראל, אחת המדינות היחידות שפתרה שפתרה משבר גרעיני באמצעים קונבנציונליים.
אם נשפוט את הפטפטת ששוטפת את מדינת ישראל בתקופה האחרונה, נבין שהשאלה האמיתית אינה אם ומתי יתקפו את אירן, כי אם איך יראה בעצם היום שאחרי. ד"ר אפרים קם, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ומומחה בתחום, עובד בימים אלה על מחקר בו הוא בודק את ההשפעות של תקיפת תכנית הגרעין האירנית באמצעים צבאיים. בעזרתו של ד"ר קם ושל יפתח שפיר, חוקר בכיר במכון וראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון, בדקנו את ההשלכות הרחבות של התקיפה ביום שאחרי.
פצצות חודרות בונקרים, לוחמה אלקטרונית ונחיתת ביניים אופציונלית
ביום הדין ימריאו לא פחות מ-90 מטוסי קרב מבסיסי חיל האוויר השונים, כך על פי עבודת מחקר של המרכז ללימודים אסטרטגיים בוושינגטון בנושא תקיפה ישראלית באירן. אי שם מעל הים התיכון הם יתארגנו למבנה טיסה שלאחריו יטוסו מעל גבול סוריה וטורקיה, יחצו את צפון עירק ומשם לאירן. מטוסי הקרב מסוג F-15I ו- F-16I יהיו חמושים כל אחד בפצצות במשקל שתיים ורבע טון, מכסחי בונקרים שעל פי פרסומים זרים נרכשו מארה"ב למטרה זו בלבד.
לפי עבודת המחקר, בגלל סד"כ החיל יותקפו בין שלושה לשישה מתקני גרעין אירניים בלבד, המהווים את עיקר תכנית הגרעין. במהלך התקיפה יפעיל החיל מטוסים ללוחמה אלקטרונית שיסייעו לתוקפים. ישנו סיכוי גבוה שבשל נתיב הטיסה הארוך, הטייסים יהיו עדים להשפעה הראשונה והמידית של התקיפה.
כשיחזרו לבסיסי האם שלהם, יפגשו התוקפים מדינה אחרת מזו שהכירו רק כמה שעות קודם לכן, כשיצאו לתקיפה. הזמן בו ניתן לבצע גיחה שכזו נקבע על פי משתנים שונים – שינויים מתעתעים בנתיב הטיסה, בחירה אסטרטגית בטיסה בגובה נמוך או גבוה, חישובי צריכת דלק וכו' – אך מדובר כנראה בכמה שעות. תמיד ישנה גם האפשרות של נחיתת ביניים בדרך חזרה, תרחיש שאי אפשר לסמוך עליו במזרח התיכון, אבל כזה שעשוי לסייע רבות לכוחות הישראליים. מצד שני, קשה להאמין שמדינה ערבית כלשהי תסכים באופן גלוי לארח את מטוסי הקרב הישראליים רגע לאחר התקיפה באירן.
בהחלט ייתכן כי עד שהטייסים יחזרו, טילי התגובה האירנים כבר ינחתו בישראל. אפשר לנחש שבמקרה כזה, לא תחכה לטייסים קבלת פנים רשמית; כל צמרת המדינה, וכל אזרחיה, יתמודדו בשלב זה עם עיצומה של ההתקפה.
"התקיפה לא תעצור את תכנית הגרעין"
"רוב העוסקים בנושא הזה מעריכים שאם ישראל תהיה זו שתוקפת ההצלחה תהיה הרבה יותר מוגבלת מאשר תרחיש שבו התקיפה היא אמריקאית. סביר להניח שהתוכנית תיעצר למספר שנים, כאשר השאלה הקריטית היא כמה שנים", מסביר ד"ר קם. לדבריו, אין למדינת ישראל יכולת לתקוף את מערך הגרעין בצורה כזו שתבטל את התוכנית, וכלל לא ברור עד כמה תהיה התקיפה, מוצלחת ככל שתהיה, יעילה במישור הזה.
עמיתו של ד"ר קם, יפתח שפיר, טוען שזה כלל לא משנה. "לתוצאות התקיפה באירן אין באמת משמעות", מסביר שפיר. "תוצאות התקיפה אינן העיקר, משום שמלכתחילה אין היא אמורה לעצור צבאית את תכנית הגרעין האירנית. המסר הוא פוליטי יותר מכל דבר אחר; מסר שהנמען שלו אינו רק אירן. עצם התקיפה תשיג את המטרה הפוליטית, שזה סימון קו אדום לעולם, קו אדום שאומר: 'אנחנו לא מוכנים לוותר, אז בבקשה תתחילו לפעול בצורה אמיתית בכדי למצוא פתרון למשבר הזה'". למעשה מסביר שפיר את אחד החוקים הבסיסיים בתחום הגיאופוליטי: מערכה צבאית היא רק ההתנעה של התהליך המדיני.
התגובה: טילים ופיגועי טרור
דבר אחד ברור לשני המומחים: אירן תהיה חייבת להגיב, וכנראה שזו תהיה תגובה מהירה וקשה. ההערכות מתחילות במטחי טילים שיגיעו ישירות מאירן, וממשיכות בסיכוי סביר גם לשיגור רקטות מלבנון, מארגוני הטרור בשטחים ואולי גם מסוריה. בנוסף, מעריכים המומחים שתהיה תגובה גם בדמות פיגועי טרור נגד יעדים ישראלים בחו"ל.
"אין כמעט ספק שהאירנים יגיבו", מסביר ד"ר קם. "זה אומר בעיקר ירי טילים מסיבי עד כמה שהם יכולים ופיגועי טרור במישרין על ידיהם או על ידי חיזבאללה. ישנו גם סיכוי פחות סביר לפיגועים באמצעות חמאס. התגובה האירנית תהיה מידית אך גם תכוון לטווח הארוך; בניגוד לירי טילים, פיגועי טרור לא ניתן להוציא מהיום למחר. יש צורך בהתארגנות לקראתם".
גם לשפיר ברור שתקיפה ישראלית לא תעבור בשתיקה. הוא מעריך כי התגובה תגיע בשלושה ממדים. "ירי הטילים מאירן יכלול בעיקר את טילי ה'שיאהב 3'", הוא מנבא. "לתחושתי הטילים החדשים יותר מדגם 'סיג'יל' עדיין לא מבצעיים, וזה כמובן בהנחה שאנחנו מדברים על התקופה הקרובה. טילי ה'שיאהב' לא מהווים טכנולוגיה מתקדמת מדי; היא דומה מאוד לזו של טילי ה'סקאד' שירו לעבר מדינת ישראל ב-91'. אנחנו מדברים פה על התקפות נגד ערים, משום שמדובר בטילים עם דיוק נמוך. ברמה העקרונית מדינת ישראל מסוגלת להתמודד עם מתקפה כזו, אבל צריך להיות ריאליים ולהבין שאין הגנה של מאה אחוז. הערכות שונות מדברות על כמה מאות טילים כשלא ברור באיזה קצב הם מסוגלים לירות אותם. אני מעריך שהנזק הגדול שלהם יהיה פסיכולוגי בעיקרו".
שפיר מדבר גם על רקטות שישוגרו מלבנון ומסוריה, ובכמויות גדולות בהרבה מאלה שאנחנו מכירים ממלחמת לבנון השנייה. "פה אני חייב להעיר", מציין שפיר, "שזו לא תהיה תקיפה אירנית אלא כזו של חיזבאללה או של סוריה, ואף אחד מהם הוא לא בובה על חוט של המשטר בטהרן. הם מקבלים סיוע מאירן והם בעלי ברית של אירן, אבל הם פועלים בשורה התחתונה על פי האינטרסים שלהם. אם זה לא יתאים לאינטרס של חיזבאללה, הם לא יירו, ואם זה לא יתאים לאינטרס של חמאס, הוא לא יירה. אני לא אומר שלא תהיה תקיפה, אבל זה לא בכיס של האירנים".
500 טילים ביום יפלו על ישראל, חיילי המילואים יגויסו
במלחמת לבנון השנייה ספגה ישראל בממוצע 120 רקטות שנחתו בעורף מדי יום, בשיא ספג העורף ממוצע של 250 רקטות. מאז מלחמת לבנון השנייה הצליח הארגון לשלש את כמות הרקטות שבידיו, הערכות כיום מדברות על 45 אלף רקטות שמוכנות לשיגור ומכסות חלק ניכר משטחה של מדינת ישראל. אם נוסיף לזה כמה מאות טילים בליסטיים של אירן, אולי גם סוריה, ואת אלפי הרקטות שבידי חמא"ס והרי לנו משוואה שעל פיה יספוג העורף ממוצע שנע בין 400 ל 500 טילים ביום. ברור לכולם שנכון לשנה הקרובה מערכת ההגנה האווירית לא תצליח להתמודד עם מטח שכזה - גם אם יפלו בשטחי המדינה רק 10 אחוז אנחנו עדיין מדברים על כמות של חמישים טילים בכל יום. ללא ספק פגיעה אנושה בחוסן האנושי ובכלכלה הישראלית.
סביר להניח שמדינת ישראל לא תוכל להבליג למענה האירני במידה וזה אכן יהיה כבד כל כך ותאלץ לגייס את מערך המילואים שלה. בעיקר אנשי חיל האוויר ומערך הארטילריה והטילים שהם היחידים שמסוגלים לתת את מכת המנע נגד אירן הרחוקה. חלק מהתרחישים מדברים על התדרדרות שיכולה להוביל את האזור גם לעימות גרעיני. בראיון אותו העניק לרשת אי בי סי אמר נשיא רוסיה דימיטרי מדוודב, "תקיפה ישראלית באיראן היא התרחיש הגרוע מכל. כל מלחמה משמעותה אובדן חיים. אם תפרוץ מלחמה במזרח התיכון, ואכן תתרחש תקיפה כזו, ניתן לצפות לכל דבר ובכלל זה גם לשימוש בנשק גרעיני. דבר כזה יוביל לקטסטרופה עולמית ולהרוגים רבים".
גם ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, מאמין שתקיפה ישראלית באירן תגרום לקטסטרופה אזורית. בראיון שהעניק לאילנה דיין אמר. "זה יכניס את ישראל למלחמה אזורית, השאלה גם מה קורה יום אחרי זה ומה המחירים שייגבו מאיתנו כתוצאה ממהלך כזה. רמת ההרס, רמת שיתוק החיים הנורמליים, היכולת לקיים חיים סדירים לאורך זמן, המחירים שייגבו מאיתנו בחיי אדם יהיו יותר גבוהים".
חזרה למראות מלחמת המפרץ ושיתוק הכלכלה
הערכתו של יפתח שפיר היא שנפילת טילי ה"שיהאב" האירנים בתחומי מדינת ישראל יחזירו אותנו למראות של מלחמת המפרץ, אז נפלו טילי הסקאד. "ייגרם נזק שבעיקרו יהיה שיתוק של הכלכלה", הוא צופה. "זה יהיה הנזק הכבד יותר מפגיעת הטילים עצמם. אנשים יברחו מהערים בדיוק כמו ב-91', ומי שלא חייב לא ילך לעבודה". משמעות הדבר היא עצירת המסחר; המשק הישראלי יאבד מדי יום מאות מיליוני שקלים.
בעיה כלכלית נוספת שיכולה להיווצר היא שימוש אירני במה שמוגד כ"נשק הנפט": המשטר בטהרן יכול לחסום את מיצרי הורמוז, ציר אספקת נפט מרכזי, ולתקוף מכליות נפט כפי שנעשה בסוף שנות ה-80, מה שיכול להקפיץ את מחיר הנפט בעולם. "'נשק הנפט' יפעל כנגד כל העולם, והדבר תלוי בהערכות שלהם עד כמה הדבר כדאי, משום שזה פוגע גם בהם. הפעלה של נשק כזה יכולה לגרום למלחמה של כל המערב כנגדם, אבל הם מדברים על זה כבר היום, כך שהאפשרות קיימת ובהחלט בידם".
ד"ר קם מוסיף כי "פחות סביר שהם יפגעו בסחר הנפט, אבל עצם ההתדרדרות האזורית והתגובה האירנית יכול לגרום לעליית מחיר הנפט, גם אם הם עצמם לא ינקטו מהלך אקטיבי בנושא".
לדברים אלו יש להוסיף גם את האפשרות שהגינויים הצפויים מאירופה יכללו הטלת חרם כבד על מוצרים ישראלים ואף ניתוק מוגבל של יחסי סחר. תמצית לסיטואציה כזו קבלנו לפני כשנה מקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. מרקל החליטה בעקבות אישור ממשלה לבנות בתים בהתנחלויות לעכב את מסירת צוללות הדולפין אותן בונה גרמניה עבור חיל הים. ניתן רק לשער מה יכולה להיות התגובה בתרחיש שהוא הרבה יותר קיצוני.
מקרה דומה היה קבלנו אחרי תקיפת הכור בעירק, אז החליטה ארה"ב להקפיא את אספקת מטוסי הקרב מסוג F-16 שהוזמנו על ידי חיל האוויר, למרות שתמורתם שולמה. משמעות התרחישים הכלכליים מסתכמת בעיקר בנפילה של הבורסה הישראלית, וכמובן בהפסד ישיר של כספים. הערכה של המומחים היא שהתדרדרות כזו תהיה מוגבלת בזמן וככול שזה יעבור ותשכך הסערה, יחזור המצב לקדמותו. חשוב לציין שבאופן טבעי במקרה של משבר כלכלי ייקח למדינת ישראל הרבה זמן לשקם את המשק לאחר חרם כלכלי על מוצרים, נפילה של הבורסה או כל דבר מהסוג הזה. בעוד שמשבר דיפלומטי ניתן לפתור בימים משק כלכלי שקרס זקוק לפעמים לשיקום של שנים ולא בטוח שהחברה הישראלית מוכנה לזה במיוחד לאור זווית הראייה הפנים ישראלית שהשתנתה לאחר ה"קיץ החברתי".
המלחמה הדיפלומטית
לכולם ברור שבדיוק שנייה אחרי שפצצות חיל האוויר יפלו על ראשי הטכנאים במעבדות הגרעין באירן, תספוג מדינת ישראל גינויים מקצה לקצה – בדיוק כפי שהיה אחרי התקיפה של הכור בעירק. לא תמיד הגינויים שנספוג על מסכי הטלוויזיה יהיו גם הדברים אותם תשמע ממשלת ישראל בצורה סמויה – כל מדינה והאינטרס הלאומי שלה.
"אני מעריך שהעולם כולו יגנה אותנו, כולל מדינות ערב. חלקם בהחלט ישמחו מתחת לשולחן, אבל ללא ספק יגנו אותנו", חורץ ד"ר קם. "אני חושב שמדינות ערב ישמחו על פעולה שכזו, אבל כלפי חוץ אף אחד מהם לא ימחא לנו כפיים וישבח אותנו. להיפך, סביר להניח שיפעלו נגדנו בפסקי דין ודרך מועצת הביטחון. יעשו איתנו כל מיני חשבונות, וזה יהיה נכון גם לגבי אותן מדינות ערב שאינן בהכרח ידידות של אירן. זאת פשוט הזדמנות לנגח את ישראל. זה נכון, אגב, גם לגבי המדינות האירופאיות ואולי גם לגבי האמריקאים.
"צריך לזכור שאחרי הפצצת הכור בעירק, גם לארה"ב לקח זמן, למרות שהיה מדובר גם באינטרס שלהם. הם הפעילו נגדנו סנקציות וגינו את מדינת ישראל, אם כי זה לא היה לטווח ארוך, וכעבור מספר חודשים חזר המצב לקדמותו. אז אם אנחנו נפעל בניגוד לדעת ארה"ב ומבלי ליידע אותם, יכול להיות שבמישור המדיני גם הם יפעלו נגדנו".
ד"ר קם מעריך שתקיפה ישראלית יכולה להשפיע גם על מעמדה של ארה"ב באזור. "השאלה היא איך ארה"ב תפעל במקרה הזה. במקרה שהאירנים יפעלו נגד ישראל, האם האמריקאים יבואו לעזרתנו?" לדבריו מדובר בשאלה פתוחה, כזו שאי אפשר להעריך מה תהיה התשובה לה. התגובה של ארה"ב יכולה בפירוש להשפיע על מעמדה האזורי כמעצמה.
האזרחים האירנים יתמכו במשטר
שפיר מעריך שמבחינת מדינות אירופה הנזק לא יהיה מצטבר, ויהיה תחום בזמן. "יהיו גינויים מכל כיוון אפשרי, אבל אני לא חושב שמדינה אירופית תנתק אתנו את היחסים. אני לא חושב שבסופו של יום, אחרי שהסערה תירגע, יהיה נזק מתמשך ליחסים הדיפלומטיים של ישראל עם רוב מדינות אירופה. זאת, בעיקר בשל ההבנה שלהם שמדובר באיום בלתי קביל מבחינת ישראל, וזה דבר שאותו אמר נשיא ארה"ב בעצמו".
על פי שפיר, יהיה מאוד קשה לדעת מה תהיה ההשפעה על מדינות ערב, בעיקר לנוכח שינויי השלטון והמהפכות השונות. "הסורים היום הם בעלי ברית של אירן, אבל אסד בדרך החוצה. מי ישלוט בסוריה ביום התקיפה? זה כלל אינו ידוע, לכן לא ברור ואי אפשר כרגע להעריך מה תהיה התגובה שלהם. מצרים בעידן מובראק ראתה באירן איום חמור ביותר על ביטחונה. היום, ניתן לראות התחלה של התקרבות בין מצרים לאירן; השליטים החדשים במצרים רואים את הדברים קצת אחרת. לא ניתן לנבא האם הם, למשל, יבטלו את הסכמי השלום עם ישראל. אבל מבחינת המצרים, ביטול של הסכם כזה אומר וויתור על מיליארד ושלוש מאות מיליון דולר מדי שנה, כספי הסיוע האמריקאי, וזה סיוע שהם לא יוותרו עליו במהרה".
מבחינת המצב הפנים אירני, מעריך ד"ר קם שלפחות בטווח הקרוב הגורמים השונים יתאחדו סביב המשטר; זאת, למרות ההפגנות שהיו כנגד השלטון. המומחים מעריכים כי יש סיכוי נמוך ביותר שהדבר יגרום להפלת המשטר. "אף אחד באירן לא אוהב את המשטר, אבל יותר מכך אף אחד שם לא אוהב שיתקפו לו יעדים במדינה. לפחות בטווח הקצר, תקיפה כזו תאחד את העם סביב המשטר. בטווח הארוך, זה כבר סיפור אחר".
מכה קשה – אך לא קיומית
בסופו של יום, נראה שהדיונים סביב תקיפת תכנית הגרעין באירן דומה פלאים לזו שהייתה טרם תקיפת הכור בעירק. גם אז הכותרות הלכו אימים על מקבלי ההחלטות, ובחוכמה שלאחר מעשה נראה שהשד לא היה נורא כפי שתיארו אותו.
בחינת דבריהם של מומחי המכון למחקרי ביטחון לאומי מראה שללא ספק מדינת ישראל תספוג מהלומה קשה, אך בטח לא כזו שתאיים קיומית על המדינה, וצפויה לחלוף עם הזמן. לפי המומחים, השאלה העיקרית המתגלגלת לפתחם של מקבלי ההחלטות בירושלים היא מהו הדבר אותו מדינת ישראל אינה יכולה לסבול – משבר גיאופוליטי כלכלי תחום בזמן, או פצצת גרעין אירנית. בד בבד, המנהיגים יאלצו להתחשב בעובדה שברורה לכולם: התקיפה לא תצליח לחסל את פרויקט הגרעין לגמרי, אלא רק ליצור הרתעה תודעתית - ולסמן קו אדום לאירן, ולעולם כולו.