סגן אמיר בן אריה ז"ל נפל בשנת 2003 בקרב יריות עם מחבלים שפתחו באש לעבר מוצב "הדיסקוטק" בשכם, כשנפגע מקליע בראשו. למרות שהיה בן 21 במותו, הוא נחשב לאיש שהכיר כל סמטה בעיר שכם, כזה שהמפקדים הבכירים ביותר בגזרה לא יוצאים בה למבצע בלי להתייעץ איתו.
"אמיר תמיד שידר חיות, זקיפות ותחושה של 'יהיה בסדר'", סיפר עליו הרמטכ"ל אביב כוכבי, שהיה מח"ט צנחנים כשאמיר נפל בקרב, "זה היה בתקופה מיוחדת שבה היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש כל חודש. המקום של המ"מים והמ"פים ביוזמה והתחדשות היה מאוד משמעותי".
(בווידאו: הסרט שהופק לזכרו של אמיר ב-2018)
בסרט שהופק לזכרו של בן אריה בשנת 2018 חוזר כוכבי אל הרגעים בהם תחקרו את האירוע ושחזרו את הקרב על הגג. "שחזרנו את כל האירוע. אני זוכר אותי עולה לגג ונשכב במקום שבו הוא היה כדי להבין. אני זוכר שגם שם וגם היום, הייתה לי תחושה של פייטר".
"לרמטכ"ל יש זיכרון מטורף", מספר בשיחה עם mako עידן בהט, חברו של אמיר לגדוד, "הוא זוכר עד היום חיילים שמגיעים לאזכרות בשמותיהם. אנשים נגנבים איך הוא זוכר, אבל בטח ובטח שהוא זכר את אמיר – כי את אמיר פשוט כולם זוכרים. רא"ל כוכבי מגיע לאירועים לזכרו וזה מדהים לראות את זה".
אמיר נולד באוגוסט 1981 בבית החולים אסף הרופא. עד הרגע האחרון לא ידעו הוריו, פיני ואירית, אם ייוולד להם בן או בת. "האולטרסאונד היה אז די פרמיטיבי", נזכרת אירית, "לא החליטו ממש אם הוא בן או בת, אבל אחיו יניב כבר החליט שיהיה לו אח ויקראו לו אמיר". אביו פיני מודה שלא היה מקובל אז שאבא משתתף בלידה, אך מדגיש, "עם אמיר לא זזתי מחדר הלידה, איך שהוא יצא לאוויר העולם קיבלתי אותו לידיים".
(בווידאו: השיר "החיוך שלך". מילים: דרור כהן. הפקה: ניר וינשטיין. לחן וביצוע: חבריו אלעד כץ, תומר היימן ועמית כוכבי)
כשהיה בן 10 עבר עם הוריו לישוב רעות, ובגיל צעיר נראה שכבר התחיל את מסלולו הצבאי. "אמיר הדריך בצופים ואחרי שנה החליט שהוא הולך להיות 'ראש סיירת'", מציינת אמו בדוגמה נוספת לביטחון ולנחישות שאפיינו אותו, "ההישגים שלו בלימודים ירדו ואז הוא ישב מולי ומול המחנכת והסביר שזה הזמן שלו לפעילות הזו".
לקראת הגיוס בחר אמיר להתנדב לחטיבת הצנחנים ושובץ בגדוד 202. הוא עבר את השלבים השונים ויצא לקורס קצינים. מספרים עליו שכמפקד מחלקה התעקש לקבל אליו את כל החיילים שהגיעו מרקע מורכב וסומנו כ"בעיתיים" כביכול.
"יום אחד הוא התקשר מהצבא וביקש להעביר 4,000 שקל מהחשבון שלו לחייל בפיקודו שהיה במצוקה", נזכר אביו פיני. "אמרתי מה, כל מי שיהיה במצוקה תיתן לו כסף? והוא השיב אבא, אל תשאל שאלות, תעביר לו".
"להיות עם אמיר זה היה כמו רכבת הרים", מספר עוז ארי שהיה חייל במחלקה של אמיר ובקשר עם המשפחה עד היום. "הוא לא פחד לא מחיילים ולא מביקורת, גועש מבפנים אבל קול לגמרי מבחוץ, אהוב בצורה אבסולוטית. לא סתם הפכנו להיות מחלקה מובילה בפלוגה. היום כאדם בוגר בן 38 אני מסתכל על אמיר וחושב שהוא בפירוש עשה בצבא את מה שהוא אוהב ונהנה ממנו, לצד מילוי תפקיד שהוא הבין מה המשמעות שלו".
"הוא הבין את צרכי המערכת כקצין'' מסביר ארי, "אבל עשה את הדברים כמו אמיר, בכיף. כל שנה שעוברת אני מבין כמה הוא פעל נכון ולוקח אותו כהשראה לחיים שלי".
לעוז ברור שאלמלא האירוע ואם היה רוצה בכך, אמיר היה מגיע רחוק מאוד בצבא. "אני זוכר שיחה איתו אחרי שחזר מפגישה עם כוכבי כשהיה מח"ט. שאלתי על מה דיברו ואמיר ענה שכשמח"ט קורא לך הוא רוצה אותך קדימה. הוא היה אז בתחילת דרכו כמ"מ וכבר המח"ט קרא לו ואמר אני רוצה שתמשיך, זיהה אצלו את הפוטנציאל. הוא עצמו אמר שעוד לא יודע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול אבל אין לי ספק שהוא היה ממשיך בצבא עוד כמה צעדים קדימה. היה לו את זה".
עידן בהט היה יחד עם אמיר מהגיוס, בהתחלה כחבר לפלוגה ואחר כך בקורס קצינים וכמ"מ מקביל בגדוד. "אני זוכר מסע של 45 קילומטר, אחד הקשים", נזכר בתחילת החיבור עם אמיר. "הוא סחב את הפק"ל הכי כבד אבל בשיא העלייה פתאום הרגשתי יד גדולה על הגב דוחפת אותי קדימה. הסתובבתי וראיתי את החיוך המפורסם של אמיר".
והיו גם רגעים משעשעים שבהט לא ישכח. "הייתה ישיבת מפקדים אחת של כל הקצינים עם המ"פים, ארוכה וחופרת. היה איזה רדיו ברקע ובאיזשהו שלב אמיר פשוט הרים את הווליום והתחיל לרקוד על השולחן. אם מישהו אחר היה עושה את זה היו משתוללים עליו, אבל אמיר היה כל כך מקצועי שידעו שאפשר לשחרר לו. התחיל לרקוד בשיר 'היום יום הולדת' של ברי סחרוף ואינפקטד מאשרום, שבדיוק יצא באותה תקופה, וכולם הצטרפו אליו. מאז בכל פעם שהשיר מתנגן אני נזכר באמיר רוקד שם על השולחן".
כשהגדוד הוצב בשכם, אמיר וחייליו למדו להכיר מקרוב כל פינה בעיר, שהייתה אז מוקד מרכזי לטרור. על אמיר מספרים בין השאר שבאחת ההתייעצויות עם המפקדים בגזרה, הוא הנחה מפקד להיכנס לבית ספציפי, להזיז מקרר שנמצא בחדר מסוים ושם, ימצא חור דרכו יוכל הכוח לעבור בדרך למעצר מבוקשים. עד כדי כך הכיר לפרטי פרטים את הגזרה.
בקרב בו נהרגו אמיר וסמ"ר עידן סוזין ז"ל, הגיעו בחשיכה שני מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב לעמדה נסתרת סמוך למוצב "הדיסקוטק" בו הוצב עם חייליו. כמי שנהג להיות תמיד בראש הכוח הוא מיהר להגיב, עלה על גג המבנה תוך כדי ירי לעברו והתחיל להשיב אש לכיוון מקור הירי.
"בשעה 23:51", נכתב בתחקיר האירוע, "סגן אמיר בן אריה ז"ל ירה מספר כדורים לכיוון מזרח מהגג. הושבה אש, ומהירי נפגע סגן בן אריה ז"ל. בנופלו, הוא הספיק לקרוא בשמו של המקלען שהיה לצידו".
חבריו של אמיר המשיכו בלחימה, חיסלו את המחבלים ומנעו חדירה למוצב וטבח המוני במקום. "החיילים של אמיר היו שבורים אחרי מותו, כי הוא היה זה שהחזיק אותם", מסכם בהט.
"ייצג מה שמפקד אמור להיות"
למרות השנים שעברו החברים מבית הספר ומהצבא ממשיכים לשמור על קשר צמוד עם המשפחה, ללוות אותה ולזכור את אמיר יחד. "אם יש מסורת זה אצל משפחת בן אריה. לאמיר יש גרעין קשה של חברים מהבית ויחד איתנו החברים מהצבא מגיעים כל שנה סדר גודל של מאה איש לאירוע יום הולדתו, שנמשך על פני שישי ושבת. גם עם משפחתו של עידן סוזין ז"ל שנהרג יחד איתו שומרים על קשר לאורך השנים", אומר בהט.
השנה מגיפת הקורונה מונעת מהחברים לקיים את האזכרה המסורתית ולהמשיך משם לבית המשפחה. "אם יש מישהו שמתבאסים שהקורונה מפריעה לאזכרה שלו זה אמיר", ציין בהט, "אבל אנחנו לא צריכים יום זיכרון בשביל לזכור. לפני שנתיים אבא שלו פתח קבוצת ווטסאפ עם הכל החברים וכבר הודיע שתהיה אזכרה דרך ה'זום'".
עוז ארי תיאר תחושה דומה: "כל יום זיכרון אני מגיע ובכלל אנחנו בקשר עם המשפחה בימי הולדת של אמיר והכל, קשה ומוזר לא להגיע לקבר, האיסור הזה מציף המון תחושות אבל אם זה מה שצריך זה מה שנעשה".
בקטע מתוך הסרט על אמיר מספר אלוף מיקי אדלשטיין, לשעבר מפקד גדוד 202 בצנחנים בו שירת, על מחווה נוספת שנעשתה לזכרו של אמיר: "בשנת השבעים למדינת ישראל הוחלט בצה"ל להוציא ספר שבו מפקדים מהמטכ"ל כותבים על אנשים שהם גיבורים בעיניהם", ציין אדלשטיין. "אני בחרתי את אמיר - כי בעיניי הוא דמות שמייצגת מה שבעיניי מפקד צריך להיות".
"כשאני מדברת על מורשתו של אמיר אני תמיד מתעצבנת, שאלו מילים נורא גדולות בשביל ילד בן 21", ציינה בכאב אמו אירית בפרק שמסכם את הסרט לזכרו, ואביו פיני הוסיף: "הוא אהב את החיים הטובים, לשמחתי הוא בילה וחרש את הארץ והכיר כל אבן וכל מעיין".
