בשבועיים האחרונים נושא תאונות האימונים בצה"ל עולה שוב לכותרות. לפני שבועיים היה זה הפגז שנחת לא רחוק מהרמטכ"ל בתרגיל בצאלים, והיום (א') התבשרנו על אזרח שנהרג בתאונת אימונים בבסיס אליקים בצפון. התאונות הללו קרו מאז ומתמיד, ולמרות שבשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית במספר ההרוגים, השורה התחתונה והכאובה ידועה לכל חייל וגורם בצה"ל: תאונת האימונים הבאה היא רק עניין של זמן.
כדי להבין מה השתנה ביחס של הצבא לגבי תאונות האימונים, ישבנו לשיחה עם גורם בכיר בצה"ל, ששימש כבקר בטיחות בתרגילים גדולים. המסקנות שעולות מהשיחה מעודדות מצד אחד – ישנם מעט מאוד הרוגים בתאונות יחסית לשנים עברו – אך מטרידות מצד שני: נראה שההקפדה היתרה על בטיחות באימונים פוגעת במבצעיות של החיילים בשטח. אז מה בעצם השתנה ומדוע? מה המחיר שהצבא משלם בכדי להימנע מאותן תאונות והאם בעצם אנחנו יודעים הכל?
התאונה בצאלים הפכה לאסון לאומי
עד תחילת שנות ה-90 איבד צה"ל בכל שנה 50 חיילים בממוצע מתאונות אימונים, פליטות כדור ותאונות דרכים. דוגמאות לכך לא קשה למצוא; ב-10 במאי 1977 התרסק מסוק יסעור מטייסת דורסי הלילה במהלך תרגיל חטיבתי של הצנחנים כשעל סיפונו עשרות לוחמים מגדוד 890 - סך הכל נהרגו בהתרסקות 54 אנשי צוות אוויר וצנחנים, מה שמוכר בשם אסון הנ"ד. מפקד החטיבה אל"מ עמוס ירון החליט להמשיך את התרגיל למרות האסון כשהוא מסביר שדברים כאלה יכולים לקרות גם במלחמה.
15 שנים אחר כך נהרגים חמישה לוחמים של סיירת מטכ"ל בתאונת אימונים - וכל הצבא נעצר. צאלים הפך לאסון לאומי ולא תאונה, ויש שאומרים שמפה בעצם מתחילה ההתבוננות השונה של צה"ל ושל החברה לנושא. ההתמודדות עם תאונות אימונים בצה"ל השתנתה מקצה לקצה, ודבר אחד בטוח: מאז אותו רגע עקומת ההרוגים על הגרף נמצאת בירידה מתמדת (מלבד קפיצות נקודתיות, כמו למשל אסון המסוקים) - נכון לרגע זה בשנת 2011 ישנם שני הרוגים בלבד מתאונת אימונים.
"כשבני 19 עייפים עם חומר נפץ ביד – יש לזה מחיר"
"היום כל קצין בקורס מ"פים, מג"דים וכך הלאה עובר בכשרה יסודית בנושא בטיחות", מסביר לנו גורם בכיר בצה"ל עם ניסיון עשיר כבקר בתרגילים גדולים. "לכל אורך ההתקדמות שלנו אנחנו מקבלים הרצאות שכוללות הסברים מפורטים ורענון הנחיות בנושא הבטיחות. מאז שהייתי סג"מ המוטו שלהם זה לשבת על האפס. אין ספק כוח שיעבוד על פי ההנחיות הסיכוי שלו להיפגע או לאבד חייל באימון הוא אפסי, אבל עדיין אני מציע שלא נשכח שאנחנו עובדים על בני 18, 19 שאנחנו מביאים אותם למצב עייפות מכוון עם קליעים וחומרי נפץ ביד ויש לזה מחיר".
"כולם יודעים על ההרוגים, שזה נתון שללא ספק ירד בצורה דרסטית", אומר בקר הבטיחות, "אבל בכל שנה יש גם כמה עשרות חיילים שנפצעים בתאונות. עד שנת 2008 היו און אנד אוף בסביבות 50 פצועים בדרגות שונות ואחר כך זה ירד בחצי ל-24, 25, על זה בדרך כלל אף אחד לא שומע מקסימום זה תופס שורה בכותרות של הבוקר. יש בצה"ל ממוצע של 5 עד 10 תאונות אימונים בשנה ובדרך כלל ישמעו רק אם יש הרוג או פצוע קשה".
"המחיר המקצועי לא תמיד מוצדק"
על פי אותו גורם בצבא להצלחה בהורדת כמות הנפגעים יש מחיר, לדעתו מחיר מקצועי לא תמיד מוצדק. בגלל הסיבה הזו לדבריו ישנם מקרים, קלים, שלא תמיד יוצאים החוצה. "אני מאמין שאימון ללוחם חייב להיות קרוב למציאות וזה לא תמיד ככה. כל האימון נועד בעצם להפוך את הלוחם לגוף שיתפקד כרובוט בשדה הקרב והשימוש בדגלן, מחסנית בטיחות או רימון דמה מתקבע אצל החייל.
"היה לי מקרה כמ"פ שהחיילים תרגלו זריקת רימון לבית בהתחלה עם דמה ואחר כך עם חי. היה חייל שנשאר במוד של דמה וספר כמו באימון שלוש שניות ורצה להיכנס לפני שבעצם הרימון התפוצץ - בנס המ"מ קלט את הראש שלו ומנע ממנו להיכנס עד אחרי הפיצוץ. החלטנו לא לרדת על החייל כי הוא תפקד כמו באימון וגם לא העברנו את זה הלאה כדי לא לפגוע באימון של החיילים".
משיחה עם אותו גורם מתברר שיש לא מעט מקרים שנגמרו ללא נפגעים ולא תמיד עוברים הלאה, "זה לא תקין אבל לפעמים אני מעדיף לסגור את זה בפנים בצורה מקצועית וממצה וכדי להימנע מכל הטררם שקורה אם זה היה יוצא ולא תמיד נפתר בצורה מקצועית. זה לא חיל האוויר, אף אחד לא באמת קורא את הדפים של התחקירים שנעשים בעיקר בשביל שאיזה קצין בכיר מהמטכ"ל יגיד הנה תחקרנו".
"אף אחד לא רוצה לסיים תקופה אחרי שאיבדנו חייל"
"אני מאלה שמאמינים שהבטיחות חשובה ביותר אבל כיום כן פוגעת בלוחם", אמר לנו הגורם הבכיר. "אין בעיה מבחינת לעשות יבש אבל בקרב לא יהיה לו דגלן או לא יודע מה והלוחם צריך לדעת לעשות את זה בלי הדגל. אבל מהסגל שלי אני במיעוט, כי אף אחד לא רוצה לסיים תקופה אחרי שאיבדנו חייל. בסופו של דבר צריך להקפיד על החוקים הקטנים שכולם מכירים אותם דברים טריוויאליים שבדרך כלל שיש נפגעים זה אומר שלא שמרו עליהם".
ואכן, בשנים האחרונות היו לא מעט תאונות שיכלו להימנע אם רק היו שומרים על אותם חוקים "טריוויאליים". באפריל 2004 נהרגו שני חיילי צה"ל במהלך אימון חורף ברמת הגולן, האמר ששקע בבוץ נדרס על ידי נגמ"ש מסוג פומה, לאחר התחקיר התברר שסימון פשוט של הכלי השקוע היה מונע את המוות המיותר. ביוני 2010 נהרג סמל עומרי שושן בתרגיל של לוחמי גבעתי באזור הר קרן, עומרי ז"ל פיקד על חיילים בהסתערות ונורה בגבו על ידי אחד מהם. לאחר התאונה התברר שההסתערות נעשתה על "רטוב" מבלי שתרגלו על "יבש" לפני.
"כל התאונות שנבדוק אותן לאחור היו יכולות להימנע אם רק נקפיד על הנהלים", אמר הגורם "בסוף תמיד מגלים שמשהו קטן ומעצבן היה מונע את התאונה, פנס, חידוד פקודה או כל דבר כזה. הבעיה בצבא זה שלפעמים מנסים להפנים את הלקחים יותר ממה שצריך - במקום לדאוג ולהקפיד לשמור על הפקודות הקיימות".